סה"כ צפיות בדף

יום שישי, 16 באוקטובר 2015

Palestinian Nazis Terrorism; Israel 2015



הקדמה
מאמר זה יעסוק בחלקו של חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי הגדול של ירושלים, במניעת הצלתם של יהודים ובשליחתם למחנות השמדה. מאמר זה לא ימצה את כל פשעי המופתי נגד היהודים, אלא יתמקד אך ורק במקרה הספציפי הזה. על מעלליו האכזריים תקראו במאמרים מתקדמים יותר. רבים מחוקרי השואה מזניחים את הנושא החשוב הנ"ל ואף טוענים כי מעורבותו בשואה שלנו הייתה בלתי משמעותית כלל וכלל. יש הטוענים כי גם לא הייתה לו השפעה על חיסול היהודים אלא רק איכשהו הצליח לעזור להיטלר צבאית ע"י גיוסם של מוסלמים באירופה ובמזרה"ת. האמת היא שלמופתי הייתה מעורבות רבה יותר ואף ניכרת בהשמדה של אוכלוסיות יהודיות באירופה. במשך שנים התבססה הטענה כי השפעתו של המופתי הייתה מכרעת על עדותו של דיטר ויסליצני שהיה סגנו של אדולף אייכמן. ויסליצני העיד את הדברים הבאים: "לדעתי מילא המופתי... את התפקיד המכריעבהחלטות הממשלה הגרמנית להשמיד את יהודי אירופה. בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, חזר והציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון נוח לבעיית א"י. בשידוריו ברדיו ברלין, הוא עלה אפילו עלינו בהתקפותיו האנטישמיות".
אם כן, כיצד באה לידי ביטוי השפעתו של המופתי הגדול בהחלטות גרמניה להשמיד את היהודים? החוקרת היגוסלבית, ג'ני לבל, ערכה תחקיר מקיף על פשעיו של המופתי ועל השפעתו בתקופת השואה. שליטתה בשפות סלאביות העניקה לה עליונות על חוקרים רבים אחרים ובכך הצליחה לחשוף  מסמכים המפלילים את המופתי ולתרגמם. אלה מראים כי גם אם הגזים דיטר ויסליצני, עדיין השפעתו הניכרת אינה מוטלת בספק. 
"חאג' אמין וברלין", ספרה המרתק של ג'ני לבל השנען על עדויות, על מסמכים ועל תמונות, ממצא כמעט את כל מעשיו הנתעבים של המופתי וכן את השפעתו על החלטות הנאצים לחיסל  יהודים רבים.

בהמשך נראה מקרים שונים אשר בהם גרם המופתי להשמדה של מספר רב של ילדים שאחוז גבוה מהם יתומים, למניעת הצלה של יהודים ולכל אפשרות העברתם לא"י. כמו כן נראה את ההשפעה הישירה או העקיפה בהחלטות במקרים אלו וכן נציג מכתבים המעידים כי במקרים שונים הייתה זו מילתו האחרונה שחרצה את גורלם של יהודים רבים.  
הכשלת "תוכנית ה-70,000"
"תוכנית ה-70,000", הידועה גם בשם "תוכנית טראנסניסטריה", הייתה תוכנית להצלת יהודים. לפני שנסביר מהי, נדון תחילה כיצד התבטאה השפעת המופתי בהכשלת התוכנית בצירוף העדות ללמעורבותו. על חלקו  בהכשלת התוכנית אנו שומעים בתשובתו של בארון מאנפרד פון קילינגר, שגריר גרמניה בבוקארשט לרומניה. לטענתו של זה האחרון תוכנית זו תפגע במחויבות הגרמנים למנהיגים הערבים בני בריתם, המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני וראש ממשלת עיראק, רשיד עלי אל-כילאני להם התחייבו כי לא תהיה אף עלייה של יהודים למזרה"ת ובמיוחד לא לא"י. תשובתו של השגריר הגרמני לא הייתה פרי דמיונו, אלא הייתה נאמנה להודעה שקיבל ממרטין לותר, אשר כיהן כראש מדור גרמניה במשרד החוץ של הרייך. מרטין לותר הבהיר לעמיתו כי עליו ליידע את הרומנים שיש למנוע את המבצע הנ"ל בכל האמצעים הדרושים. הוא הסביר שפעולה זו תהווה פגיעה "בידידינו [הערבים] במזרח-הקרוב" מאחר ש"תוכנית ה-70,000" תביא לתוספת כוח-אדם לאויביהם המשותף [הציונים והבריטים].
יש לזכור שהמופתי נפגש עם היטלר ולאחר מכן עם קצינים בכירים גרמנים אחרים. הובטח לו שכל ניסיונות ההצלה של יהודים יסוכלו ותימנע עלייה של יהודים. במקרה המתואר לעיל נראה כי השפעתו של המופתי הייתה כנראה בעקיפין בניגוד למקרים הבאים שנדון. 

אז מה הייתה בעצם "תוכנית ה-70,000"? בין החודשים יולי לדצמבר 1941 גורשו כ-150,000 יהודים מרומניה. היהודים שגורשו הגיעו מהאזורים צפון בוקובינה, בסרביה ודורוהוי; תחנתם האחרונה הייתה טראנסניסטריה. גירוש זה נעשה בצורה לא אנושית ורק מחצית מהמגורשים נותרו בחיים עד אוקטובר 1942. לאחר שמתו יהודים רבים החלו מגעים בין ההנהגה היהודית לבין גורמים ברומניה על מנת להציל את אלו שנותרו חיים. הסכמתה של רומניה להציל את אלו ששרדו נובעת מסירובם של המרשל יון אנטונסקו ומ"מ ראש הממשלה מיכאי אנטונסקו. השניים התנגדו לבצע בארצם את "הפתרון הסופי של השאלה היהודית", אף על פי שרומניה התחייבה על כך לגרמניה. עם זאת, מדיניות הרדיפות של היהודים לא השתנתה. בסופו של דבר, להצלת הנותרים הותוותה תוכנית להצלתם של 70,000 מהם ומכאן השם "תוכנית ה-70,000" או "תוכנית טראנסניסטריה" ומטרתה לשחרר את המחצית ששרדה מבין מגורשי רומניה תמורת עשרות מיליוני דולרים שקבלו הרומנים מההנהגה היהודית. מאחר שבאותה תקופה המשיכה רומניה במדיניות הרדיפות ניתן להסביר את קבלת העסקה מסיבה אחרת. הצבא הרומני ספג מפלות קשות במלחמת העולם השנייה בחזיתות בצפון-אפריקה ובברית המועצות. הכסף שיכלו לקבל היה עשוי לשפר את מצבה של רומניה (במידה מסוימת) וכן חשבו הרומנים שהדבר יסייע להשכנת שלום ואף ישמש אליבי בעתיד.


ב-12.12.1942 מסר ראדו לקא, הממונה על הטיפול בענייני יהודים בממשלת רומניה, לשגריר גרמניה בבוקארשט, מאנפרד פון קילינגר, על הוראתו של המרשל יון אנטונסקו "לארגן ולבצע את הגירתם של 70,000 - 80,000 יהודים לא"י ולסוריה", וכן דיווח לו על ההצעה לקלוט אותם בעיראק. השגריר פון קילינגר פנה לממוניו במשרד החוץ הגרמני והסביר שאנטונסקו רוצה להשיג 16 מיליארד ליי (כ-45 מליון דולר) ולהיפטר מכמות עצומה של יהודים השוהים במדינתו.


