סה"כ צפיות בדף

יום רביעי, 29 במאי 2013

האפשרות של פעולה ישראלית או אמריקנית נגד איראן 2013-2014

סגן יו"ר המטות המשולבים לשעבר, הגנרל בדימוס ג'יימס קארטרייט, והאלוף (מיל') עמוס ידלין, במאמר מיוחד מתוך "מבט על", על האפשרות של פעולה ישראלית או אמריקנית נגד איראן
הניתוח שמובא להלן מציג אחד מכמה תרחישים אפשריים במסגרת קבלת החלטות עתידית של ישראל וארצות הברית בעניין תכנית הגרעין של איראן. לנוכח טווח האפשרויות הזמינות האחרות, הפעלת כוח צבאי נגד תכנית הגרעין אמור להיות מוצא אחרון בלבד. עם זאת, האופציה הצבאית חייבת להישאר אמינה ומוכנה לשימוש בעת הצורך. התרחיש המובא כאן לדוגמה, נועד אך ורק על מנת לעודד ולהעשיר דיון נוסף בדבר ההשלכות האפשריות שיש לחלופות התקיפה השונות.
המועד: סוף 2013. ראש ממשלת ישראל מקבל שיחת טלפון מהבית הלבן, שמפרטת את ממצאי הערכת המודיעין האמריקנית העדכנית: הסנקציות הבינלאומיות והמשא ומתן עם איראן לא שכנעו את המשטר באיראן לעצור את המרוץ לגרעין. טהראן דוחה הצעה אמריקנית נדיבה שהייתה מאפשרת לה להעשיר אורניום בתמורה לפיקוח גרעיני הדוק, והתכנית ממשיכה להתקדם תוך חציית "קוים אדומים". לאחר שהסכימו להיפגש בוושינגטון בתוך שבוע, כדי לדון בקידום האסטרטגיה, ראש הממשלה והנשיא מכנסים פגישה משותפת עם יועציהם לביטחון לאומי.
הצוות האמריקני מציין שארצות הברית שבעת מלחמות, עמוסת חובות, והממשל מתנהל "בידיים קשורות" מבחינה פוליטית. לנוכח העובדה שהכוחות האמריקנים נסוגו רק לאחרונה מעיראק ועתידים לסיים את הפעילות המבצעית באפגניסטן עד סוף 2014, רבים מקווים שההסטה המיועדת במשאבים תסייע להוציא את המדינה מהמשבר הכלכלי ותאיץ את התאוששות הכלכלה בה.
למרות זאת, הנשיא, ראש הממשלה והיועצים של שתי המדינות שבים ומאשרים, כי איראן גרעינית היא איום בלתי קביל על הביטחון הלאומי של ארצות הברית ושל ישראל, והנשיא חוזר ומצהיר על המחויבות שלו מ-2012 למדיניות מניעה. לאחר מכן, סוקר כל מנהיג את הקווים האדומים שהמשטר בטהראן כבר חצה מאז 2004 בהעשרת חומר גרעיני, ואת הפרות החלטות מועצת הביטחון של האו"ם שביצע כחלק מהמרוץ להשגת נשק גרעיני. הדיון כולל גם את העובדה שחמישה סבבים של משא ומתן דיפלומטי (בז'נבה, איסטנבול, בגדד, מוסקבה וקזחסטן) נחלו כישלון.
לאור חששות אלה, מסכימים שני המנהיגים שהגיע הזמן לשלוף את תכניות המגירה למתקפה צבאית כנגד מתקני הגרעין של איראן. אלא שאז מתעוררת השאלה – במידה שפעולה כזו אכן תהפוך להכרחית – איזו מדינה תשגר את המתקפה, ארצות הברית או ישראל? כדי לענות על כך ועל סוגיות מפתח נוספות, מציבים הנשיא וראש הממשלה עשר שאלות בפני היועצים הקרובים שלהם, שנוגעות לפעולה צבאית. להלן השאלות לצד התשובות הסבירות להן:
1. איזו גישה תעניק למערב מרחב פעולה רחב יותר למיצוי האופציות בדרכי שלום: הפקדת עיתוי המתקפה האפשרית בידיים ישראליות או בידיים אמריקניות?
