האבידות הישראליות בששת שנות מה שמכונה ברשות הפלסטינית "התנגדות בדרכי שלום".

הסתה לפיגועי דקירה: כרזה של פתח הקוראת לדקור ישראלים בירושלים (חשבון הטוויטר של משרד הגיוס והארגון של פתח, 4 באוקטובר 2015). פיגועי הדקירה, שבוצעו בירושלים וברחבי ישראל ע"י מחבלים בודדים נטולי עבר ביטחוני הפכו לדפוס הפעולה המרכזי בגל הפיגועים האחרון.

כללי

1.        בחודש האחרון אנו עדים לגל חמור של "טרור עממי", במסגרת מערכה המכונה ע"י הרשות הפלסטינית ופתח "ההתנגדות העממית". גל הפיגועים האחרון, המתבצע בעיקר ע"י מחבלים בודדים, הולך ומתעצם תוך שהוא מזין את עצמו ומתבטא בעיקר בריבוי פיגועי דקירה בערים ובישובים בישראל (שקיבלו מימד "מדבק"). עוצמתם של גלי האלימות והטרור, שעימם מתמודדת ישראל בששת שנות "ההתנגדות העממית", מושפעת מהתפתחויות הקשורות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מאירועים פנים-פלסטינים, מהסתה בלתי פוסקת העושה שימוש בסיסמא השקרית לפיה מסגד אלאקצא בסכנה ומתחושות תסכול וכעס השוררים בקרב בני הדור הפלסטיני הצעיר, המובילים את פעולות האלימות והטרור נגד ישראל.

2.        גל הטרור והאלימות הנוכחי הפוקד את ישראל חמור בתוצאותיו (שמונה הרוגים ישראלים^[1],   כ-29 הרוגים פלסטינים) ובכמה ממאפייניו: פיגועי טרור רצופים בערים בישראל, שילוב "פיגועים צבאיים" יחד עם "פיגועים עממיים", שיבוש חיי היום-יום בירושלים ובריכוזי אוכלוסייה נוספים בישראל וההקרנה השלילית, שיש לגל הפיגועים על ערביי ישראל. גל הטרור הנוכחי מצוי בעיצומו (נכון ל-15 באוקטובר 2015) וישראל מנסה לתת לו מענה אפקטיבי במגוון מהלכים ביטחוניים וחקיקתיים. בשלב זה קשה להעריך מה תהיינה תוצאות מהלכיה של ישראל והאם גל הטרור הנוכחי יימשך, ואף יחריף, או שמא תחול בו דעיכה זמנית, עד לגל הטרור הבא (כפי שאירע בגלי אלימות וטרור קודמים בששת השנים האחרונות^[2]).

3.        הרשות הפלסטינית ופתח, שאימצו לפני כשש שנים את מדיניות "ההתנגדות העממית", שביםומעלים את טענת הכזב - גם במהלך גל הטרור האחרון - כי המדובר בהתנגדות עממית בלתי אלימה המתבצעת בדרכי שלום^[3]. אבו מאזן ובכירי הרשות שבים ומצהירים, כי הם אינם מעוניינים באנתיפאדה מזוינת חדשה, כפי שמטיפים חמאס וארגוני הטרור האחרים, וכי הפלסטינים הם אלו הנתונים להתקפות בלתי פוסקות מצידה של ישראל. אולם הם שבים ומדגישים, כי "המאבק העממי" הפלסטיני ימשך כפי שהצהיר אבו מאזן לאחרונה^[4]. ברם, בחינת תוצאותיה של "ההתנגדות בדרכי שלום" בששת השנים האחרונות מראה, כי במסגרתה מופעלים באופן שיטתי אלימות וטרור, אשר גרמו עד כה למותם של 48 ישראלים, בעיקר אזרחים. במספר ההרוגים נכללים שמונה ישראלים, שנהרגו בגל הטרור הנוכחי.

4.        פיגועי "הטרור העממי" כוללים ידויי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה, פיגועי דקירה ופיגועי דריסה. לצידם מתבצעים "פיגועים צבאיים" (פיגועי ירי, הרג, חטיפת ורציחת ישראלים). ה"פיגועים הצבאיים" אינם נכללים בתפיסת ה"התנגדות העממית" אולם הם נלווים לטרור העממי, שואבים עידוד ממנו, וגרמו בששת השנים האחרונות למרבית ההרוגים הישראלים. בחינת הפיגועים בהם נהרגו ישראלים בששת השנים האחרונות מראה, כי 31 מתוך 48 הרוגים (כ-65%) נהרגו ב"פיגועים צבאיים", אשר רמת הקטלניות שלהם גבוהה למרות שמספרם היחסי נמוך (בגל הטרור אחרון נהרגו שני אזרחים בפיגוע ירי משולב בפיגוע דקירה, שבוצע באוטובוס בירושלים). הרשות הפלסטינית, המעניקה גיבוי מדיני והסברתי וסיוע מעשי למבצעי "ההתנגדות העממית", נמנעה בדרך כלל מגינוי ברור וחד-משמעי של "פיגועים צבאיים", למרות שהללו אינם מהווים חלק מתפיסת "ההתנגדות העממית" שלה.

