ארבע דקות של נסיעה אטית מפרידות בין ישראל לשכנתה ממזרח, ממלכת ירדן, ונדמה כי מדובר במעבר בין שמים וארץ. אנחנו נוסעים בתוך ירדן בדרך המקבילה לכביש 90 בבקעה, מבית־שאן בואכה ירושלים.
"העמק שבו אנו נמצאים נקרא 'סל המזון של ירדן'", מסביר המדריך, ומציין שמרבית התוצרת החקלאית הירדנית מיוצרת באזור. הוא מסב את תשומת לבנו לאוכלוסייה הכפרית שחיה במקום. "יותר מחצי מיליון ירדנים חיים לאורך אגן הירדן, והם סובלים ממחסור במים וממיעוט הכנסות", הוא אומר, ומצביע על שדה חקלאי יבש. בין התלמים אפשר עדיין לראות את הגידולים שנבלו מחוסר מים.
מאז ומתמיד התקיימו מלחמות, מאבקים וקטל סביב השימוש במים - עורק החיים לגידול מזון, להתיישבות ולחיים בכלל. רק בשנה שעברה הזהיר הנסיך חסן, דודו של המלך עבדאללה, שמלחמה על מים ואנרגיה עלולה לגבות יותר קורבנות מ'האביב הערבי'. הירדנים מבינים שכדי לשמור על יציבותה של הממלכה ההאשמית מול דאעש וארגוני הטרור, עליהם לדאוג למים ולאנרגיה שתאפשר ל־8 מיליון תושבי המדינה לחיות בכבוד. לאוכלוסייה הירדנית, שעד לפני שנתיים מנתה 6 מיליון תושבים, נוספו מיליון וחצי פליטים סורים וחצי מיליון עיראקים.
מותג חקלאי משותף
נציגי עשרים מדינות מאירופה ומארה"ב, יחד עם אנשי הבנק העולמי, השתתפו לאחרונה בכינוס ייחודי בירדן, ביוזמת ארגון 'אקופיס מזרח תיכון'. על הפרק: שיקומו של חבל ארץ גוסס שמחזיקים בו ישראלים, ירדנים ופלסטינים. בין הנוכחים היו ראש רשות עמק הירדן הירדנית, סעיד אבו־האמור; סגן שר החקלאות הפלסטיני, עבדאללה לאלו; סגן השר הישראלי לשיתוף פעולה אזורי, ח"כ איוב קרא, וחברי הכנסת מהמחנה הציוני מרב מיכאלי, עמר בר־לב ויוסי יונה.
בקעת הירדן, הממוקמת בשבר הסורי־אפריקני, ידועה בחשיבותה הדתית, הגיאוגרפית והתרבותית. מיליארדי מאמינים מדתות שונות רואים בנהר הירדן אתר מקודש, וצליינים נוצרים נוהגים לטבול במימיו. אך כיום נתון הנהר בסכנת צמצום והתייבשות. לאחר שנים רבות שבהן כ־96 אחוז מהמים המתוקים שזרמו לכיוון הנהר הוטו לשימושים חקלאיים ולשתייה, כאשר במקביל הוזרמה לנהר כמות גדולה של ביוב לא מטוהר, ברור לכל הגורמים כי חובה לבצע תיקון.
ישראל, ירדן וסוריה, שמנצלות את מקורות הירדן לשימוש ביתי וחקלאי, השאירו מעט מאוד מים מתוקים לנהר ולמערכת האקולוגית שלו, שבעבר פרחה ושגשגה. הבשורה שיצאה מהכנס היא הרצון והנכונות לקחת אחריות משותפת על המציאות, ולא לעסוק עוד בהאשמות הדדיות שהביאו למצבו הנוכחי של הירדן.
כ־600 אלף איש חיים באזור בקעת הירדן משני צדי הגבול – 50 אלף ישראלים, 56 אלף פלסטינים וחצי מיליון ירדנים, חלקם פליטים. התושבים מתפרסים על פני שטח של כ־2,500 קמ"ר, ש־61.5 אחוזים מתוכם הם אדמה לא מעובדת.