 לאחר הודעתו של שגריר גרמניה ,פון קילינגר, לרומנים נמנעה התוכנית. התוצאה הייתה דחיית התוכנית של הרומנים. עקב כך, ב-2.1.1943  פתחה ההנהגה היהודית ניסיונות בהולים להצלה של 5,000 ילדים יתומים מטראנסניסטריה אך גם תוכנית זו לא יצאה לפועל בגלל הסיבות שהזכרנו לעיל.


 התערבות המופתי מכשילה תוכנית להצלת 10,000 ילדים יהודים מסלובקיה

בפרק זה נתאר כיצד הצליח המופתי במישרין למניעת עלייתם של יהודים לא"י. הניסיון הנואש להציל קבוצה משמעותית של ילדים יהודים נעשה לאחר שני גירושים מאסיביים למחנות המוות שנערכו בין מרס ליולי 1942 ובין ספטמבר עד סוף אוקטובר של אותה שנה. כמות היהודים שנשלחו למחנות ההשמדה הייתה כ-58,000 יהודים.


 דיטר ויסליצני, יד ימינו של אדולף אייכמן, ששימש כיועץ לענייני יהודים בסלובקיה, ניהל בברטיסלבה מו"מ עם חברי "קבוצת העבודה" שהייתה מורכבת מהנציגים היהודים: הרב האורתודוקסי מיכאל דב-בר וייסמנדל, גיזי פליישמן, יו"ר ויצ"ו ונציגת הג'וינט בברטיסלבה והמהנדס אנדרה שטיינר. כאשר הבינו שניתן לשחדו, שולמו לו סכומי כסף גדולים בידי נציגים יהודים אלה. ויסליצני פקד על העברה של 10,000 ילדים יהודים מסלובקיה, מרביתם יתומים, ל"מחנה לדוגמה" טרזיינשטאט לקראת העברתם לא"י. אייכמן ששמע על כך מסר לו , כי כל העסקה מבוטלת בגלל התנגדותו של המנהיג הפלסטיני חאג' אמין אל-חוסייני. קשריו של המופתי עם גורמים בא"י הודיעו לו על ההכנות ולכן פנה מיד להימלר. הימלר ביטל מיד את העסקה ופקד שלהבא לא יעשו שום תוכניות להעברה של לילדים יהודים לא"י. בהמשך נראה כי היו פעולות נוספות להצלת יהודים שנמנעו ע"י המופתי ולא רק ע"י בקשה מקצינים גרמנים אלא עקב פקודתו.


מקורות לפרקים הכשלת "תוכנית ה-70,000" ו"התערבות המופתי מכשילה תוכנית להצלת 10,000 ילדים יהודים מסלובקיה" :

  • ג'ני לבל - "חאג אמין וברלין", פרק "הכשלת 'תוכנית טראנסניסטריה'", עמ' 181-180
הילדים היהודים מקרואטיה (KINDERTRANSPORT)
קבוצה מעליית הנוער הידועה בכינויה: "קבוצת רחה פרייר" נמלטה ב-1941 מ"המדינה הקרואטית העצמאית". לפני המלחמה הגיעה קבוצה זו ליוגוסלביה והצטרפו אליה ילדים יהודים יוגוסלבים בודדים. קבוצת נוער זו הגיעה לחופי א"י ב-1944. באביב 1942 ניסתה מרייה באואר, אלמנה ילידת יוגוסלביה, להציל את נכדה פדור-פדיה פראנק בעזרת קשריה עם שלטונות טורקיה ועם מונסיניור אנג'לו רונקאלי. זה האחרון היה מיופה-כוח של הוותיקן בטורקיה וביוון. האלמנה באואר שלחה גלויה לקהילה היהודית בזאגרב בתקווה שתופנה לגוף מוסמך שיוכל להשיג רשיונות עלייה עבור קבוצת ילדים. באותה תקופה הקהילה היהודית בזאגרב הייתה מפוארת אך ב-1942 מספר היהודים שנותר בה היה זעום. מנהיגי הקהילה, הרב ד"ר שלום פיינברגר וד"ר הוגו כהן, סברו שיש לחלץ לפחות את הילדים מסכנת השואה. לשם כך פנו למשרד הארץ-ישראלי בבודאפשט והתשובה הייתה שאכן קיימת אפשרות להצלת הילדים. הם יידעו את המנהיגי הקהילה שזאגרב יכולה לקבל 50 רשיונות עלייה לילדים בני 16-10 ועל כן יש לפעול באופן מיידי ללא כל דיחוי.
המופתי מונע את השגת האשרות של ילדים וגורם להרצחם

תהליך השגת האשרות היה מייגע ומסוכן. לא רק השגת אישורי כניסה לארץ היו מסובכים, אלא גם הגשת אישורי יציאה מקרואטיה והמעבר דרך הארצות הונגריה, רומניה, בולגריה וטורקיה. הילדים נאלצו למסור את פרטיהם המלאים: שם משפחה, שם פרטי, תאריך ומקום לידה, אזרחות, שם ההורים והכתובת המדויקת של כל מועמד. פרטים אלה, ובמיוחד פירוט כתובתו המדויקת של כל מועמד, היוו מלכודת: במסירת מקום הימצאו של המועמד להגירה נחשף לרוב מקום מסתורו ומידע זה עזר רבות לאתרו ולכלוא אותו. השלטונות המקומיים עיינו בבקשות והגיעו לירושלים לדיון ממשלת המנדט בנושא. הרשימות שאושרו נשלחו ללונדון לקבלת אישור סופי ומשם לגרמניה. בעיה משמעותית נוספת אשר איתה נאלצו אנשי זאגרב להתמודד הייתה עזות-המצח שנהגו בהם אנשי בודאפשט. משה-מיקלוש קארוס, מנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט נהג בצורה זאת ע"י הערמת קשיים במיוחד כלפי אנשי זאגרב. הוא  בחר להתעלם מהעובדות, להכחישן ולטשטשן. הם התאכזבו קשות וכעסו על כך שנטשו אותם בימים הקשים ביותר. רק לאחר התחננויות רבות הסכים קראוס להתייחס אליהן. ולבסוף רק לאחר מו"מ ארוך ומייגע הצליחו להשיג אשרות לילדים. מספר אשרות הכניסה לא ניתן לכל הילדים ומספר הזוכים בבודאפשט הופחת. מהרשימה המקורית מקרואטיה שנמנו בה 86 ילדים ו-10 מלווים צומצמה הרשימה בהדרגה עד שנותרו בה רק 11 ילדים. ב-7.2.1943 יצאו 11 הילדים הללו ברכבת להונגריה. שתי קבוצות נוספות המורכבות מילדים הונגרים, סלובקים וקרואטים - "עליית הנוער ג" - נסעו מבודאפשט. הקבוצה הראשונה בה נמנו 50 ילדים הגיעה לראש הנקרה ב-1.19.1943 והשנייה, בה נמנו 72 ילדים, הגיעה ב-23.2.1943. בעיתוני א"י פרסמו את הגעתם ב-24.2.1943. בכתבה צוין שמסלולם החל בבודאפשט ומשם נסעו דרך רומניה, בולגריה, טורקיה, סוריה ולבנון ואת הגבול הם עברו בראש הנקרה. במקרה זה עקרון "זכות הציבור לדעת" היה מסוכן ומוטב היה לא לחשוף מידע בנושא. המידע הגיע לאנשי חאג' אמין והם העבירו אליו במהירות את ההודעה על הצלתם של הילדים. שיתוף פעולה של ערביי א"י בא לידי ביטוי בחשיפת המידע והיה די בכך להכניס את המופתי לפעולה מיידית למניעת המשך הצלתם של ילדים יהודים מאירופה. רשימות נוספות של ילדים שהצליחו להסתתר וציפו לעלות ארצה נשלחו מקרואטיה לבודאפשט שם הצטרפו אליהם פליטים נוספים, רובם מסלובקיה. המופתי שכבר גילה על מבצעים אלה הצליח בכל כובד משקלו למנוע את הוצאתם לפועל. לא רק שבסופו של דבר אישורי היציאה לא הגיעו הוא הצליח לצמצם את הרשימה בצורה הדרגתית עד שלא נשאר אף ניצול. כל יום נכלאו ונרצחו ילדים המועמדים לעלייה. באותו אופן מנע חאג' אמין אל חוסייני תוכנית להצלת הילדים מאזור הכיבוש האיטלקי.