הרוגי גל הטרור האחרון

5.        בגל הפיגועים האחרון נהרגו שמונה אזרחים ישראליים מפיגועי דקירה, דריסה ידויי אבנים וירי. להלן פירוט האירועים:

א.       ב-14 בספטמבר 2015 , בליל ראש השנה, נהרג אלכסנדר לבלוביץ'. הוא איבד שליטה על כלי הרכב בו נהג סמוך לארמון הנציב בירושלים לאחר שיודו אבנים לעברו. 

אלכסנדר לבלוביץ' ז"ל (פייסבוק)

ב.       ב-1 באוקטובר 2015 נורו יריות מכלי רכב נוסע לעבר מכונית בה נסעה משפחה, זוג הורים וארבעה ילדים בכביש בין אלון מורה לאיתמר סמוך לכפר הפלסטיני בית פוריכ. מהיריות נהרגו שני בני הזוג נעמה ואיתם הנקין ז"ל.ארבעת ילדיהם ניצלו.

נעמה ואיתם הנקין ז"ל

ג.       ב-3 באוקטובר 2015  -  הגיע מחבל לרחוב הגיא בעיר העתיקה בירושלים. המחבל שלף סכין ודקר שלושה בני משפחה ואדם נוסף. נחמיה לביא ואהרון בניטה נהרגו כתוצאה מהדקירות.

מימין: נחמיה לביא ז"ל (צילום באדיבות המשפחה) משמאל: אהרון בנט ז"ל (בחדרי חדרים, 3 באוקטובר 2015)

ד.       ב-13 באוקטובר 2015 -אלון גובברג בן 51 מירושלים נהרג בפיגוע דקירה באוטובוס בשכונת ארמון הנציב בירושלים.

ה.      ב-13 באוקטובר 2015 -חיים חביב בן 78 מירושלים נהרג בפיגוע דקירה באוטובוס בשכונת ארמון הנציב בירושלים.

.        ב-13 באוקטובר 2015 -ישעיהו עקיבא קרישבסקי בן 59 מירושלים נהרג בפיגוע דריסה ברחוב מלכי ישראל בירושלים .

מימין: חיים חביב ז"ל חיים חביב (תמונה באדיבות המשפחה). משמאל: ישעיהו קרישבסקי ז"ל (אתר כל הזמן, 13 באוקטובר 2015)

נספחים

6.        הנספחים למסמך זה מנתחיםאת פיגועי הטרור בהם נהרגו 48 הישראלים בחתכים שונים ובוחנים את רמת הקטלניות של דפוסי הפיגועים המתבצעים במסגרת "הטרור והעממי" ו"הפיגועים הצבאיים":

א.       נספח א': ניתוח האירועים בהם נהרגו ישראלים בששת שנות "ההתנגדות העממית".

ב.       נספח ב': השוואת מספר ההרוגים הישראלים בתקופת "ההתנגדות העממית" למספרם בתקופות האינתיפאדה הראשונה והשנייה.

^[1]בנוסף לכך נפצעו בגל הטרור האחרון 92 ישראלים מהם עשרה באורח קשה, 15 באורח בינוני ו-67 באורח קל. כמו כן, הוגדרו 26 ישראלים כנפגעי חרדה (ynet, 14 באוקטובר 2015). מהצד הפלסטיני נפצעו להערכתנו כמה מאות פלסטינים.
^[2]סיכום ביניים של מאפייני גל הטרור הנוכחי ראו חדשות הטרור והסכסוך הישראלי-פלסטיני, 13 באוקטובר 2015.
^[3]"ההתנגדות העממית" מכונה על ידם מקאומה סלמיה (התנגדות בדרכי שלום) או מקואמה ע'יר מסלחה (התנגדות בלתי חמושה).
^[4]אבו מאזן המשיך בהצגה כוזבת זאת גם במהלך גל הטרור והאלימות האחרון. כך למשל הוא התבטא בטקס חנוכה של בניין חברת קבלנות בראמאללה, כי "אנו לא משתמשים באלימות או בכוח. אנו מאמינים בשלום ובהתנגדות העממית. זוהי זכותנו וחובה שנמשיך בה כל עוד ישנה תוקפנות, אנו לא תוקפים אף אחד ולא רוצים שמישהו יתקוף אותנו... אנו מחזקים את ידי אחינו שמגנים על אלאקצא... אנו רוצים שלום וידינו תמיד מושטות לשלום למרות כל הסבל העובר עלינו..." (ופא, 8 באוקטובר 2015). בנאום, שנשא אבו מאזן ב-14 באוקטובר 2015, הוא חזר על הטענה השגורה, כי הפלסטינים הם אלו הנתונים ל"תוקפנות" ולטרור מצידם של ממשלת ישראל והמנתחלים. הוא ציין, כי הפלסטינים ימשיכו ב"מאבק העממי הלגיטימי, המתמקד בזכות הפלסטינית להגנה עצמית, על בסיס יסודות עממיים ולא אלימים" (הטלוויזיה הפלסטינית, 14 באוקטובר 2015)

http://www.terrorism-info.org.il/he/article/20887


Israeli women killed by Palestinians in Israel

תמיכת משפטנים פלסטינים בטרור הערבי

עורכי דין פלסטינים מתקרבים לעבר כוחות צה"ל ב"מחסום בית המשפט", הסמוך לבית-אל, במהלך הפגנת הזדהות עם המחבל מהנד חלבי, שביצע פיגוע דקירה בו נהרגו שני אזרחים ישראלים (יוטיוב, 12 באוקטובר 2015)