מעבר לפוטנציאל הכלכלי והתיירותי האדיר של בקעת הירדן, מדובר גם באזור בעל חשיבות מדינית וביטחונית גבוהה. נהר הירדן הוא קו הגבול המזרחי המפריד בין ישראל לשכנותיה. באזורי הבקעה שמעבר לגבול הירדני ובצד הפלסטיני מתגוררות האוכלוסיות העניות ביותר בירדן וברשות, והם מהווים כר פוטנציאלי להתחזקות ארגונים אסלאמיים קיצוניים כמו דאעש. מגבשי התוכנית מקווים כי מעבר לשיקום הנהר והאזור הגאוגרפי שלו, היא תועיל ליציבות הביטחונית, לטיפול בעוני, לשיפור התשתיות וליצירת פעילות כלכלית ענפה.
בין 127 הפרויקטים הכלולים בתוכנית, בעלות כוללת של כ־4.5 מיליארד דולר, מצויים מיזמים של פיתוח תיירות אזורית חוצת גבולות, שתחזק את הכלכלה ותייצר מקומות עבודה חדשים לתושבי האזור; מתווה לפיתוח העיר יריחו; הקמת פארקים משותפים ופיתוח אתרי התיירות באזור כגון נהריים וגשר; פעילויות להעברת ידע חקלאי מישראל לירדן ולרשות הפלסטינית; שיווק מותג חקלאי משותף מעמק הירדן; קידום אתרי תיירות המבליטים את השלכות השלום, ואף הקמת ערים חדשות בבקעת הירדן. ההנחה היא כי לאור הגידול הצפוי בתיירות בעקבות הפיתוח הכלכלי, יהיה צורך לפתח בנייה אורבנית ותשתיות תחבורה.
"ברגע שכלל הגורמים המעורבים יפעלו להרחבת שיתוף הפעולה לטיהור הירדן ופיתוח התיירות באזור, אגן הירדן הדרומי יפרח ויקומו מקומות עבודה חדשים שיביאו לשיפור כלכלי", אומר גדעון ברומברג, מנכ"ל 'אקופיס מזרח תיכון'. "פעילות של ישראל באזור תגביר את האמון של התושבים הנמצאים מעבר לגבול, ותהווה בסיס להמשך שיתוף פעולה אזורי עם הירדנים והפלסטינים. לכן, חשוב כבר עכשיו להמשיך לסייע במלאכה החשובה שנעשית היום למען שיקום הירדן על ידי שלל גופים בישראל".
אגב, מטעם המשרד להגנת הסביבה לא נשלח נציג לכנס. גורם מהמשרד טען בשיחה עמנו כי לאנשי המשרד יש רעיונות משלהם לפיתוח שטחי אגן הירדן, וכי הם אינם זקוקים ליוזמות של ארגונים וולונטריים.
המשותף לכל הנוכחים בוועידה לשיקום הירדן הוא לא בהכרח האהבה הגדולה לטבע, או מאבק של לוחמי איכות סביבה ירוקים. "איכות הסביבה היא נושא חשוב, אבל האינטרס שלנו הוא קודם כול מדיני והוא גובר על כל שיקול", מבהיר ד"ר עודד ערן.
שגריר ישראל בירדן, דניאל נבו, סבור כי פתרון בנושא המים יכול לסמן את תחילתו של פתרון פוליטי. "פתרונות בנושא המים מצליחים בהרבה מקרים לגשר על פני מחלוקות פוליטיות. יש שיתופי פעולה פנטסטיים שמתחילים במים ומובילים למקומות אחרים. יש לנו עם ירדן שיתופי פעולה בנושא מים שהתגברו על מכשולים רבים, כמו למשל ההסכם שחתמנו בפברואר האחרון על הקמת מתקן התפלה בעקבה שבדרום ירדן. המתקן ישרת את הירדנים ואת ישראל שתרכוש מהם מים, ובתמורה היא תמכור לירדנים מים ממתקן התפלה ישראלי בצפון".
בסופו של דבר, קובע ד"ר ערן, "ישראל צריכה לעשות כל מה שאפשר כדי לחזק את המשטר בירדן ולמנוע סחף ביציבות שלו. בירדן יש כעת שני מיליון פליטים סורים ועיראקים, וכרגע הם מקבלים מימון שעוזר להם להתמודד עם המצב, אבל אין שום תעודת ביטוח שהמצב הזה יימשך עוד 15 שנה. ישראל עושה הרבה כדי לסייע לירדן במגוון תחומים, ושיתוף הפעולה הזה חשוב ביותר".