היכולת הצבאית של ישראל לתקוף את אתרי הגרעין של איראן – במיוחד אלה שמבוצרים עמוק בתוך הר, כמו המתקן בפורדו - מוגבלת יותר מאשר זו של ארצות הברית. לפיכך החלון של ישראל לפעולה צבאית הולך ונסגר, בעוד שהיכולות המתקדמות יותר שבידי וושינגטון פירושן, שניתן יהיה להמתין עוד, וכך להעניק למערב זמן נוסף בניסיון למצות אופציות אחרות.
2. איזו אופציית מתקפה תזכה ללגיטימיות בינלאומית רחבה יותר?
הקהילה הבינלאומית אינה צפויה לתמוך בפעולה צבאית כל עוד לדיפלומטיה ולסנקציות עדיין יש סיכוי להצליח. כאמור, העליונות האמריקנית מבחינת היכולות הצבאיות מעניקה יותר זמן למצות אופציות אלה. מנקודת מבט זו, מתקפה אמריקנית כמוצא אחרון תהנה מלגיטימיות גדולה יותר מבחינה בינלאומית, בעוד שמתקפה ישראלית חד-צדדית – בעיצומם של מאמצים מערביים להגיע לפתרון דיפלומטי – צפויה שלא להתקבל בחיוב.
עם זאת, תכנית הגרעין האיראנית אינה מציבה איום קיומי על ארצות הברית כפי שהיא מציבה על ישראל, כך שרק מתקפה ישראלית תוכל לטעון לזכותה להגנה עצמית. וכבר היו כמה וכמה גורמים אמריקנים, לרבות הנשיא אובמה, שסייגו את אזהרתם כנגד מתקפה חד-צדדית בכך שהם מכירים בזכותה הריבונית של ישראל להגן על עצמה.
3. איזו אופציה תגרום לנזק גדול יותר למתקני הגרעין של איראן?
ליכולות הצבאיות הגבוהות יותר של ארצות הברית – לרבות מפציץ חמקן מסוג B2, יכולת תדלוק אווירי, מזל"טים מתקדמים ופצצות חודרות בונקר במשקל 30 אלף ליברות– יש סיכוי רב יותר להסב נזק למטרות האיראניות. יחד עם זאת, לארצות הברית אין ניסיון מבצעי במתקפות נגד מתקנים כאלה, שלא כמו ישראל, שביצעה פעולות דומות בהצלחה נגד הכור הגרעיני "אוסיראק" שליד בגדד ב-1981, ושוב, (על פי מקורות זרים) נגד הכור בסוריה, ב-2007.
4. איזו אופציה תוכל למנוע חדירה למרחב אווירי ריבוני של מדינות צד שלישי?
כל פעולה ישראלית תחייב חציית מרחב אווירי של מדינה נוספת אחת לפחות (ירדן, ערב הסעודית, עיראק או סוריה). לעומת זאת, מתקפה אמריקנית יכולה להיות משוגרת לאיראן ישירות ללא צורך לחצות מרחב אווירי של מדינה שלישית מבסיסים או מנושאות מטוסים במפרץ הפרסי או ממקום אחר.
5. לאיזו מדינה יש סיכוי גדול יותר להוציא לפועל מבצע צבאי ממוקד עם נזק אגבי מזערי ועם פוטנציאל מינימלי להסלמה?
בהיעדר יכולות צבאיות מתקדמות להוציא לפועל מבצע מתמשך של הפצצות על אתרי הגרעין של איראן, כל מתקפה ישראלית תהיה בהכרח ממוקדת וכירורגית, עם פחות נזק אגבי. זהו יתרון משמעותי. גם בתום מתקפה כזו עדיין יהיה למשטר האיראני הרבה מה להפסיד, ופעולת התגמול שלו עתידה להיות הרבה יותר מדודה, דבר שמפחית את סכנת ההסלמה.
חיל האוויר האמריקני הוא מהטובים בעולם, והעליונות הצבאית שלו, לרבות השימוש בפצצות חודרות בונקרים, מותירים אותו בעמדה הרבה יותר נוחה להוציא לפועל פעולה כירורגית יעילה. למרות שאין כל ערבות לכך שפצצות כבדות אלה יהיו יעילות נגד כל המטרות, אין ספק שהן יותר עוצמתיות מאשר המקבילה הישראלית. אולם אם וושינגטון מעוניינת להימנע מלשקוע במלחמה נוספת מול מדינה מוסלמית, על תקיפה כזו להתמקד אך ורק בעצירת מאמצי הגרעין של איראן, ולא בשינוי המשטר או בכיבוש. כל עוד זהו היעד, לתקיפה כירורגית תהיה עדיפות משמעותית על פני הנחת "מגפיים על הקרקע".