כללי

1.    איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית, גוף הממומן ע"י האיחוד האירופי,הביע בשבוע שעבר הזדהותו עם שני מחבלים פלסטינים, שביצעו פיגועי דקירה והרג בירושלים. במסגרת קיים האיגוד:

א. שורה של פעולות הזדהותלזכרו של מהנד חלבי, סטודנט למשפטים באוניברסיטת אלקדס, שביצע פיגוע דקירה בעיר העתיקה בירושלים. בפיגוע נהרגו שני אזרחים ישראלים ושניים נוספים (אם ובנה) נפצעו. פעולות ההזדהות כללו הפגנה של פרקליטים פלסטינים עוטי גלימות בקרבת מחסום צה"ל הסמוך לבית אל, ביקור ניחומים בבית משפחת חלבי והענקת תואר "עורך דין של כבוד" לשהיד מהנד חלבי.

ב. כמו כן שיגר האיגוד הודעת תנחומים על מותו של "השהיד הגיבור" בהאא' עליאן, לאביו,  עורך הדין מחמד עליאן. בהאא' עליאן היה אחד משני המחבלים, שביצעו את פיגוע הירי והדקירה ב-13 באוקטובר 2015 בקו 78 של אגד בארמון הנציב בירושלים. כתוצאה מהפיגוע נהרגו שני אזרחים ישראלים.

2.    ביטויי התמיכה של עורכי הדין הפלסטינים הינם חלק מתמיכה נרחבת, ממסדית ועממית, לה זוכים מבצעי גל הפיגועים האחרון בזירה הפלסטינית- הפנימית. תמיכה זאת מוענקת למבצעי הפיגועים גם כאשר הם פוגעים באזרחים תמימים וגם כאשר פעילותם נושאת  אופי צבאי מובהק (למשל, פיגוע ירי ודקירה באוטובוס) החורג מ"ההתנגדות העממית", שהינה מדיניותה המוצהרת של הרשות הפלסטינית.

הענקת תואר עורך דין של כבוד למחבל מהנד חלבי

3.    מועצת איגוד עורכי הדין של הרשות הפלסטינית החליטה בכינוסה בראמאללה (ב-10 באוקטובר 2015)להעניק תואר עורך דין של כבוד למהנד חלבי, המחבל, שביצע פיגוע דקירה בירושלים בו נהרגו שני אזרחים ישראלים. כמו כן, החליטו חברי מועצת האיגוד כי הטקס הבא של השבעת עורכי הדין הפלסטינים יישא את שמו של מהנד חלבי. לאחר הכינוס וההחלטה שהתקבלה בו, הגיעו חברי המועצה לביקור ניחום אבלים בבית משפחת חלבי, משום (שלטענתם) הוא היה סטודנט מצטיין למשפטים (אתר איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית, 10 באוקטובר 2015).

4.    החלטה זו של מועצת איגוד עורכי הדין   פורסמה באתר האיגוד בשפה הערבית  אך לא הופיעה באתר איגוד בשפה האנגלית (אתר איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית, 14 באוקטובר 2015). החלטה זו פורסמה גם באופן מלא בדף הפייסבוק  של האיגוד המתפרסם בשפה הערבית בלבד. יתכן והסיבה לכך הינה רצון להצניע את התמיכה במחבלים בפני גופים שונים במערב, התומכים באיגוד עורכי הדין  של הרשות הפלסטינית (באתר האיגוד נכתב, כי הוא ממומן ע"י האיחוד האירופי).

מימין : העמוד הראשי של אתר איגוד עורכי הדין בשפה הערבית ובו החלטת האיגוד להעניק תואר של כבוד למחבל מהנד חלבי (הקטע המוקף באדום). משמאל : צילום מוגדל של הידיעה המוקפת בצבע אדום : "מועצת איגוד עורכי הדין מעניקה תואר עורך דין של כבוד לשהיד אלחלבי" (אתר איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית, 14 באוקטובר 2015)

העמוד הראשי של אתר איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית בשפה האנגלית. החלטת האיגוד בעניין הענקת תואר של כבוד למהנד חלבי אינה מופיעה באתר (אתר איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית בשפה האנגלית, 14 באוקטובר 2015)

הפגנת עורכי הדין הפלסטינים מול מחסום צה"ל בבית אל

5.    איגוד עורכי הדין של הרשות הפלסטינית קיים ב-12 באוקטובר 2015 הפגנת הזדהות עם מהנד חלבי בקרבת מחסום צה"ל הסמוך לבית-אל (המכונה "מחסום בית המשפט"). בהפגנה השתתפו עורכי דין פלסטינים, כמה מהם עטו גלימות שחורות של עורכי דין. המפגינים צעדו לעבר חיילי צה"ל, שהיו מוצבים במחסום תוך כדי קריאות "בנפש ובדם נפדה אותך יא שהיד" (יוטיוב, 12 באוקטובר 2015)^[1]. חיילי צה"ל, אשר חשו מאוימים, ירו לעברם גז מדמיע ופיזרו את ההפגנה (כראמה פרס, 12 באוקטובר 2015).