המופתי גובר על ניסיונות הנונציוס להציל יהודים
גופים יהודיים בקושטא ובז'נבה גם כן ניסו לעזור בהצלת ילדים יהודים. חיים ברלס עמד בראש ועדת ההצלה בקושטא ובז'נבה עמד נתן שוולב. בקושטא היה פעיל מנחם באדר מ"השומר הצעיר". ב-22.1.1943 כתב מנחם באדר לאברמק (אברהם ליפסקי),חבר בועדה הציבורית של המוסד לעליה, על ההתקדמות האיטית בתהליך ההצלה למרות שהותו בקושטא 10 ימים. במכתבו תיאר את פגישתו עם הנונציוס אנג'לו רונקאלי ב-20.1.1943. באדר הציג עצמו כנציג ההסתדרות והמשקים שתפקידם לקלוט את הילדים והפליטים. הוא שהכיר את מצבם של היהודים באירופה, הציג תמונת מצב מפורטת של המצב בפני מונסיניור רונקאלי וביקש את עזרתו. במכתבו לאברמק הסביר באדר כי הנונציוס נהג באדיבות והבטיח להעביר את הודעתו לוותיקן. הנונציוס היה בטוח שהוותיקן עושה מאמצים לעזור ולהשפיע. הנונציוס לא היה מודע לעובדה שאיש דת אחר משחק תפקיד חשוב, היינו איש דת האסלאם והמנהיג הערבים בא"י, חאג' אמין אל-חוסייני. המופתי של ירושלים פעל בכיוון ההפוך. לעומת נסיונותיו של רונקאלי, מאמציו של המופתי הניבו פרי וההצלה נמנעה.

מקורות לפרקים "הילדים היהודים מקרואטיה (KINDERTRANSPORT)" ו"המופתי מונע את השגת האשרות וגורם להרצחם", "המופתי גובר על ניסיונות הנונציוס להציל יהודים" :
  • ג'ני לבל - "חאג אמין וברלין", פרק "הכשלת 'תוכנית טראנסניסטריה'", עמ' 184-181

 "פעולה יהודית" ("Action Juive")


לאחר נסיונות שונים אשר בהם נאלץ המופתי להתערב ולמנוע הצלת יהודים, ביוני 1944 דרש משלטונות גרמניה שיבטיחו לו, בין היתר, את הדברים הבאים:

  1. מניעת עלייתם של יהודים מדרום-מזרחה של אירופה.
  2. מניעת שחרורם של שבויים יהודים מא"י לצורך החלפתם בשבויים גרמנים.
  3. לפעול נגד הבריגאדה היהודית במסגרת צבא בריטניה.
  4. לארגן את הכנס הבינלאומי נגד היהדות.
ב-21.7.1943 נשלח מברלין מסמך סודי בנושא שכונה "פעולה יהודית" ("Action Juive"). המסמך עסק בנסיונות ממשלות עוינות לשלוח 50,000-30,000 יהודים משטחים באירופה בהם שלטו הגרמנים והעברתם לא"י. משרד החוץ הגרמני פרט את ה"פעולה" ב-10 סעיפים. להלן נציג את העיקרים שבהם:
  • בקשות ליציאת 5,000 ילדים יהודים מהשטחים הכבושים במזרח אירופה ובמערבה.
  • יציאת 5,000 יהדים מבולגריה ומעבר 1,000 יהודים מנמל בולגרי לחיפה, לפי פניית הצלב האדום הבינלאומי אל השגרירות הגרמנית באנקרה.
  • הגירת 7,000 יהודי רומניה, בהסכמת המרשל אונטונסקו.
  • בקשת צירות שבדיה, בשם ממשלת הולנד הגולה, ליציאת 500 יהודי הולנד.
  • בקשת ממשלת צרפת ליציאת 2,000 ילדים יהודים מצרפת, 500 מהולנד, 500 מבלגיה.
  • זכות מעבר למאות אחדות של היהודים משווייץ דרך פורטוגל לא"י.
  • השתדלות להשיג זכות הגירה לקבוצות בודדות מיהודי הונגריה (משרד החוץ ההונגרי טען, כי לא ידוע לו על כך דבר).
הבקשה היחידה היוצאת דופן להגירה לא"י הייתה זו של ממשלת ארגנטינה. היא ביקשה שהרייך יעביר 1,000 ילדים לארצה. בגלל השפעת הערבים על הגרמנים תמכו בנחישות בעמדת בעלי בריתם שללו תוספת כוח-אדם ליישוב היהודי בא"י. השפעה ערבית זו הבהירה לגרמנים שעליהם להכשיל את כל תוכנית ההצלה. הגרמנים ידעו על ההגבלות שהטילו הבריטים ביישום ה"ספר הלבן" מ-1939. לפיו יהודים לא הורשו לעלות לא"י (רק כ-75,000 יהודים לשנה יכלו לעלות במשך 5 שנים בלבד). הספר הלבן גרם לכך שיהודים המבקשים לעלות ארצה היו צריכים לפתוח בהליכים קשים לקבלת אישור אשרות כניסה. בנוסף ל"ספר הלבן" ידעו הנאצים על אי-חוקיותה של עליית יהודים נתיני ארצות עוינות או מאזורי ההשפעה הנאצית לא"י. משרד החוץ הגרמני ניצל את מדיניות הבריטים כלפי היהודים כמכשיר פוליטי לתמרון בעלות-הברית והחליט לעצור ניסיונות אלו של הצלה. הורסט וגנר, מנהל מחלקת Inland-II במשרד החוץ הגרמני, יעץ למשרדו של היינריך הימלר ב-13.7.1944 כיצד למנוע כל ניסיון להצלה של יהודים. הגרמנים ביצעו "תרגיל מלוכלך", שיציג את בעלות-הברית כבעלות כוונות זדוניות לגבי יהודים. ההחלטה הייתה ששר החוץ יודיע לבעלות-הברית שגרמניה מוכנה לפתוח במו"מ לשחרורם של 5,000 יהודים בשני תנאים:
  1. ממשלת בריטניה תצהיר, על יסוד החלטת הפרלמנט, שיעד ההגירה הוא בריטניה עצמה, שם ממשלת הוד-מלכותו תעניק זכות שהייה ובשום פנים לא להעלותם לפלשתינה שהיא מרחב המחיה הערבי.
  2. בריטניה תאפשר את חזרתם של גרמנים השוהים באזורים תחת שליטת בעלות-הברית למולדתם.
תשובת הרייך הגרמני לבקשת ארגנטינה התנו הגרמנים את אישור היציאה של 1,000 הילדים היהודים בתמורה ל-1,000 גרמנים מאמריקה הדרומית והתיכונה ומשאר הארצות הנלחמות עם גרמניה.

ילדים יהודים תמורת גרמנים

בעקבות ההבטחות למופתי הצהירו פעמים רבות שמדיניותם שוללת עלייה של יהודים לפלשתינה. למרות הבטחות אלה למופתי שקל היינריך הימלר לממש תוכנית של עסקת-חילופין בה ישחררו 10,000 ילדים יהודים ובתמורה יקבלו אחזרים גרמנים שנכלאו ע"י בעלות-הברית.