"העמק שבו אנו נמצאים נקרא 'סל המזון של ירדן'", מסביר המדריך, ומציין שמרבית התוצרת החקלאית הירדנית מיוצרת באזור. הוא מסב את תשומת לבנו לאוכלוסייה הכפרית שחיה במקום. "יותר מחצי מיליון ירדנים חיים לאורך אגן הירדן, והם סובלים ממחסור במים וממיעוט הכנסות", הוא אומר, ומצביע על שדה חקלאי יבש. בין התלמים אפשר עדיין לראות את הגידולים שנבלו מחוסר מים.
מאז ומתמיד התקיימו מלחמות, מאבקים וקטל סביב השימוש במים - עורק החיים לגידול מזון, להתיישבות ולחיים בכלל. רק בשנה שעברה הזהיר הנסיך חסן, דודו של המלך עבדאללה, שמלחמה על מים ואנרגיה עלולה לגבות יותר קורבנות מ'האביב הערבי'. הירדנים מבינים שכדי לשמור על יציבותה של הממלכה ההאשמית מול דאעש וארגוני הטרור, עליהם לדאוג למים ולאנרגיה שתאפשר ל־8 מיליון תושבי המדינה לחיות בכבוד. לאוכלוסייה הירדנית, שעד לפני שנתיים מנתה 6 מיליון תושבים, נוספו מיליון וחצי פליטים סורים וחצי מיליון עיראקים.
''נכונות לקחת אחריות משותפת על המציאות, ולא לעסוק עוד בהאשמות הדדיות שהביאו למצבו הנוכחי של הירדן''. צילום: איתמר גרינברג
מותג חקלאי משותף
נציגי עשרים מדינות מאירופה ומארה"ב, יחד עם אנשי הבנק העולמי, השתתפו לאחרונה בכינוס ייחודי בירדן, ביוזמת ארגון 'אקופיס מזרח תיכון'. על הפרק: שיקומו של חבל ארץ גוסס שמחזיקים בו ישראלים, ירדנים ופלסטינים. בין הנוכחים היו ראש רשות עמק הירדן הירדנית, סעיד אבו־האמור; סגן שר החקלאות הפלסטיני, עבדאללה לאלו; סגן השר הישראלי לשיתוף פעולה אזורי, ח"כ איוב קרא, וחברי הכנסת מהמחנה הציוני מרב מיכאלי, עמר בר־לב ויוסי יונה.
בקעת הירדן, הממוקמת בשבר הסורי־אפריקני, ידועה בחשיבותה הדתית, הגיאוגרפית והתרבותית. מיליארדי מאמינים מדתות שונות רואים בנהר הירדן אתר מקודש, וצליינים נוצרים נוהגים לטבול במימיו. אך כיום נתון הנהר בסכנת צמצום והתייבשות. לאחר שנים רבות שבהן כ־96 אחוז מהמים המתוקים שזרמו לכיוון הנהר הוטו לשימושים חקלאיים ולשתייה, כאשר במקביל הוזרמה לנהר כמות גדולה של ביוב לא מטוהר, ברור לכל הגורמים כי חובה לבצע תיקון.
ישראל, ירדן וסוריה, שמנצלות את מקורות הירדן לשימוש ביתי וחקלאי, השאירו מעט מאוד מים מתוקים לנהר ולמערכת האקולוגית שלו, שבעבר פרחה ושגשגה. הבשורה שיצאה מהכנס היא הרצון והנכונות לקחת אחריות משותפת על המציאות, ולא לעסוק עוד בהאשמות הדדיות שהביאו למצבו הנוכחי של הירדן.
כ־600 אלף איש חיים באזור בקעת הירדן משני צדי הגבול – 50 אלף ישראלים, 56 אלף פלסטינים וחצי מיליון ירדנים, חלקם פליטים. התושבים מתפרסים על פני שטח של כ־2,500 קמ"ר, ש־61.5 אחוזים מתוכם הם אדמה לא מעובדת.