6. אם ההסלמה בעקבות התקיפה תוביל למלחמה, לרשות איזו מדינה עומדים מנגנונים יעילים יותר לסיום העימות?
ההערכות לגבי היום שאחרי מתקפה אמריקנית או ישראלית נעות מפעולת תגמול איראנית מוגבלת, שיכולה להסתיים בתוך ימים, ועד למלחמה אזורית כוללת. אם ארצות הברית היא זו שתתקוף, היא תתקשה יותר מישראל להצדיק זאת מבחינה מוסרית, שכן, כפי שצוין לעיל, לישראל הזכות לטעון שהיא פעלה מתוך הגנה עצמית. יתרה מכך, היכולת של וושינגטון לשמש כמתווך הוגן במשא ומתן להשגת הפסקת אש תיפגע אם היא זו שתיתן את ההוראה למתקפה. סביר שסין ורוסיה יהיו פחות נרגזות ממתקפה ישראלית מאשר ממתקפה אמריקנית, ואולי נכונות יותר להשתתף במניעת ההסלמה שאחרי.
7. לאיזו חלופה יש סיכוי נמוך יותר לדחוף את איראן להקצנת עמדות לאומניות, דבר שעלול לחזק את המשטר?
ככל שהעם האיראני יבין שהמתקפה ממוקדת בתכנית הגרעין של המשטר ואינה נגד המדינה או התושבים, כך תדעך הסבירות שיתאחד מאחורי השלטון בטהראן מתוך זעם ופחד. תקיפה קצרה ונקודתית שתמזער פגיעה באזרחים, היא, לפיכך, עדיפה במובן זה, שכן תקיפה ארוכה יותר עלולה לעורר בציבור חשש לביטחונו, דבר שיפנה אותו לקבל את הגנת המשטר. מסר שיסביר לעם האיראני את המטרה והיעד של התקיפה יכול גם הוא לסייע להרגיע את החשש, ואולי אפילו להטות את דעת הקהל נגד המשטר. מנגד, מסר כזה בהכרח יסכל כל ניסיון למתקפה בחתימה נמוכה שניתן להתכחש לה, אפשרות יעילה בפני עצמה. אם מקור המתקפה יישאר לא ברור, השמועות ירחפו ויקשו על המשטר ללכד את הציבור מאחורי נרטיב משכנע אחד.
תקיפה ממוקדת בחתימה נמוכה שתסתכם באבדות אזרחיות מעטות מעבירה את היתרון לידי צה"ל. באשר לשאלה כיצד "לכבוש את הלבבות" של העם האיראני, הרי שאף אחת משתי המדינות לא השכילה להוכיח הצלחה בסוג כזה של מסר להמונים.
8. איזו השפעה תהיה למתקפה ישראלית על דעת הקהל במזרח התיכון, בהשוואה למתקפה אמריקנית?
לא סביר שמתקפה מצד כל אחת משתי המדינות תצית זעם מתפשט כלפיהן או אהדה למשטר האיראני בקרב מדינות ערב באזור, בייחוד לנוכח העוינות המתרחבת מצד הסונים כלפי טהראן בעקבות תמיכתה המתמשכת במשטר הסורי המצוי בלחימה. אנליסטים רבים אף סבורים ששליטי מדינות המפרץ יריעו למתקפה כזו בחדרי חדרים, למרות שיגנו אותה בחריפות, בפומבי. ובכל זאת, לנוכח המתח ההיסטורי בין ישראל לעולם הערבי, סביר שמתקפה ישראלית תמשוך ביקורת רבה יותר מאשר מתקפה אמריקנית. למעשה, מתקפה אמריקנית עשויה אפילו לסייע לארצות הברית לשקם את תדמיתה בעיני העולם הסוני (אם כי סביר שהיא תרגיז את ההמונים באפגניסטן ובפקיסטן, לאור המעורבות הצבאית של ארצות הברית במדינות אלה).
9. מבחינה פוליטית, איזו אופציה תועיל יותר לנשיא ארצות הברית ואיזו תועיל יותר לראש ממשלת ישראל?