6.    לדברי חסין שבאנה, יו"ר איגוד עורכי הדין, החלטת האיגוד לקיים הפגנה זאת באה בעקבות טענות, שפורסמו בעיתונות הישראלית לפיהן איגוד עורכי הדין הפלסטינים תומך בטרור נגד אזרחים, משום שהאיגוד העניק תואר עורך דין של כבוד למהנד חלבי. עוד, אמר שבאנה, כי המסר של תהלוכה זו לישראל הוא שהעם (הפלסטיני) ימשיך ב"התנגדות" וכי בלתי אפשרי לשתוקעל "הפשעים היומיומיים נגד ילדים ונשים המהווים הפרה של כל החוקים והאמנות הבינלאומיות" (12 באוקטובר 2015,  אתר LAKOM). חאתם שאהין, סגן יו"ר איגוד עורכי הדין, אמר כי "זכותו" של האיגוד להוקיר את "גיבורי בני העם הפלסטיני" (אתר איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית, 12 באוקטובר 2015). 

חסין שבאנה, יו"ר איגוד עורכי הדין, צועד בראש הפגנת המחאה של אנשי איגוד עורכי הדין הפלסטינים לעבר מחסום בית המשפט הסמוך לבית אל (אתר איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית, 12 באוקטובר 2015)

מימין : הפגנת עורכי הדין הפלסטינים מול "מחסום בית המשפט", סמוך לבית אל. משמאל : חסין שבאנה, יו"ר איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית, מתראיין במהלך התהלוכה (יוטיוב, 12 באוקטובר 2015)

פיגוע הדקירה שבוצע ע"י מהנד חלבי, שקיבל תואר עורך דין של כבוד

7.    ב-3 באוקטובר 2015 הגיע מהנד חלבי לרחוב הגיא בעיר העתיקה בירושלים. הוא שלף סכין ודקר שלושה בני משפחה ואדם נוסף. לאחר שהצליח לקחת מאחד הפצועים את אקדחו ביצע מהנד חלבי ירי לעבר לוחמי משמר הגבול, שהוזעקו למקום. הלוחמים השיבו באש והרגו את מהנד חלבי. שניים מהפצועים, אזרח וחייל (שנקלע למקום), מתו מפצעיהם. פצועה נוספת באורח קשה ובנה התינוק, שנפצע באורח בינוני, פונו לבית החולים (דף הפייסבוק של משטרת ישראל, 3 באוקטובר 2015). ההרוגים בפיגוע הם: הרב נחמיה לביא ז"ל, בן 41 מירושלים, וחייל צה"ל רב"ט אהרון בנט, בן 21 מבית"ר עילית.

שני ההרוגים בפיגוע הדקירה אותו ביצע מהנד חלבי. מימין : הרב נחמיה לביא ז"ל, בן 41 מירושלים. משמאל : חייל צה"ל רב"ט אהרון בנט ז"ל, בן 21 מביתר עילית (הקול היהודי, 3 באוקטובר 2015)

8.    מהנד חלבי, בן 19, הינו מהכפר סורדא (סמוך לאלבירה), סטודנט למשפטים באוניברסיטת אלקדס. ביממה, שלפני הפיגוע הוא פרסם מספר הודעות בדף הפייסבוק שלו בהן הביע מחאה על האירועים בהר הבית וכתב "האנתיפאדה השלישית כבר החלה". הג'האד האסלאמי בפלסטין פרסם כרזת אבל בה טען, כי מהנד חלבי נמנה עם שורות הארגון (אלג'זירה נט, 5 באוקטובר 2015). אין בידינו הוכחה לכך.

כרזת אבל מטעם הג'האד האסלאמי בפלסטין, שנתלתה מעל סוכת האבלים, שנפתחה לזכרו של מהנד חלבי בכפר סורדא (אלג'זירה נט, 5 באוקטובר 2015)

הודעת אבל של איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית על  מותו של מבצע פיגוע הירי והדקירה בקו 78 בארמון הנציב (13 באוקטובר 2015)

9.    חסין שבאנה, יו"ר איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית, וחברי מועצת האיגוד, פרסמו ב-13 באוקטובר 2015 בדף הפייסבוק הרשמי של האיגוד הודעת אבל על מותו של "השהיד הגיבור" בהאא' עליאן, בנו של עורך הדין מחמד עליאן (דף הפייסבוק הרשמי של איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית, 13 באוקטובר 2015). בהאא' עליאן ביצע ב-13 באוקטובר 2015 את פיגוע הירי והדקירה המשולב בקו 78 בארמון הנציב, יחד עם המחבל בלאל אבו ע'נאם. כתוצאה מכך, נהרגו שני אזרחים ישראלים . חביב חיים ז"ל בן 78 מירושלים, אלון גובברג ז"ל בן 51 מירושלים (ynet, 13 באוקטובר 2015).