מעבר לפוטנציאל הכלכלי והתיירותי האדיר של בקעת הירדן, מדובר גם באזור בעל חשיבות מדינית וביטחונית גבוהה. נהר הירדן הוא קו הגבול המזרחי המפריד בין ישראל לשכנותיה. באזורי הבקעה שמעבר לגבול הירדני ובצד הפלסטיני מתגוררות האוכלוסיות העניות ביותר בירדן וברשות, והם מהווים כר פוטנציאלי להתחזקות ארגונים אסלאמיים קיצוניים כמו דאעש. מגבשי התוכנית מקווים כי מעבר לשיקום הנהר והאזור הגאוגרפי שלו, היא תועיל ליציבות הביטחונית, לטיפול בעוני, לשיפור התשתיות וליצירת פעילות כלכלית ענפה.
בין 127 הפרויקטים הכלולים בתוכנית, בעלות כוללת של כ־4.5 מיליארד דולר, מצויים מיזמים של פיתוח תיירות אזורית חוצת גבולות, שתחזק את הכלכלה ותייצר מקומות עבודה חדשים לתושבי האזור; מתווה לפיתוח העיר יריחו; הקמת פארקים משותפים ופיתוח אתרי התיירות באזור כגון נהריים וגשר; פעילויות להעברת ידע חקלאי מישראל לירדן ולרשות הפלסטינית; שיווק מותג חקלאי משותף מעמק הירדן; קידום אתרי תיירות המבליטים את השלכות השלום, ואף הקמת ערים חדשות בבקעת הירדן. ההנחה היא כי לאור הגידול הצפוי בתיירות בעקבות הפיתוח הכלכלי, יהיה צורך לפתח בנייה אורבנית ותשתיות תחבורה.
"ברגע שכלל הגורמים המעורבים יפעלו להרחבת שיתוף הפעולה לטיהור הירדן ופיתוח התיירות באזור, אגן הירדן הדרומי יפרח ויקומו מקומות עבודה חדשים שיביאו לשיפור כלכלי", אומר גדעון ברומברג, מנכ"ל 'אקופיס מזרח תיכון'. "פעילות של ישראל באזור תגביר את האמון של התושבים הנמצאים מעבר לגבול, ותהווה בסיס להמשך שיתוף פעולה אזורי עם הירדנים והפלסטינים. לכן, חשוב כבר עכשיו להמשיך לסייע במלאכה החשובה שנעשית היום למען שיקום הירדן על ידי שלל גופים בישראל".
''מעבר לגבול הירדני מתגוררות האוכלוסיות העניות ביותר בירדן וברשות, המהוות פוטנציאלי להתחזקות ארגונים קיצוניים''. צילום: יוסי אלוני
מצפים לגישה שונה
בבסיס התוכנית המפורטת עומדת ההנחה כי בשנת 2020 תהיה לצד ישראל וירדן גם מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67'. גורמים ב'אקופיס' מסבירים כי מדובר בדרישת סף של הצד הפלסטיני לפני שמדברים על היבטים של שיקום הסביבה ופיתוח, וכי זהו מעין 'מס שפתיים' שהם מחויבים להעניק.
"התוכנית המקדמת פתרונות אזוריים נשענת על בסיס הזכויות של העם הפלסטיני בקווי 67', הכוללות זכויות על המים כמו שיש למדינות אחרות", הבהיר בוועידה עבדאללה לאלו, סגן שר החקלאות ברשות הפלסטינית. "אנחנו מכירים בבעיית המים, אבל לא ייתכן מצב שבו לא תהיה לנו שליטה על האדמות ועל המים, שהכיבוש יימשך ותימנע זכות השיבה לפליטים".
סגן שר הפנים ברשות הפלסטינית, מערוף זהראן, הצטרף לחזית האחידה ולדרישות הבסיס של הצד הפלסטיני לפני שמדברים על פתרון בנושא המים: "אנחנו צריכים להתמקד בהגעה להסכם שלום והקמתה של מדינה פלסטינית", אמר. "שני הצדדים חייבים לשבת יחד ולפתור את כל הבעיות, כולל המים, בהסכם שיוביל ליציבות אזורית".