מלחמה נוספת מול מדינה מוסלמית אינה מבשרת טובות מבחינה פוליטית לאף ממשל אמריקני, ולכן וושינגטון תעדיף שבת בריתה היא זו שתפעל. מבחינת ישראל, אף ראש ממשלה לא ביקש מעולם ממדינה אחרת להילחם את מלחמתה של ישראל, וקשה לשנות עיקרון זה. מנקודת מבט זו, תקיפה ישראלית תהיה עדיפה. מנגד, אם ישראל תאמין שתקיפה אמריקנית תפחית את הסיכוי לפעולת תגמול איראנית נגד אזרחים ישראלים, אזי היא תעדיף לראות את וושינגטון מובילה אותה.
10. במקרה שיידרשו מתקפות צבאיות חוזרות, איזו מדינה נמצאת בעמדה טובה יותר ליישם זאת?
ארצות הברית היא מעצמת-על עולמית, עם יכולות משוכללות להפעיל כוח ממיקומים ובסיסים שונים בכל העולם. אם תידרש פעולה צבאית נוספת, יהיה בידיה היתרון של יכולת לשגר מתקפה שנייה ממיקום שונה מהראשונה. היכולת של ישראל לבצע מתקפה חוזרת בגישה שונה מוגבלת יותר.
סיכום
בתום הדיון בנושאים שלעיל, מציעים היועצים של הנשיא ושל ראש הממשלה שמתקפה בהובלה אמריקנית עדיפה מנקודת מבט צבאית, שכן היא צוברת יותר תשובות חיוביות לשאלות מאשר מתקפה ישראלית. יחד עם זאת, הקביעה איזו מדינה ראוי שתתקוף היא רחבה יותר מאשר שאלת היכולות הצבאיות. מתקפה על מתקני הגרעין של איראן אינה אלא צעד טקטי בדרך ליעד אסטרטגי, שהוא לעצור את מרוץ המשטר להשגת נשק גרעיני. גרימת נזק הנדסי לתכנית אינה יעד סופי משל עצמו, שכן אף כמות של פצצות לא תספיק כדי להשמיד את הידע הגרעיני של איראן. כל תקיפה חייבת בהכרח להיות מלווה במשא ומתן להסדרה דיפלומטית, אשר תמנע מטהראן לבנות מחדש את תכנית הגרעין שלה או להשיג יכולת פורצת דרך בעתיד.
עוד מציינים היועצים שהיתרונות המבצעיים של מתקפה בהובלת ארצות הברית חייבים להישקל כנגד ההשלכות הצבאיות והפוליטיות של היום שאחרי. ליתר דיוק, מתקפה אמריקנית עלולה להגביל את יכולתה של וושינגטון לשאת ולתת עם מנהיגי איראן, שלא ירצו להיתפס כמי שאולצו לקבל את תכתיבי "השטן הגדול". שימור תפקידה של ארצות הברית במשא ומתן הוא מכריע. למתקפה ישראלית יש סיכוי טוב יותר לשמור על מעמדה של ארצות הברית, אולם ניתן לומר כמעט בוודאות שהיא לא תהנה מאותה תמיכה בינלאומית שתקיפה אמריקנית הייתה זוכה לה. פעולה צבאית ישראלית יכולה אם כן למוטט את השיתוף הבינלאומי של הטלת מגבלות על הייצוא וסנקציות, שהנשיא אובמה התאמץ כל כך ליישם. ללא סנקציות יעילות, שימנעו מאיראן לייבא מחדש חומרים גרעיניים, ייתכן שבתוך שנים ספורות בלבד עלול המשטר לשקם את התכנית – הפעם כאשר זו מבוצרת מתחת לאדמה ומוגנת ממתקפות עתידיות.
נקודה אחרונה שהיועצים מדגישים, היא, שישראל אינה יכולה ואינה מוכנה לבקש מארצות הברית להילחם בשמה, וגם וושינגטון אינה מעוניינת להיראות כמי שמעורבת בעוד מלחמה יקרה ולא פופולרית במדינה מוסלמית – על פי בקשתה של ישראל.
בסכמם את הישיבות המקבילות, הנשיא וראש הממשלה קוראים לקיים התייעצות נוספת שתתמקד במציאת פתרון ליעדים המרכזיים שהם: (1) עיכוב תכנית הגרעין של איראן ככל האפשר; (2) שימור הטלת המגבלות על הייצוא והסנקציות על המשטר; (3) יצירת תנאים דיפלומטים תומכים שימנעו מאיראן השגת נשק גרעיני.