10.  בעקבות פרסום הודעת האבל בדף הפייסבוק של האיגוד, נרשמו תגובות אוהדות מצד גולשים אשר אמרו : "שאללה ירחם עליו", "הרמת את ראשנו", ו"שינוח על משכבו בגן עדן" (דף הפייסבוק הרשמי של איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית, 13, ו-14 באוקטובר 2015).

הודעת אבל של איגוד עורכי הדין הפלסטינים על מותו של "השהיד הגיבור" בהאא' עליאן, בנו של עורך הדין מחמד עליאן, מבצע פיגוע הירי והדקירה המשולב בקו 78 של אגד בארמון הנציב בירושלים (דף הפייסבוק הרשמי של איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית, 13 באוקטובר 2015)

נספח

איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית

1.איגוד עורכי הדין הפלסטינים הינו גוף מקצועי המאחד בתוכו את כלל עורכי הדין הפלסטינים ביהודה שומרון ורצועת עזה. הגוף הוקם באופן רשמי בהתאם לצו נשיאותי משנת 1997, אשר הורה על כינון גוף, שיאחד את כלל עורכי הדין הפלסטינים, ולמעשה ביטל את המסגרות הנפרדות, שפעלו עד אז ברצועת עזה ובשטחי יהודה ושומרון.

2.האיגוד מנוהל ע"י מועצה המורכבת מ-15 חברים (תשעה מיהודה ושומרון ושישה מרצועת עזה). המשרד הראשי של האיגוד ממוקם בראמאללה ויש לו שלוחה נוספת בעיר עזה. בראש האיגוד עומד כיום עורך הדיןחסין שבאנה. איגוד עורכי הדין הפלסטינים אמון, בין היתר, על קידום הכשרתם המקצועית של עורכי הדין הפלסטינים. במסגרת זו, מקיים האיגוד כנסים וסדנאות בנושאים משפטיים.

מימין : הלוגו הרשמי של איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית. משמאל : חסין שבאנה, יו"ר איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית (אתר איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית, 15 באוקטובר 2015)

3.האיגוד ממומן ע"י האיחוד האירופי, כפי שניתן לראות באתר האינטרנט של איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית.

כיתוב המופיע בשפה ערבית ובאנגלית באתר האינטרנט של איגוד עורכי הדין הפלסטינים לפיו האיגוד ממומן ע"י האיחוד האירופי (אתר איגוד עורכי הדין ברשות הפלסטינית, 15 באוקטובר 2015)

http://www.terrorism-info.org.il/he/article/20886

פרידה מסוריה, פרידה מסייקס-פיקו

הסכם סייקס-פיקו

המפה המקורית של ההסכם

המזרח התיכון על פי סייקס-פיקו

הסכם סַייקְס-פּיקוֹ (Sykes-Picot) הוא הסכם מדיני סודי בין צרפת ובין בריטניה שנחתם ב-16 במאי 1916 על ידי נציגי שתי הממשלות: מארק סייקס, נציג משרד החוץ הבריטי, ושארל פרנסואה ז'ורז'-פיקו, נציג משרד החוץ הצרפתי. מטרת ההסכם הייתה לקבוע את אזורי השליטה של שתי המעצמות בשטחי האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה.

לקראת מלחמת העולם הראשונה, נטשה האימפריה העות'מאנית את בריטניה, השותפה הישנה שלה, ויצרה קשרים אסטרטגיים עם גרמניה. במהלך המלחמה התהדקו קשרים אלו עוד יותר, והתקדמו לשלבים גבוהים ביותר הן מבחינה כלכלית והן במסגרת הברית הצבאית. כך ממשלתגרמניה התחילה בפרויקט נרחב של בניית מסילת רכבת מברלין לבגדד, שהייתה אמורה להיות בעלת חשיבות מסחרית ותעשייתית לגרמניה במזרח התיכון. כתוצאה מנטישת בעל הברית העות'מאני, חיפשה בריטניה שותף אסטרטגי אחר באזור המזרח התיכון, ויצרה קשרים סודיים עם נציגים פרסיים וערביים, שהתגברו באופן טבעי עם כניסתה של האימפריה העות'מאנית למלחמה כחלק ממעצמות המרכז.

ההסכם בין בריטניה לצרפת נחתם לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, כאשר כבר היה ברור שהאימפריה העות'מאנית עומדת ליפול. על פי ההסכם, צרפת תקבל את לבנון, סוריה ודרום מרכזטורקיה, בעוד שבריטניה תקבל את ירדן, את עיראק ואת המפרץ הפרסי. ארץ ישראל נועדה, על פי ההסכם, להתחלק לאזורים שבשליטה בריטית ישירה והם: עבר הירדן המזרחי, הנגב ומובלעת באזור חיפה, הגליל העליון נועד לשליטה צרפתית, ואילו יתר אזורי הארץ יהיו תחת שלטון בינלאומי.