עם זאת צוין, התשובה הגרמנית לא תינתן עד שתגיע לאוזני המופתי של ירושלים והחוגים הערביים האחרים. רעיון החילופין החל בבקשתם של מאות גרמנים מא"י שהתגייסו לווהרמאכט, להחזיר את משפחותיהם לגרמניה. הם קיוו להעביר לגרמניה גרמנים צעירים שביכולתם להועיל למאמץ המלחמתי של הרייך. אדולף אייכמן לא ראה בעין יפה את היחס 1:1, והציע תנאים אחרים לשחרורם של ילדים יהודים מהארצות הכבושות. הוא דרש  שהיחס יהיה 10:1 או לפחות 4:1 בין הגרמנים החוזרים ושלא ייכללו מבוגרים למעלה מגיל 40, אלא רק גברים בגיל הפוריות והגיוס.
מקורות לפרקים "'פעולה יהודית' ('Action Juive')" ו"ילדים יהודים תמורת גרמנים" :
  • ג'ני לבל - "חאג אמין וברלין", פרק "הכשלת 'תוכנית טראנסניסטריה'", עמ' 185-184

פעולות המופתי נגד הצלת ילדים יהודים
יהודים ספורים בלבד נותרו בחיים בשנת 1943  רק בכל ברחבי אירופה. עובדה זו לא הרגיעה את המופתי והמשיך בפעולותיו לחיסולם. בנאומו ברדיו ברלין 2.11.1943 שיבח בערבית את הנאצים "היודעים איך להתפטר מהיהודים". בנאומו זה הוא אף הסית, שיסה, עודד ודחף את מאמיניו להרוג את היהודים. ב-1.3.1944 ניסח את קריאתו ברדיו ברלין בלשון זו:
ערבים! קומו כאיש אחד ולחמו למען זכויותיכם הקדושות! טבחו ביהודים היכן שתמצאו אותם! זה גורם הנאה לאללה, להסטוריה ולדת. זה מציל את כבודכם. האלוהים אתכם!
חאג' אמין לא היה שקט כל עוד ישנן על תוכניות לשחרורם של יהודים (בעיקר יתומים) תמורת טובות-הנאה לנאצים. הוא שלח בבהילות מכתבים לפטרוניו שמלכו בדעתם לבצע את העיסקה בטענה שכל יהודי שיינצל יחזק את היישוב היהודים בפלסטין. ב-3.2.1943 הצהיר שר המושבות, סר אוליבר סטנלי, בפני הבית התחתון הבריטי על אישור עלייה של 4,500 ילדים ו-500 מלווים מארצות הבלקאן לא"י שכן מספר זה נמוך בהרבה מכמות היהודים המותרת להגר לפי עקרונות "הספר הלבן" (75.000 בלבד). דיון זה נפתח כאשר קבוצה של 72 ילדים עברה בשטחה של בולגריה מבודאפשט. שגריר הרייך בסופיה, אדולף בקרלה דיווח שממשלת בולגריה תעמיד קשיים טכניים למניעת העלייה עד שתהיה בלתי-אפשרית למרות התרתה למעבר והגירתם של היהודים. במארס 1943 נתפסו כל היהודים ששהו בשטחי הסיפוח של בולגריה שהשתייכו בעבר ליוגוסלביה ויוון (מקדוניה, העיר פירוט, טארקיה/בילומוריה). אלה שנאסרו הוחזקו ימים ספורים במחנות-מעבר שרובם היו בסקופיה. לאחר תקופה קצרה זו נדחסו חלקם לרכבות-משא והועברו אל מחוץ לגבולות בולגריה הישר לידי הגרמנים שהעבירו אותם למחנה-מוות טרבלינקה.עם הגעתם לטרבלינקה נרצחו כולם  ללא דיחוי. אלה שלא הועברו לשם הגיעו ברכבת לעיר-הנמל הבולגרית לום ומשם הועמסו על האוניות שנשאו דרכן למעלה דאנובה עד וינה. לבסוף סיימו גם הם את דרכם בטרבלינקה. כל המבצע הסתיים בסוף מרס 1943. מכתבים שהגיעו לוועדת ההצלה באיסטנבול באפריל 1943 הציגו את חרדת יהודים לגורלם של יהודי בולגריה הישנה. למניעת עלייה לא"י של היהודים שטרם נשלחו למוות (רובם ילדים יתומים) הזדרז המופתי לפעול ובקיץ 1943 החל לצאת במחאות וביקש בכל מקום אפשרי למנוע את הצלתם. הוא פנה לפון ריבנטרופ, להימלר, לעיתונות ולשידורי רדיו ובמיוחד לנציגי מדינות אירופה: בולגריה, איטליה, רומניה והונגריה. הוא הציע לממשלות אלו לשלוח את היהודים לפולין, "כדי שלא יוסיפו להיות מקור לסכנה". ב-6.5.1943 הצביע חאג' אמין אל-חוסייני במכתבו לשר החוץ הבולגרי על "הסכנה היהודית לעולם כולו, ובמיוחד לארצות שבהן גרים יהודים". הוא הדגיש שעניין עליית יהודים לארצות ערב ובמיוחד לפלסטין נוגד את האינטרסים החיוניים של הערבים ומסכנת את עמי ערב העומדים לצידן את מעצמות הציר. הוא כתב:
אני מרשה לעצמי להסב את תשומת-לבך, שיהיה ראוי ומועיל למנוע יציאתם שלהיהודים מארצך - אלא לשלוח אותם למקום, שם יהיו תחת השגחה חזקה, למשל לפולין. בכך תצאו מהסכנה שהם מהווים לגביכם ותגשימו מעשה טוב של הכרת-תודה כלפי העם הערבי...
לחאג' אמין היה ברור שפירוש "שילוח היהודים לפולין, שם יהיו תחת השגחה חזקה" הוא מוות בטוח. לד"ר וילהלם מלכרס שהיה יועץ במחלקה המדינית של משרד החוץ הגרמני ומומחה לענייני מזרח הודיע ש"הבית הלאומי היהודי" חייב להיעלם והיהודים צריכים להסתלק. אין לו עניין לאן ילכו ושמצדו "שילכו לעזאזל" - "Au diable!". בביקורו של מיופה-כוח הבולגרי ברייך ב-16.7.1943 התבשר המופתי שכתוצאה מפנייתו לממשלת בולגריה בעניין עליית היהודים לא"י, אסרה ממשלתו על היהודים לעזוב את תחומיה של בולגריה ולעלות לא"י. המופתי הודה לו על כך אבל הזכיר לו שמספר יהודים הסתננו דרך ארצו לטורקיה והגיעו לפלסטין. מיופה-הכוח הבטיח לו שאלה מקרים בודדים. ב-13.5.1943 שיגר המופתי מכתב מחאה לפון ריבנטרופ על כך שכ-4,000 ילדים יהודים ניצלו מההשמדה.[1] הוא טען שזו שערורייה בלתי-נסבלת.
מקורות מהימנים הודיעו למופתי שהבריטים והאמריקנים ביקשו את התערבותם של נציגיהם בבלקאנים לתבוע רשות הגירה ליהודים ממקומות אלה. הגירה זו מדאיגה את הערבים ורואים בה סכנה גדולה לחייהם וקיומם ולכן ביקש המופתי ששר החוץ יפעל במלוא יכולתו במהרה וללא כל דיחוי למניעת הגשמתה של תוכנית זו. הוא טען שזו מזימתה של היהדות הבינלאומית. המופתי הבטיח לפון ריבנטרופ שהעם הערבי לא יישכח לעולם את שירות האינטרסים הערבי והם יודו לו על כך מקרב לב. באותו תאריך נשלח מכתב זהה מחאג' אמין לשר החוץ האיטלקי.
ב-10.6.1943 כתב המופתי מכתב נוסף לשליט איטליה, שכיהן גם כשר החוץ, הדוצ'ה מוסוליני. להלן תרגום המסמך לעברית:
ב-28.6.1943 כתב מכתב זהה לשר החוץ ההונגרי ולשר החוץ הרומני. המכתבים נכתבו בצרפתית.
להלן המכתב המקורי:
תרגומו:
ראה הערות [2][3][4][5][6]