==
מאמר זה מתפרסם, במקביל, על ידי המכון הוושינגטוני למדיניות המזרח התיכון ועל ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי, כ"מבט על" גיליון 432. גנרל ג'יימס קארטרייט ,הוא ראש הקתדרה ע"ש הרולד בראון ללימודי מדיניות ביטחון במרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים. וושינגטון, ארה"ב. אלוף (מיל.) עמוס ידלין הוא ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, לשעבר ראש אגף המודיעין בצה"ל ואחד משמונה טייסי הקרב שהפציצו את הכור הגרעיני 'אוסיראק', בבגדאד, ביוני 1981.

http://www.israeldefense.co.il/?CategoryID=483&ArticleID=4584

יום שלישי, 28 במאי 2013

"הכסף נמצא במשכורות של עובדי המדינה"

"הממשלה הקודמת הייתה נדיבה מדי. כשאתה מתחייב למורים לרופאים, לשוטרים, לפרקליטים, לצבא קבע ולפנסיות - בסוף מועד התשלום מגיע. הכסף לא התאדה ולא עבר לחו"ל, הוא נמצא במשכורות של עובדי המדינה" - כך אמר היום (ג') משה כחלון, לשעבר שר התקשורת והרווחה והמועמד לתפקיד יו"ר מינהל מקרקעי ישראל, בכנס לשכת עורכי הדין באילת.
כחלון, שהגיע לארץ מלימודיו באוניברסיטת הרווארד שבארה"ב, התייחס בדבריו לגירעוןהענק אליו נקלעה המדינה ולמצב הכלכלי הקשה. הוא ציין כי לממשלה החדשה אין ברירה אלא לבצע צעדים מרחיקי לכת כדי לשנות את המצב.
"כנציג ציבור לשעבר ולעתיד אני אומר: 'אם יש צורך לשנות רגולציה - משנים'. אני יודע שזה לא נוח לאנשים לעשות שינויים, אפילו להעביר את השעון מיד שמאל לימין זה לא נוח, אבל צריך לעשותם.
"למה יש כאן פערים? כי לא רוצים לצמצם כאן פערים. העשירים לא רוצים מס ירושה, וככה אתה מגדיל את הפערים. 70% מהעושר בעולם הוא מירושות. צריך להתחיל במס ירושה".
כחלון, שאמור להיכנס בקרוב לתפקידו החדש כיו"ר מינהל מקרקעי ישראל, קרא להכריז על מצב חירום בתחום הדיור.
"אני לא הולך להוזיל את מחירי הדירות כי אני לא קוסם ולא אעשה מה שלא עשו לפניי", ציין "אבל המצב היום הוא לא נורמלי, וצריך להכריז על מצב חירום בנושא הדיור. יש לבצע סדרת חקיקות ולשמור על איזון, כך שגם כשהנדל"ן יורד לא תהיה התמוטטות. החקיקה צריכה לכלול גם הפקעת סמכויות מהרשויות המוניציפאליות לצורך תכנון וקידום פרויקטים. גם במדינות אחרות חוקקו קיצוניים כשהיה צריך".
בתשובה לשאלה מתי יכנס לתפקיד החדש של יו"ר המנהל, השיב כחלון: "מתי שיתנו לי".
"אם אין אמון ציבור - אין בנק"
הפאנל שבו השתתף כחלון נערך תחת הכותרת "כלכלה עקלקלה", ובין היתר דנו המשתתפים בו בסוגיית שכר הבכירים בבנקים ובחברות הציבוריות, בהסדרי החוב במשק ובהשפעת המחאה החברתית על ההתנהלות הכלכלית.
על רקע פרשת בנק לאומי-גנדן, שבה נסוג בנק לאומי מהחלטתו למחוק חוב לחברת גנדן שבשליטת נוחי דנקנר בעקבות לחץ ציבורי שהופעל עליו, אמר עו"ד פנחס (פיני) רובין כי דירקטוריון של בנק צריך להחליט לגופן של עניין ולא לגופה של פופולריות.
"המחאה צריכה להיות ברוטשילד, אבל היא לא יכולה להיכנס לחדרי הישיבות של הבנקים או של חברות. אל תצהלו במצהלות-שווא על כך שקול ההמון הכניע את הדירקטוריון. זו תופעה לא בריאה וחמורה. דירקטורים שצריכים לקבל החלטות ענייניות ולא החלטות לפי לחץ הציבור", אמר רובין.
גם פרופ' אמיר ברנע מהמרכז הבינתחומי בהרצליה העביר ביקורת נוקבת על הדרך שבה דירקטוריון בנק לאומי טיפל בפרשת גנדן-דנקנר. "אני כועס על זה שיו"ר הבנק דוד ברודט לא נתן גיבוי למנכ"ל לאומי (רקפת רוסק-עמינח) במקרה הזה. הבנק לא פעל כאן לטובת האינטרסים המוגבלים שלו. בסך-הכול יש מטרה לשמור על נכסי הבנק לצורך יציבות ותשואה. ה'הוקוס פוקוס' הזה אובר-נייט לא הוכיח שום אמינות. האם מחר גם כשירצה לגבות משכנתא הבנק יישוג מכך בגלל המחאה החברתית?".