ההסכם, שנחתם בסודיות, סותר את מה שהבטיחו הבריטים לחוסיין, השריף של מכה במהלך המלחמה, במסגרת מכתבי חוסיין-מקמהון, על אף שלא הגיעו לכלל הסכם רשמי. כפיצוי, קיבלה המשפחה ההאשמית מהבריטים את השלטון בעיראק ובעבר הירדן (שנותק מן המנדט הבריטי על פלשׂתינה-ארץ ישראל). גם הצהרת בלפור שניתנה שנה לאחר מכן ב-1917, ובה הובטח ליהודים להקים בית לאומי בארץ ישראל, סותרת את ההסכם; ועל כן הוא עורר התנגדות הן מצד הערבים והן מצד היהודים. ב-1918, אחרי המהפכה ברוסיה, הבולשביקים שגילו את ההסכם בארכיון של משרד החוץ הרוסי, פרסמו אותו כדי לבזות את הקולוניאליזם המערבי.

ההסכם אושר והורחב בוועידת סן רמו ב-1920, בה חולקה האימפריה העות'מאנית לשעבר בין המעצמות האירופאיות שניצחו במלחמת העולם הראשונה, אך כלל שינויים ובהם, בלחץ בריטניה, אישור הצהרת בלפור. בסופו של דבר, ההסכם מעולם לא יצא אל הפועל. בריטניה לא כיבדה את ההסכם ובפועל החלוקה נקבעה על ידי חבר הלאומים בשיטת המנדטים, שהעניקה לשתי המעצמות שליטה בפועל, אם כי לא באופן רשמי, כפיקדון לכאורה שהופקד בידיהן.

המשמעויות של המשך המלחמה בסוריה הן טבח, פליטות, טרור, ואף איום בהשתלטות מוחלטת של המחנה הסוני הרדיקלי על כל המרחב הסורי. לעומת זאת, מהלך מתואם ומוסדר, שתכליתו תהיה 'הפרדת כוחות' בין הרוב הסוני במדינה לבין המיעוטים החיים בשטחה, ואשר יתבצע בגיבוי והובלה בינלאומיים, נראה כפתרון הנכון, שכן הוא בעל פוטנציאל הייצוב הגבוה ביותר.   הסכם סייקס-פיקו גזר את הלבנט למדינות לאום לפני כמאה שנים, בתהליך שלא הצטיין בזיקה הדוקה לזהויות ולהגיונות דמוגרפיים. הגיעה שעת הפרידה ממנו, לפחות בסוריה. המציאות כבר עשתה זאת. עתה הגיע תורם של המדינאים.   

ישתי סיבות עיקריות החזירו את מלחמת האזרחים בסוריה לראש סדר היום העולמי. הראשונה נוגעת להעצמת הנוכחות הצבאית הרוסית במדינה. אם עד לפני שבועות ספורים הנוכחות הרוסית בסוריה הייתה שולית ובפרופיל נמוך, זו הפכה משמעותית עם הצבתם של עשרות מטוסי קרב ומסוקים, מאות חיילים ומערך אמצעי הגנה בשטח המדינה. נשיא רוסיה פוטין ציין גלויות שלוש מטרות לפעולה הרוסית: סיוע לשרידותו של משטר אסד, פגיעה ב'מדינה האסלאמית' וחיסול קיצונים אסלאמים רוסים, הנלחמים בשירותה. הסיבה השנייה נוגעת להצפה של אירופה בזרם מתגבר של פליטים, תופעה המונעת ממנהיגי היבשת להמשיך ולהתעלם ממלחמת האזרחים  המתמשכת.

רחובות אלפו לאחר הפצצה של כוחות המשטר באמצעות חביות נפץ. 17 בספטמבר 2015. צילום: כראם אל מסרי - AFP

  למרות שהחזרת היציבות לסוריה הינה אינטרס מובהק ודחוף של כל הצדדים המעורבים במלחמת האזרחים, בארבע השנים האחרונות הסתכמה תגובתן של מדינות מובילות במערכת הבינלאומית למרחץ הדמים במדינה בגינויים ובמאמץ להימנע ממעורבות ישירה במתרחש. זאת, למרות שכבר בשלביה הראשונים של המלחמה התברר שהשלכותיה אינן תחומות לסוריה. חוסר היציבות מוקרן לשכנותיה עקב בעיית הפליטים שנמלטו אליהן – לבנון, טורקיה וירדן. אירופה מתמודדת עם פליטים סורים המתדפקים על שעריה. לחץ זה יגבר, לאור המספר העצום של אזרחי סוריה הנמלטים מאזורי הלחימה. כשליש מבין עשרה מיליון הפליטים הסורים, יצאו מגבולות המדינה. בימים אלה נאמד קצב היציאה של פליטים מסוריה בכ-100-70 אלף בחודש. 