המכתב האחרון לא הספיק למופתי ובנוסף נקט צעדים דחופים. ממכתב שכתב סגן מזכיר המדינה של הרייך, אנדור הנקה, מובן שהמופתי הודיע לרוזן קוסאטו, שגריר איטליה בברלין, על מידע נוסף ממקורות מהימנים על אישור שנמסר לצלב האדום הבינלאומי מממשלת בולגריה המתיר עלייה של 4,500 יהודים בעלי נתינות בולגרית לא"י. הוא ביקש משגרירות איטליה לשגר מכתב למשרד החוץ האיטלקי ולדווח על הסכנה שתיגרם לערבים עקב העברת יהודים לפלסטין. ושוב שלח מכתב בעל תוכן זהה למשרד החוץ הגרמני. ב-25.7.1944 פנה חאג' אמין אל-חוסייני לפון ריבנטרופ בעניין "הנסיונות הממושכים של היהודים לעלות מאירופה לפלסטין", וביקש ממנו לנקוט את כל האמצעים הדרושים למנוע זאת.
איגרתו הקודמת של המופתי מ-5.6.1944 צורפה לזו האחרונה. בקודמתה התריע המופתי על תוכנית החלפת נתינים מצרים, השוהים בגרמניה, תמורת גרמנים-פלסטינים, וביקש שיוצאו היהודים מכלל העסקה. במכתב מה-25.7.1943 הסביר שלמרות מכתבו הקודם נודע לו שמספר יהודים עזבו את גרמניה ב-2.7.1944 והוא חושש שגם קבוצות נוספות של יהודים מגרמניה וצרפת יוחלפו בתמורה לנתינים גרמנים החיים בפלסטין. במיוחד הביע חשש שהדבר יעודד את ארצות הבלקן לנהוג כדומה. יומיים לאחר שליחת איגרתו לפון ריבנטרופ, פנה המופתי להיינריך הימלר. המופתי ניסח את את איגרתו באופן כמעט זהה אך מפורט יותר. גם ל"רייבספיהרר" הזכיר חאג' אמין את מכתבו מ-5.6.1944 ושיחתם, בה דיווח על התנגדותו לצרף יהודים לעסקת החלפת הנתינים. במכתבו כתב:
אני מבקש, הרייכספיהרר, לנקוט את האמצעים למנוע מהיהודים ללכת. צעד זה יהיה גם בהתאם למדיניות הגרמנית בכלל, ובפרט להצהרת ממשלת גרמניה שניתנה ב-2.11.1943 לציון הצהרת בלפור, אשר הדגישה הלאומי היהודי בפלשתינה" הוא חלק בלתי משתנה במדיניותו של הרייך הגרמני הגדול, שהתנועה הנאציונל-סוציאליסטית רשמה על דגלה מאז ראשיתה מאבק נגד היהדות העולמית - כפי שאתה, רייכספיהרר, אמרת במברקך בהזדמנות זו. בינתיים נודע לי, כי למרות זאת עזבו היהודים את גרמניה ב-2.7.1944, ויש לחשוש, שבמסגרת תוכנית החילופין תמורת גרמנים-פלסטינים יעזבו גם קבוצות נוספות את גרמניה וצרפת. חילופים אלה של הגרמנים יעודדו גם את ארצות הבלקאן לשלוח את יהודיהן לא"י. יתר-על-כן, לאחר הצהרת ממשלת גרמניה אין הערבים והמוסלמים יכולים להעלות על הדעת צעד כזה, והוא יגרום בהם רגשות של אכזבה נוקבת. מסיבה זאת אני מבקש ממך, רייכספיהרר, לעשות את הכול כדי למנוע מהיהודים להגר פלסטין.בדרך זו תיתן דוגמה מעשית למדיניות של גרמניה - בעל-ברית טבעי וידידותי - כלפי האומה הערבית.

לבסוף הצליח המופתי להכשיל את הגירתם של 4,000 הילדים לא"י וביקש מהגרמנים שבפלישתם למזרה"ת יתנו את העונג לערבים "לפתור את בעיית היהודים בפלסטין ובשאר ארצות ערב בהתאם לענייניהם של הערבים, ובאותן השיטות בהן נפתרה בעיה זו במדינות הציר". 

 הערות לפרק "פעולות המופתי נגד הצלת ילדים יהודים":
  1. יש לשים לב לתאריך המיוחד בו שלח המופתי את מכתבו לריבנטרופ לחיסול היהודים. בעוד 5 שנים יהיה תאריך זה ערב לקראת הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, דהיינו יום השואה, "הנכבה" בעולם אותו יזכרו בעולם הערבי. זה בהחלט אירוני שמזכירים את ה"שואה" שעשינו להם כביכול אך מעולם לא מזכירים את השואה שהם עשו לנו.
  2. במכתב שהוצג בפני האו"ם במאי 1947 יש הערה למעלה שבעקבות מכתב זה נהרגו 400,000. הערה זו אינה הערה שהוסיף האו"ם אלא בידי כתב העת Nation Associates. לא ברור מאין שאלו את המספר הזה.
  3. הסופר והאקטיביסט ג'ארד ישראל נותן הסבר אחר להגזמה במספר 400,000. במאמרו תפקידיו של מופתי של ירושלים חאג' אמין כיוזם השואה מסביר הסופר שעל כל 15 יהודים שנרצחו בשואה לפחות אחד נהרג בהתערבותו של המופתי.  
  4. ההסטוריון, סר מרטין גילברט מציין ש-400,000 יהודים מצאו את מותם לאחר שגורשו מהונגריה למחנות ההשמדה באושוויץ-בירקנאו.
  5.  בויקיפדיה, תחת הערך "ראול ולנברג" נאמר ש"שולחו כ-400,000 מבין יהודי הונגריה להשמדה, במבצע רחב היקף שאורגן על ידי אדולף אייכמן".
  6. הסופר ד"ר אנדרו ג. בוסטום מסביר שהמופתי מנע את הצלתם של 480,000 יהודים (80,000 מרומניה ו- 400,000 מהונגריה) והם מצאו את מותם במחנות השמדה בפולין.
מקורות לפרק "פעולות המופתי נגד הצלת ילדים יהודים":