עו"ד דליה טל, שנחשבת מקורבת מאוד למנכ"ל בנק לאומי לשעבר, גליה מאור, הביעה דעה שונה בתכלית מזו של פרופ' ברנע ועו"ד רובין. לדבריה, דירקטוריון של בנק צריך להיות קשוב לרחשי הציבור בהחלטותיו.
"שיעור ראשון בדיני בנקאות הוא שהבנק בנוי על אמון הציבור, ואם אין אמון ציבור - אין בנק. צריך לזכור את זה", אמרה טל. "אתה לא יכול לנהל בנק כמו שאתה מנהל חברה רגילה. הוא בנוי מפיקדונות הציבור והוא צריך לשמור על הציבור. מי מחזיק בבנק לאומי? רק משקיעים מוסדיים עם הכסף של ציבור החוסכים. אם אתם חושבים שבעלי אגרות החוב זה מישהו אחר מהבעלים של הבנקים, אתם טועים".
"הציבור דורש שקיפות"
גם השר לשעבר כחלון התייחס בדבריו לביקורת הציבורית על תופעות שונות כגון תופעת התספורות והסדרי החוב, שכר הבכירים ופרשת לאומי-גנדן. "מה שהציבור בישראל דורש עכשיו זה שקיפות וערכים. קשה לו לסבול משכורות-עתק של מנכ"ל בנק כאשר הלקוח משלם עמלות גבוהות ומקבל ריבית נמוכה. אנחנו חיים במדינה עם ציבור מגוון. יש אנשים שקשה להם וצריך להתחשב בהם", אמר כחלון.
לדבריו, אפילו אם החלטה (כגון זו של לאומי בפרשת גנדן - ח'מ') היא לא נכונה עד הסוף, צריך להתחשב בעמדות הציבור. "יש שני מוסדות שהעיניים של הציבור נשואות אליהם: הכנסת ובתי המשפט. כל היתר פשוט לא עונים. הבנק דופק אותו למי הוא יפנה? למפקח על הבנקים? הוא פונה לכנסת. לא צריך לחשוש מזה. כל מה שהציבור מבקש זו שקיפות. היום יותר קשה לאנשים שלא אוהבים שקיפות שיש שקיפות. מי שלא מרגיש נוח עם שקיפות, אז יש לו בעיה".
כחלון, שסירב לתפקיד שר האוצר שהוצע לו על-ידי ראש הממשלה, יצא גם נגד הביקורת על כוחם הגדול של פקידי האוצר. "שר שמאשים את הפקידים שלו זה תירוץ. שר שלא רוצה לעשות אומר: 'הפקידים לא נותנים לי'. כאילו שהם השרים והוא הפקיד. האוצר לא שולט בשום דבר, יש שר שצריך לשלוט, ושר שלא מצליח לשלוט הוא כנראה לא מנהיג. אם אתה לא מנהיג, אז תעשה את המיקרו ותן לפקידים לעשות את המאקרו".
"אין תור ארוך של מנהלים"
גם סוגיית שכר הבכירים עלתה, כאמור, במהלך הדיון היום. עו"ד פיני רובין התריע כי במקרה שראשי הבנקים לא יקבלו משכורות גבוהות מספיק, הם יעזבו את משרותיהם, והביא כדוגמה את המקרה של אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות.
"המשא-ומתן עם אלי יונס על שכרו התנהל במשך תקופה ארוכה מאוד. הוא ניהל משא-ומתן קשוח וקשה, ואני לא יודע איפה יונס היה נמצא אם המשא-ומתן הוא לא היה מסתיים כפי שהוא הסתיים", אמר רובין.
לדברי הפרקליט הבכיר, המקורב מאוד לראש המשק, "השכר אולי גבוה יותר מדי בעיני הציבור, אבל הוא טוב לבעלי המניות. דעו לכם שאין תור ארוך של מנהלים ובכירים במשק הישראלי. זו אגדה. ואם נחליף מנכל אחד באחר שירוויח פחות, האם לא נפסיד מיליונים רבים בגלל שהשני יהיה מנכ"ל פחות טוב?".
פרופ' אבי שמחון, לשעבר יועץ שר האוצר, שהשתתף אף הוא הדיון, הציג נתונים מדאיגים לגבי מצב הכלכלה הישראלית, שהראו כי ישראל נמצאת במקום ה-23 מתוך מדינות ה-OECD, מבחינה כלכלית.
"פרט ליוון ופורטוגל, כל המדינות המפותחות נמצאות מעלינו. ישראל מדשדשת איפה שהוא בשולי העולם המפותח", אמר שמחון. "אומרים כמה טוב אצלנו לעומת ספרד, אבל ספרד מעלינו, והתוצר לנפש יותר גבוה. הספרדים חיים משמעותית יותר טוב מישראל, ואפילו ביוון המסכנה חצי מהאנשים חיים יותר טוב מהאנשים בישראל. אני לא חושב זה קורה בגלל בתי המשפט או עורכי הדין וגם לא בגלל שאנחנו מדינה צעירה. אנחנו מדשדשים 30 שנה בשולי העולם המפותח".