     כעת, לנוכח התקיפות הרוסיות בסוריה נעשים ניסיונות לגבש פתרון שיהיה מקובל על המעצמות. סוכנות הידיעות רויטרס פרסמה מפי שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי (29 בספטמבר 2015), כי "ארצות הברית ורוסיה גיבשו עקרונות יסוד לעתיד סוריה" וכי "מוסקבה ו-וושינגטון הסכימו כי סוריה תישאר מאוחדת, חילונית ולוחמת [ב'מדינה האסלאמית']". עוד צוטטו מקורות בבית הלבן כי "האפשרות שאסד ימשיך לשלוט אינה מעשית". נראה שהמערב ממשיך לעסוק ברעיונות חסרי היתכנות מעשית.

     כל מאמץ לאתר פתרון למשבר בסוריה חייב להכיר בכך שסוריה, כמדינה ריבונית בגבולותיה המוכרים, כפי שהיו ב-2010, אינה קיימת עוד. בשטחה המוכר לא תיכון בעתיד הנראה לעין מדינה ריבונית עם שליטה מרכזית אפקטיבית. לרצון המנחה גורמים בקהילה הבינלאומית להחזיר את הגלגל לאחור ולייצב מחדש את סוריה "הישנה" סביב שלטון אחר, אין היתכנות אסטרטגית-פוליטית. כל תכנית אסטרטגית, שתגובש במטרה להפסיק את מלחמת האזרחים בסוריה ולעצב את עתידה צריכה לצאת מהנחת יסוד ברורה: את סוריה המפורקת והמפולגת לא ניתן לחבר מחדש. לכן, יש להתמקד במאמץ לאתר חלופה מעשית למדינה הסורית ולגבש תכנית ישימה, שקווי המתאר שלה יהיו מוסכמים ומקובלים על המובילים במערכת האזורית והעולמית.

     במהלך מלחמת האזרחים חולקה סוריה דה-פקטו לאזורי שליטה, שמאפייניהם העיקריים הם דמוגרפיים. תנועת הפליטים והתושבים הפנימית התנהלה לכיוון הריכוזים האתניים-דתיים, בהם חשו בטוחים יותר. אף שאין זהות אינטרסים מוחלטת בקרב הקבוצות האתניות, בשטח התעצבה למעשה חלוקה של מרחבים הומוגניים יחסית מבחינה דמוגרפית. בנסיבות אלה, נראה שחלוקת סוריה דה-יורה למספר ישויות מדינתיות נפרדות, על בסיס אתני-דתי, היא המהלך המתבקש והטבעי – גם משום שגלום בו סיכוי לא-מבוטל לתרום לייצוב הזירה ולהפסקת המלחמה.   

     הרוב הסוני שולט וישלוט ברוב שטחה של סוריה. לצד זה, יינתנו ערובות בינלאומיות ואזוריות לביטחונן של קהילות המעוטים. בשטח סוריה מרוכזות שלוש קבוצות מיעוטים גדולות, באזורים מובחנים: העלאווים – במערב, ברצועת החוף; הדרוזים – בעיקר בהר הדרוזים, שמצפון לירדן; והכורדים – בצפון, בגבול טורקיה. המתווה להסדר בסוריה צריך להתבסס על הבטחת קיומן של קהילות אלה בישויות מדינתיות משלהן. אימוץ המתווה יהווה מנוף להתמודדות עם 'המדינה האסלאמית' וארגונים אסלאמיים רדיקליים אחרים. 

     סוגיית תפקידו של אסד בכל הסדר עתידי בסוריה, היא סלע מחלוקת בין רוסיה למדינות המערב. האחרונות דבקות ברצונן לראות את אסד מפנה את מקומו, ואילו רוסיה רואה באסד גורם התומך באינטרסים שלה באזור. סביר, שהמשך אחיזתו של אסד במרחב העלאווי בלבד תוכל לשכך את התנגדות המערב מחד גיסא ומאידך גיסא תאפשר לרוסיה לשמור על האינטרס שלה ברצועת החוף (טרטוס ולטקיה), במקביל להמשך הלחימה ב'מדינה האסלאמית'. ראיית רוסיה ואיראן תשקף מן הסתם תובנה, כי המשך המלחמה והסתבכותה יעמידו בסכנה את מאחזיהן בסוריה, וכי אינטרסים שלהן יישמרו באמצעות קשריהן עם הישות העלאווית.

     על אף הרתיעה הרווחת במערכת הבין לאומית מהתפרקות של מדינות, חלוקת סוריה עולה בקנה אחד עם האינטרסים של רוב השחקנים הגלובליים והאזוריים, המעוניינים בהשבת השקט לסוריה, בין היתר על מנת לבלום את 'המדינה האסלמית' – ארצות הברית ומדינות אירופה מזה, והמשטרים בירדן ובלבנון מזה. עם זאת, הגם שחלוקת סוריה עולה בקנה אחד עם אינטרסים ישראליים, לא נכון שישראל תוביל את הנושא במערכת הבינלאומית, אלא תתמקד בשמירת האינטרסים החיוניים לה.