 עדותו של דיטר ויסליצני

 בעת שניסה ישראל קסטנר להציל יהודים, הודיע לו סגנו של אייכמן, דיטר ויסליצני ש"המופתי משחק תפקיד בהחלטה לחיסול יהודי אירופה". ויסליצני הוא הוסיף ואמר "אין להמעיט בחשיבות תפקידו... המופתי הציע שוב ושוב
לרשויות השונות שאיתו הוא שומר על קשר, ומעל לכל להיטלר, ריבנטרופ והימלר, השמדת היהודים באירופה."
לאחר מכן העיד במשפטי נירנברג (1946) את הדברים הבאים:
"לפי דעתי, מופתי ששהה בברלין מאז 1941, שיחק תפקיד בהחלטה של ממשלת גרמניה להשמיד את יהודי אירופה, שחשיבותו אינה ניתנת להמעטה. הוא הציע שוב ושוב לרשויות השונות אשר היה איתם במגע, ומעל לכל זה [הציע הצעות לתוכניות] לפני היטלר, ריבנטרופ והימלר, ההשמדה של יהדות אירופה". לא לחינם אמר את הדברים הללו. כמי שהיה האיש הקרוב ביותר לאייכמן הוא הרגיש את השפעתו הרבה של המופתי. ויסלצני שהיה מבצע פעולות בנושא היהודים קיבל על עצמו הוראות מפורשות מאייכמן וידע על כמה המופתי משפיע עליו ועל שאר הקצינים הנאצים הבכירים. השפעתו של המופתי לאו דווקא באה לידי ביטוי בפעולה ישירה. כמו במניעת הצלתם של 70,000 יהודים רוחו של המופתי היא שגרמה לגרמנים למנוע הצלה של יהודים. גם במקרים בהם עמדו הגרמנים להפר את ההסכם עם הערבים הצליח המופתי לפעול ולסכל הכל. השפעתו אינה ניתנת בספק וזאת אחת הסיבות שהיה אמור לעמוד לדין כפושע מלחמה במשפטי נירנברג.

מקורות לפרק "עדותו של דיטר ויסליצני":
  • שלמה אלפסה - "מדריך עזר לנאצים והערבים בתקופת השואה" (2006), עמ' 53, 60-59
לסיכום

השפעתו של המופתי ניכרת גם במנהיגים פלסטינים שבאו אחריו (ערפאת ואבו מאזן). כל עוד במערכת החינוך הפלסטינית לומדים הערבים ערכים ברוחה של האידאולוגיה הנאצית חובה עלינו לציין כי אליליהם, היטלר והמופתי, מאדירים את רצונם לנקות את א"י מיהודים בכל שיטה אכזרית וזהו גורם מרכזי בהכשלת כל אפשרות לשלום עימם בעתיד. בכל פעם שהם משתמשים ב"נכבה" שקרתה להם כביכול בגללנו אנו חייבים לעמוד מולם ולהזכיר להם ולכל אלה הנחשפים למונח הזה,שידם אינה נקייה מדם אחינו שנספו בשואה ועל כן מבחינה מוסרית חייבים הם להכיר בכך שמחובתם המוסרית לתת לנו לחיות בארצנו בשלום גם אם אין הם מכירים בזכויות ההיסטוריות שלנו. צריך גם להזכיר אנשים בעולם את חלקם של הערבים בשואה שלנו על מנת להמעיט בחשיבות ה"נכבה" מ-48' וליצור איזון בתודעה הציבורית בעולם שאנו עלולים לעמוד מול שואה נוספת אם יצליחו הערבים להשתלט על ארצנו היהודית היחידה. צריך למנוע מתושבי העולם להאמין שהפלסטינאים הם המסכנים בסיפור הזה ולחשוף את פרצופם. חייבים לפעול בכל דרך הסברתית כדי למנוע מהם לקבל תמיכה עולמית באמצעות תעמולה רגשית בה הם משתמשים בהצלחה מרשימה במשך שנים רבות. 
http://myths-shatterrealityandfacts.blogspot.co.il/2013/11/blog-post.html











ג´ אמין אל- חוסייני, המנהיג של ערביי הארץ בתקופת המנדט, תכנן פתרון סופי ליהודי ארץ ישראל, בשיתוף הנאצים / ד"ר רבקה שפק ליסק וד"ר שאול ברטל
הפלסטינים מרבים להשוות את ישראל לגרמניה הנאצית, בעוד שהערבים בכלל, כולל ערביי א"י (הפלסטינים) והמוסלמים לא רק הזדהו עם האידיאולוגיה הנאצית, אלא גם שיתפו פעולה ואף התנדבו לשרת בס.ס.
א. המופתי והיטלר
חאג´ אמין בן טאהר בן מצטפא בן טאהר אלאסוודי – אלחסיני, נולד ב-1895 בירושלים למשפחה דתית שמוצאה מאזור חג´אז בחצי האי ערב. ענפים של המשפחה חיים גם בעזה (משפחתו על יאסר ערפאת), ובלוד. ב-1921 מונה כמופתי של אלקודס, היא ירושלים המנדטורית. שנה מאוחר יותר מונה לראשות ה"מועצה המוסלמית העליונה" של פלשתינה המנדטורית. בתפקיד זה החזיק עד יום מותו. המופתי התנגד לרעיון הבית הלאומי לעם היהודי בא"י ופעל כדי למנוע את הקמתו. היה לו תפקיד בהסתת ערביי הארץ לערוך מעשי טבח ביהודים ביפו, ב- 1921, ובחברון ב- 1929 . הוא היה גם מיוזמי המרד הערבי, 1936- 1939,שהיה מלווה בהתנכלויות ובפעילות רצחנית של כנופיות נגד היישוב היהודי.
פעולותיו נגד שלטון המנדט הביאו להדחתו ולבריחתו מהארץ.לאחר נדודים בארצות ערב הוא הגיע לגרמניה. המופתי נפגש עם היטלר ב- 28 בנובמבר 1941 ומצא אוזן קשבת אצל היטלר. ברומא ובברלין הוקמו משרדים של ה"וועד הערבי העליון", שהוא עמד בראשו, והוא החל את פעילותו לצד מדינות הציר.
מדינות הציר הסכימו להתחייב בפני המופתי לדברים הבאים:
1. הכרה בזכותן של סוריה, לבנון, ירדן ופלסטין לעצמאות.
2. הכרה בזכות הערבית על פלסטין וביטול תוכנית "חבר הלאומים" להקמת בית לאומי לעם היהודי בפלסטין. עפ"י תזכיר של שמיט על פגישת היטלר והמופתי מיום 28.11.1941 כפי שנרשם ביום 30.11.1941
3. מניעה בכל מחיר של עליית יהודים לפלסטין וטירפוד כל עיסקה או שיתוף פעולה שמטרתה להציל יהודים. יש עדויות בספרה של ג´ני לבל, "חג´ אמין וברלין", על פעילות מתואמת בין הנאצים והמופתי למניעת עלייה יהודית.
היו גם דרישות נוספות שלא היו קשורות באופן ישיר לפלסטינים. היטלר הסכים עקרונית לדרישות אלו אך טען שמוקדם מדי להכריז עליהן ויש לחכות לתבוסת בנות הברית.