יום רביעי, 15 במאי 2013

Award Winning Gaza Image was fake with Photoshop


How the 2013 World Press Photo of the Year


was faked with Photoshop 

2013 World Press Photo of the Year: Gaza Burial, by Paul Hansenow the 2013 World Press Photo of the Year 



eUpdated @ 4:32pm 5/14: An independent expert in the field of image forensics, Eduard de Kam, hasanalyzed the original Raw file, compared it to the prize-winning JPEG file, and concluded that “all of [the pixels] are exactly in the same place.” He also says that the final photo has experienced “a fair amount of post-production” (as in, dodging, burning, etc.), which probably explains a lot of the seemingly incredible lighting in the image.

Updated @ 5:00am 5/15: Neal Krawetz, the forensic analyst who originally claimed that the image was significantly altered, has issued a response to the World Press Photo’s independent analysis. In short, despite the independent analysis, Krawetz still believes he is vindicated in saying the award-winning photo has been significantly modified. There’s a roll-over image on his site that shows two different versions of the image — and it quite clearly shows that the award-winning photo has been subject to more than just dodging/burning. The original blog post remains below — but we have inserted new section that discusses the new revelations.
It turns out that the 2013 World Press Photo of the Year — the largest and most prestigious press photography award — was, in actual fact, a fake. The World Press Photo association hasn’t yet stripped the photographer, Paul Hansen, of the title, but presumably it’s just a matter of time. Rather than discussing the politics of photo manipulation, though — is it faked, or is it merely enhanced? — we’re going to look at how Hansen seemingly managed to trick a panel of experienced judges with his shooping skillz, and how a seasoned computer scientist spotted the fraudulent forgery from a mile off.
The photo, dubbed Gaza Burial, was purportedly captured on November 20, 2012 by Paul Hansen. Hansen was in Gaza City when Israeli forces retaliated in response to Palestinian rocket fire. The photo shows two of the casualties of the Israeli attack, carried to their funeral by their uncles. Now, the event itself isn’t a fake — there are lots of other photos online that show the children being carried through the streets of Gaza — but the photo itself is almost certainly a composite of three different photos, with various regions spliced together from each of the images, and then further manipulation to illuminate the mourners’ faces.
This revelation comes from Neal Krawetz, a forensic image analyst. There were two main stages to the analysis: First an interrogation of the JPEG’s XMP block, which details the file’s Photoshop save history, and then pixel-level error level analysis (ELA). To begin with, the XMP data shows that the original, base image was converted from Raw format and opened in Photoshop on November 20, 2012 (the same date that it was taken). Then, on January 4, 2013, the XMP block shows that a second Raw image was opened and added to the original. An hour later, a third image was spliced in. Finally, 30 minutes later the photo chimera was actually saved to disk. The January 4 date is interesting because it shows that the final photo was only edited a couple of weeks before the January 17 submission deadline, not soon after original photo was taken in Gaza — in other words, it was probably edited specifically for the contest.
2013 World Press Photo of the Year: Gaza Burial, by Paul Hansen, subjected to ELA analysis by Neal Krawetz
2013 World Press Photo of the Year: Gaza Burial, by Paul Hansen, subjected to ELA analysis by Neal Krawetz