     הסדר מדיני חדש בשטח סוריה, שיתבסס על חלוקתו למספר ישויות מדינתיות, אפשר שיהיה (אם כי לא בהכרח) בעל מבנה פדרטיבי או קונפדרטיבי. ההסדר המוצע יסייע להפחית חיכוכים בין הקבוצות השונות, לצמצם את האיום במלחמת אזרחים תמידית, וכן לספק הגנה לקהילות המיעוט מפני כוחות אסלאמיסטיים-רדיקליים, ביניהם 'המדינה האסלאמית'. תוצאה נלווית לייצוב הזירה על בסיס זה, תהיה בלימה של ההקרנה השלילית של הלחימה בסוריה, המהווה רקע להקצנה אסלאמית-רדיקלית, על המרחב האזורי ובפרט על ירדן ולבנון. 

     לרעיון המוצע שורשים בהיסטוריה הסורית. במהלך שלטונה המנדטורי בלבנט גיבשה צרפת בשטח סוריה חמש יחידות סמי-מדינתיות, בשאיפה להכשירן לשלטון ריבוני עתידי. לאוטונומיות הדרוזית והעלאווית, היה אף מאפיין אתני-דמוגרפי. ארבע מתוך חמש מדינות אלו נוצרו בספטמבר 1920. "מדינת הר הדרוזים" נוסדה שנתיים לאחר מכן. כך, החבל הנוצרי הפך מאוחר יותר למדינת לבנון והמיעוט הטורקי בחבל איסכנדרון סופח לתורכיה ב-1939. הרעיון הצרפתי המקורי קשר בין המבנה המדיני לבין השאיפה להגנה על המיעוטים.

     בסוף 2013, הכריזו הכורדים בסוריה על הקמת חבל כורדי אוטונומי, פרסמו טיוטת חוקה וקראו לבחירת פרלמנט. חששותיהם של הכורדים כיום, כמו גם של הדרוזים, ממוקדים באיום הנשקף להם מה'מדינה האסלאמית' ומיתר הארגונים הסונים הקיצוניים. לפרויקט הלאומי הכורדי בסוריה זיקה למיעוט הכורדי בעירק ובטורקיה, כמו גם לתפיסה של בניית אומה ומדינה עצמאית בכל שטחה של "כורדיסטן הגדולה". משום כך, השגתה של תמיכה טורקית בהסדר שיכלול ישות מדינית כורדית בשטח הסורי תהיה אתגר לא פשוט. יתכן שהבהרה מטעם המעצמות, כי הישות הכורדית לא תורחב מעבר לגבול סוריה תסייע לשכך התנגדות טורקית צפויה. 

     השאיפה הלאומית הדרוזית פחותה לכאורה מזו הכורדית, ומעייניהם של הדרוזים נתונים בעיקר לעצם הישרדותם. ואולם, ברי כי בנסיבות הקיימות, אוטונומיה דרוזית בדרום סוריה (מהסוג שהייתה להם בתקופת המנדט הצרפתי ואשר בוטלה לקראת עצמאותה המדינית של סוריה), עשויה להתקבל על הדרוזים בברכה במסגרת ההסדר המוצע. יש לשער, שיימצאו גורמים אזוריים ובינלאומיים שיתמכו בייסודה של ישות כזאת, משום שהיא תהווה גם חיץ בין ירדן מדרום לבין המערכת הסונית הרדיקלית שבמרכזה של סוריה. 

     כל עוד ידבקו השחקנים המרכזיים במערכת הבינלאומית ברעיון הסרק של מדינה חילונית בסוריה תחת שלטון מרכזי אחד, לא ניתן יהיה לקדם פתרון. ואולם, בעת הזאת, לאחר ארבע שנים של מלחמת אזרחים אכזרית, רבע מיליון הרוגים, עשרה מיליון פליטים, ערעור יציבותן של לבנון וירדן וכן סכנת התנגשות צבאית בין המעצמות מעל שמי סוריה, יש לכל הצדדים תמריץ לשנות כיוון. לאור התיקו הצבאי המתמשך יכולים כל הצדדים להעריך, שחלוקת סוריה עשויה לאפשר להם לשמור על אינטרסים יסודיים שלהם ולמנוע מהם להמשיך ולשלם את המחירים הבלתי-נסבלים המושתים עליהם כולם. 

     המשמעויות של המשך המלחמה בסוריה הן טבח, פליטות, טרור, ואף איום בהשתלטות מוחלטת של המחנה הסוני הרדיקלי על כל המרחב הסורי. לעומת זאת, מהלך מתואם ומוסדר, שתכליתו תהיה 'הפרדת כוחות' בין הרוב הסוני במדינה לבין המיעוטים החיים בשטחה, ואשר יתבצע בגיבוי והובלה בינלאומיים, נראה כפתרון הנכון, שכן הוא בעל פוטנציאל הייצוב הגבוה ביותר. 

     הסכם סייקס-פיקו גזר את הלבנט למדינות לאום לפני כמאה שנים, בתהליך שלא הצטיין בזיקה הדוקה לזהויות ולהגיונות דמוגרפיים. הגיעה שעת הפרידה ממנו, לפחות בסוריה. המציאות כבר עשתה זאת. עתה הגיע תורם של המדינאים.