  אמין אל- חוסייניהמופתי הכריז על התחייבות גרמנית זו כבר בנאומיו בפני גדוד המתנדבים בצפון אפריקה ובמזרח אירופה, שנענו לקראתו. אפילו היטלר, שהופתע מהגיוס והארגון של המוסלמים שהצטרפו אליו, הגיב: איני פוחד מהאימפריאליזם האנגלו-אמריקאי-יהודי ולא מהקומוניזם העולמי היהודי אלא מהאסלאם.
שיתוף הפעולה של המופתי בא לידי ביטוי בתחומים הבאים:
1. הכשרה של צעירים פלסטינים במכללות צבאיות בגרמניה.
2. גיוס צבא של 100,000 בוסניים לעזרת צבאות מדינות הציר.
3. השתתפות במרד רשיד עלי אלכילאני בעיראק (מרד שאורגן על ידי שליחו המופתי נגד השליטה האנגלית בעיראק). ב-1941.
4. הקמת "ערב החופשית", יחידה ערבית במסגרת הוורמכט הגרמני.
5. קבלת נשק רב למלחמה בפלסטין. הנשק אוחסן בלוב, מצרים ורודוס.
6. הקמת מכון אסלאמי (אלדעוה) להכשרת קאדר מוסלמי פרו- גרמני בגרמניה. תשתית זו נועדה ליצור קאדר של מוסלמים שיתמכו בגרמנים ויגייסו מוסלמים מכל העולם להשתלם בכל ההיבטים הצבאיים הנדרשים לצורך הקמת צבא אסלאמי לצד מדינות הציר.
7 .פעילות למניעת הצלת ילדים יהודיים מקרואטיה, מבודפסט מכל רחבי הונגריה:
מסמכים רשמיים מוכיחים שחאג´ אמין עשה ככל יכולתו למנוע עליית יהודים ממזרח אירופה ופנה בעניין זה לשלטונות גרמניה במהלך יוני 1944. הוא ביקר אצל מוסוליני באיטליה בעניין זה ובמכתב של המופתי מ-10/6/1943 למוסליני הדוצ´ה של איטליה, הוא מפציר בו למנוע, בין היתר, עלייתם של 700 ילדים מפולין שיש להם קרובים בפלסטינה. הוא פנה לממשלות בולגריה והונגריה כדי למנוע עליית יהודים לארץ והציע לגרש את היהודים לפולין, היכן שפעלה מכונת ההשמדה הנאצית
8 .צירוף שותף מוסלמי ל"מחלקה היהודית" של אייכמן שעסקה באירגון הפתרון הסופי של יהדות אירופה. חוסייני אף השתתף עם אייכמן בסיור באושוויץ שנועד לבדוק את תהליך השמדתם של היהודים בתאי הגאזים.
9. מעורבות ב"מבצע אטלס" – הרעלת מעיינות ראש העין כדי להרוג את תושבי תל אביב והמושבות סביבה (גוש דן דהיום). צנחנים גרמניים ופלסטינים צנחו באזור יריחו יחד עם 10 מיכלי רעל קטלני שהיו מסוגלים לפי הערכות להרוג רבע מיליון נפש.
המקור הטוב ביותר לפשעיו של המופתי הוא ספרה האמיץ של ג´ני לבל "חאג´ אמין וברלין".
היתרונות בספר זה שהוא כתב אשמה בולט נגד המופתי הן כאלה:
1. בספר מובאים צילומים של מכתבים מקוריים לצד מקורות אחרים.
2. התיעוד בספר מבוסס ברובו על תיעוד גרמני ותרגום תעודות גרמניות ועיתונות גרמנית ויוגוסלבית.
על שיתוף הפעולה של המופתי עם הנאצים הוא קיבל מענק חודשי של 50,000 מרקים ועוד 25,000 במטבע זר. המענק תוקצב מרכוש יהודי שהוחרם ע"י הנאצים.
מקורות ערביים
המקורות הערביים מאשרים את כל המימצאים בספר ואף מחזקים אותם. סיפרו של המופתי, "חקאאיק ען קדית פלסטין" [האמת על בעיית פלסטין] בו הוא טוען שהיטלר שנא את היהודים ורצה להשמידם משום שהם אשמים בהפסד הגרמני במלחמת העולם הראשונה, הם פגעו במאמץ המלחמתי הגרמני וגרמו לגרמניה הפסדים גדולים במלחמה ואף הפעילו שירות ריגול נגד גרמניה. לכן במלחמת העולם השנייה היטלר עכשיו נוקם בגזע המקולל הזה.
המופתי הביא בספר מכתבי ברכה שקיבל אישית מהיטלר, התומכים במאבק הפלסטיני על ארץ ישראל. מבחינתו היטלר הוא אישיות נעלה. כל זאת על סמך דבריו בערבית בספר שהוא כתב ויצא לאור בשנות החמישים.
ב. התוכנית להקמת מחנה ריכוז לחיסול היהודים בגאזים באזור ג´נין
המופתי לא הסתיר את שאיפתו לשתף פעולה עם היטלר באירופה בפתרון הסופי, שכלל גם חיסול יהודי ארץ ישראל, במחנה ריכוז שיוקם באזור ג´נין לאחר נצחונו העתידי של הגנרל רומל באל- עלמין וכיבוש הארץ מידי הבריטים. בשידוריו בשפה הערבית ברדיו הגרמני קרא המופתי לרצח עם: "הירגו את היהודים בכל מקום שאתם מוצאים אותם- למען אללה, ההיסטוריה והדת".
פרופ´ אדוארד סעיד, פלסטיני- נוצרי, אישר שבקריאתו של המופתי לחיסול העם היהודי הוא "ייצג את הקונצנזוס של ערביי פלסטין" ושימש כשופרו של העם הפלסטיני. עובדה היא שיאסר ערפאת לא התנער ממעשיו של המופתי וכינה אותו "הגיבור שלנו" ( עפ"י כתבה של ד"ר דוד סילברקלאנג ב"יד ושם").
פרופ´ ברנרד לואיס ( Bernard Lewis, Semites and Anti-Semites, 1986 ) מזרחן בעל שם עולמי כתב בסיפרו "שמיים ואנטישמיים", שיצא לאור ב- 1986 , שהמופתי התקשר לקונסול הגרמני בירושלים, עוד ב- 1933, כדי לקדם את שיתוף הפעולה בין הערבים וגרמניה הנאצית.
שני היסטוריונים גרמנים, קלאוס מיכאל מלמן (Klaus Michael Mallmann) ו- מרטין קופרס ((Martin Cuppers שחקרו את הנושא פירסמו מאמר תחת הכותרת: Elimination of the Jewish National Home in Palestine:The Einsatzkommando of the Panzer Army Africa, 1942. 
הם גילו שב- 1942 הקימו הגרמנים, עפ"י בקשת המופתי, כוח מיוחד של ה- ס.ס שנקרא "איינזצגרופה מצרים", על מנת לבצע את ריכוז יהודי א"י במחנה ריכוז וחיסולם הסופי. האיינזצגרופה, בראשותו של וולטר ראוף מנה 24 לוחמים, 7 קצינים ו- 17 חיילים, וסופח לצבאו של הגנרל רומל. ראוף טס ב- 20 ביולי 1942 לטוברוק, הבסיס האיטלקי בלוב, ליד גבול מצרים כדי להעביר את היחידה שלו אל פיקודו של רומל ולקבל ממנו הוראות. אח"כ הוא טס לאתונה כדי לארגן את המבצע שהוא הועמד בראשו וחיכה באתונה לניצחונו של רומל באל- עלמין על מנת לבוא לארץ ולארגן את הפתרון הסופי של יהודי א"י.