The next step is error level analysis. ELA basically compares the error level of pixels that have been modified by the JPEG compression algorithm (low amounts of change), and pixels that have been modified with photo manipulation (higher change). In the image above, which has been subjected to ELA, we see clear markers that are consistent with the photo’s spliced-and-manipulated history. Regions that have only been subjected to normal JPEG compression should have faint red/blue patches, while white patches show areas that have been subject to other forces. The bright white edges are caused by Photoshop’s sharpening algorithm — but the other bright white regions are likely due to extensive manipulation. Take a look at the man on the far left, carrying the child’s feet — his magically, digitally illuminated face is clearly shown on the ELA map. In fact, almost every face in the picture has been brightened, as have the children’s shrouds.
The final nail in the coffin is good ol’ shadow analysis. At the time the photo was taken — 10:40am, in the winter — the sun should be fairly low in the sky. The shadows on the left wall are consistent with a sun location (shown below) that should cast deep, dark shadows on the mourners’ right sides — but, as you can see, those magical light rays seem to be at work again.
2013 World Press Photo of the Year: Gaza Burial, by Paul Hansen, with a simulated sun
Basically, as far as we can surmise, Hansen took a series of photos — and then later, realizing that his most dramatically situated photo was too dark and shadowy, decided to splice a bunch of images together and apply a liberal amount of dodging (brightening) to the shadowy regions. For what it’s worth, Hansen claims that the light in the alley was natural — and to be fair, sometimes magical lighting does occur. I think most of you will agree, though, that the photo simply feels fake — there’s just something about the lighting that sets off a warning alarm in your brain. As for why World Press Photo didn’t forensically analyze the photo using freely available, advanced, accurate analysis tools such asFourMatch or FotoForensics… who knows.
Oh, I forgot to mention the best bit: Hansen was meant to provide the Raw file for his winning photo, as proof that he didn’t significantly modify the final image — but so far, he hasn’t.

When is an image fake, and when is it merely enhanced?

The bigger discussion, of course, is whether Gaza Burial is actually fake — or just enhanced to bring out important details. This is a question that has plagued photography since its inception. Should a photo, especially a press photo, be purely objective? Most people think the answer is an obvious “yes,” but it’s not quite that simple. What if a photo is perfect, except that it’s taken at an odd angle — can you digitally rotate it? What about cropping? What if there’s dust on the lens/sensor/film — can you digitally remove it?
Perhaps most importantly, though, cameras simply don’t capture the same gamut of color or dynamic range as human eyes — a photo never looks the same as the original image perceived by your brain. Is it okay for a photographer to modify a picture so that it looks exactly how he remembers the scene?
[Updated @ 5:20am 5/15]: Shortly after we published this story, the original version of the photo, which was published by the Swedish newspaper Dagens Nyheter, came to light. As you can see below, the two photos are significantly different in color, tone, light, and shadow.
Gaza Burial original, by Paul Hansen, for Dagens Nyheter
Irrespective of whether these color/tone changes are acceptable or not in photojournalism, there are actual, pixel-level changes as well. In the original photo, the right-hand child has a bruise that runs up to his hairline — in the World Press Photo of the Year, this bruise is gone. Curiously, the man on the front-left has had his hairline altered in the prize-winning photo, too. It is clear that some actual manipulation is at work here.
Updated @ 7:09am 5/14: The language about the final image being a composite of three separate images has been softened slightly.
Updated @ 9:50am 5/14The Huffington Post has learned that Paul Hansen is working with the WPP and independent imaging experts to determine the photograph’s level of manipulation. Hansen has said a single file was used, though it was “developed over itself.” It’s being determined whether or not what he did was in violation of the WPP’s rules.