וולטר ראוף מונה לתפקיד יחידת ה- ס.ס שתחסל את יהודי ארץ ישראל בשל התפקיד שמילא כקצין אספקה שסיפק את התחבורה והגאז לאיינזצגרופן בבריה"מ, כדי לחסל את היהודים שם. הקצינים שסופחו ליחידה שלו היו מומחים למזרח התיכון ובעלי קשרים עם ערבים מקומיים ולחלקם היה גם נסיון בפעילות באיינזצגרופן. עפ"י המחקר, היחידה עמדה לקבל עזרה ושיתוף פעולה מהערבים המקומיים. לגרמנים היה מידע על האהדה הרבה לנאציזם ברחבי המזרח התיכון ולצפייה של האוכלוסייה לניצחון הגרמנים על בעלות הברית. המידע על כך הגיע מראש המודיעין של ה- ס.ס , וולטר שלנברג (Walter Schellenberg). (קלאוס מיכאל מלמן הוא מנהל "מרכז המחקר הנאצי" בלודוויגבורג.)
למגינת ליבם של המופתי, ערביי הארץ והגרמנים, הגנרל הבריטי מונטגומרי ניצח בקרב אל- עלמין בראשית ספטמבר 1942 וסיכל את הפיתרון הסופי של יהודי ארץ ישראל. וולטר ראוף ויחידתו חזרו לברלין.
ג. מבצע אטלס
המופתי שכנע את הנאצים לממן מרד ערבי נגד הבריטים בארץ בזמן מלחה"ע השנייה כדי ליצור עבור בעלות הברית חזית נוספת. התוכנית הייתה להצניח צנחנים המכירים את הארץ, כדי לארגן את המרד.
חוליית הצנחנים הורכבה משלושה גרמנים ילידי מושבות הטמפלרים בארץ, ורנר פרנק מהמושבה הגרמנית בירושלים ופרידריך דיינינגר שאפר מהמושבה הגרמנית וולדהיים(כיום, אלוני אבא). הם נסעו לגרמניה עוד לפני כן כדי להצטרף לצבא הוורמכט. הם שרתו בדיביזיית "ברנדנבורג". פרידריך, היה בקשרים עם המופתי עוד בזמן המרד הערבי נגד הבריטית ב- 1936 – 1939. חסר מידע על הגרמני השלישי.
חוליית הצנחנים כללה גם ערבים מהארץ. חסן סלאמה, מהכפר קולה היה ממנהיגי המרד הערבי בארץ ב- 1936 – 1939 ונאלץ לברוח מהארץ לאחר כשלון המרד. עבדול לטיף היה ערבי מירושלים שגם כן השתתף במרד והוגלה ע"י הבריטים לעיראק.
תוכנית המבצע הייתה להשליך רעל בבארות ראש העין, שמהן הועברו המים לתושבי תל אביב והסביבה. המטרה הייתה להרעיל את התושבים ולגרום למותם. המתכננים העריכו שמספר ההרוגים כתוצאה מההרעלה יגיע ל-250,000.
בלילה של ה- 6 באוקטובר 1944 הצנחנים הוצנחו מעל אזור יריחו. לרשותם היו מפות, מכשירי קשר, חומרי נפץ וכ- 10 קופסאות שהכילו רעל הנמס במים. הם היו מצויידים בנשק קל ובמנות קרב וכן נמסר להם סכום של 5,000 לי"ש לשימושם.
לאחר שהוצנחו הם התחבאו במערה בואדי קלט. אחד משקי הציוד של החוליה נתגלה ע"י נערים בדואים. הם הפיצו שמועה על מטבעות זהב שנמצאו בשק והשמועה על כך התפשטה והגיעה למפקד הבריטי במשטרת מרחב ירושלים. המשטרה החלה בחיפושים אחר בעלי שק הציוד. בינתיים יצר עבדול לטיף קשר עם שוטרים ערבים, שהשתתפו בחוליית החיפוש והם סיפקו לחולייה מים ומידע.
ב- 16 באוקטובר 1944 נתפשו במערה שני גרמנים ועבדול לטיף. חסן סלאמה ופרידריך ד.שאפר לא נתפשו. חסן ברח לכפר הולדתו קולה והיה מאוחר יותר פעיל במאבק נגד החלטת האו"ם ב- 1947 נגד היישוב היהודי. הוא הקים בסיס ברמלה, וארגן כנופיה של ערבים, ומתנדבים מאירופה, והתנכל לתחבורה היהודית לירושלים וליישובי הסביבה. בסיסו הופצץ וחוסל ע"י ההגנה. הוא עצמו חוסל ב- 31 במאי 1948 ע"י האצ"ל.
ד. מוסלמים מהס.ס ב"חיל ההצלה" של קאוקג´י ב- 1947/8
ניסיון שרכשו חיילים מוסלמים, שגוייסו ע"י המופתי, בס.ס במלחה"ע השנייה, נוצל כאשר רבים מהם הם צורפו ל"חיל ההצלה" של קאוקג´י שפלש לארץ מיד לאחר החלטת האו"ם ב- 1947. (על המוסלמים בס.ס : George F.Nafziger, The German Order of Battle:Waffen SS and Other Unitsin World War Two ).
ה. המופתי הוכרז פושע מלחמה לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר המלחמה הכניסה יוגוסלביה את המופתי חאג´ אמין לרשימת פושעי המלחמה שפעלו משטחה. החלטה מספר 1892 של ה"וועדה היוגוסלבית לקביעת פשעי מלחמה" הכניסה אותו לרשימה בהחלטה מ-19/7/1945. הוא הופיע ברשימה של הפושעים מהשורה הראשונה אשר ביצעו פשעים בינלאומיים על אדמת יוגוסלביה, בהתאם לסעיף 23 של אמנת האג מ-1943. זאת, מכיוון שאירגן את גיוסם של מוסלמים בוסניים לדיוויזיית הוואפן אס. אס לטובת גרמניה. פעילות זאת נעשתה על אדמת יוגוסלביה. נימוקי הוועדה תקפים גם כיום. גם ה"וועדה לפושעי מלחמה של בוסנייה הרצגובינה" החליטה החלטה דומה מספר 190 ב-17/8/1945. שתי הרשימות הוגשו לאו"ם כנדרש. יוגוסלביה דרשה את הסגרתו מצרפת אך חזרה בה כתוצאה מלחץ כבד ככל הנראה של מנהיגים ערבים וברה"מ. אך שמו של המופתי עדיין מופיע ברשימת פושעי מלחמת העולם השנייה של האו"ם.
המופתי נתפש עפ"י גירסה אחת, בשלהי המלחמה ע"י הצבא הצרפתי ונכלא. עפ"י גירסה שנייה הוא ברח מגרמניה לצרפת לפני נפילתה והסתתר בה מחשש להיעצר ע"י בנות הברית. במהלך שהותו בצרפת היו קריאות רבות באנגליה להעמידו לדין בגין פעילותו לצד גרמניה הנאצית מכיוון שהוא נחשב לנתין חסות של המנדט הבריטי שפעל נגד הבריטים בעולם הערבי ובאירופה. הוא גם קרא לג´יהאד נגד הבריטים וכל פעולותיו במהלך המלחמה היו לטובת גרמניה. גם בארה"ב נשמעו קריאות להעמידו לדין צדק בנירנברג, אך מדינות ערב , שראו בו גיבור לאומי, דרשו לשחררו. מדינות המערב פחדו מהתגובה הערבית. צרפת אפשרה לו לברוח, על מנת להתחמק מהעמדתו לדין. הוא התיישב במצרים.
המופתי היה מעורב בהתקפות על היישוב היהודי מיד לאחר החלטת האו"ם ב- 1947 ואף קרא לערביי הארץ לעזוב זמנית כדי להקל על כיבוש הארץ "זריקת היהודים לים".
הוא חי בקהיר עד 1956 והיה ממובילי הקמת אירגון הפדאיון נגד מדינת ישראל שהסב לישראל אבידות רבות. (ראה, שאול ברטל, "הפלסטינים מהנכבה לפדאיון"). 
מקהיר עבר המופתי לבירות ושם חי לו בבטחה הרחק מהישג ידם של רודפי עד מותו ב- 1974 .
המנהיג הפלסטיני, הנערץ על הפלסטינים עד היום ניסה מספר פעמים לארגן חיסול טוטלי של האוכלוסייה היהודית בא"י. למזלנו- מאמציו לא הוכתרו בהצלחה. 
http://www.e-mago.co.il/Editor/history-3465.htm


פורסם על ידי ב-
תוויות: , , , , , , , , , , , , ,

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)