בשיחה עם nrg השיב זהראן לשאלתנו האם ישנה אפשרות להגיע להסכמי ביניים ולפתרונות ספציפיים בנושאים כמו מים, גם ללא הסכם שלום כולל: "גם היום פועלות ועדות בנושאים שונים מול הישראלים, ואפשר להשיג פתרונות קונקרטיים לבעיות", הוא השיב. "יש לנו ציפייה שממשלת ישראל תחליט לשוב למשא ומתן ותקבל החלטות אמיצות כדי להשיג הסכם כולל וצודק עבור הפלסטינים. הדבר יוביל ליציבות אזורית ולפתרון מצוקת המים".
גורמים ירדניים שאיתם שוחחנו הביעו תקווה שהפלסטינים יציגו גישה מעט שונה. "היחסים בין ישראל לירדן טובים יותר מהיחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית, ואפילו מהיחסים שלנו עם הפלסטינים. לא אחת הביעו הפלסטינים בפנינו מחאה על השיחות המתקדמות והחמות שניהלנו מול ישראל, ואפילו טענו שאנחנו פוגעים באינטרסים של העם הפלסטיני. אבל האמת היא שהנושא של נהר הירדן מהותי ואקוטי לישראל ולירדן הרבה יותר מאשר לפלסטינים. ירדן תומכת פומבית בפתרון שתי המדינות ומובן שהיא תומכת בפלסטינים, אבל ההתנגדות הפלסטינית והקשר שהם עושים בין נושא הגבולות והמדינה למצבו של נהר הירדן לא מועילים".
לנוכח המציאות בבקעת הירדן מבינים הירדנים כי אין להם פריבילגיה להמתין לפלסטינים שיואילו בטובם לאשר להם לשתף פעולה עם ישראל, לצורך שיקום מארג החיים של אזרחיהם הדורשים פרנסה ומזון.
סעיד אבו־האמור, הממונה מטעם ממשלת ירדן על אזור בקעת הירדן, מציין כי הבעיה הפלסטינית לא תמנע את שיקום נהר הירדן. "צריך אמנם הסכם שלום כדי לפתור את הסוגיה באופן מוחלט, אבל הסוגיה הפלסטינית לא תמנע את שיקום האזור. הנהר הזה חשוב לנו היסטורית, דתית ותרבותית. שיקום נהר הירדן הוא לטובת כל העמים", אומר אבו־האמור. הודות למאמציו של אבו־האמור, יחד עם ממשלת ישראל, חלה בשנים האחרונות עלייה חדה בכמות מים המופנים לנהר הירדן. בין היתר נבע הדבר מהתרחבות השימוש בהתפלת מים בישראל, המאפשרת להפנות מים מהכנרת לאפיק הירדן.
"הפלסטינים לא מעניינים את הקהילה הבינלאומית מעבר לקלישאות", קובע ד"ר עודד ערן, שכיהן כשגריר ישראל בירדן וכיום הוא חוקר־עמית בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). “העולם מסתכל על השינויים במזרח התיכון ומבין שהפלסטינים לא נמצאים בראש סדר העדיפויות". ערן מותח ביקורת על הגישה הפסימית של הפלסטינים: “ישראל והפלסטינים צרכים לקבל החלטה שכרגע אי אפשר להגיע לפתרון הסכסוך, אבל כן אפשר להתמודד עם בעיות יומיומיות שלא בהכרח קשורות לאיפה יעבור הגבול העתידי, כמו בנושאי כלכלה ואיכות הסביבה. הפלסטינים יכולים להמשיך להצהיר הצהרות, אבל זה לא יפתור את בעיית המים. המפתח הוא לתאם פעולות בדברים קונקרטיים כמו שיקום הירדן".
"התוכנית המקדמת פתרונות אזוריים נשענת על בסיס הזכויות של העם הפלסטיני בקווי 67', הכוללות זכויות על המים כמו שיש למדינות אחרות", הבהיר בוועידה עבדאללה לאלו, סגן שר החקלאות ברשות הפלסטינית. "אנחנו מכירים בבעיית המים, אבל לא ייתכן מצב שבו לא תהיה לנו שליטה על האדמות ועל המים, שהכיבוש יימשך ותימנע זכות השיבה לפליטים".
סגן שר הפנים ברשות הפלסטינית, מערוף זהראן, הצטרף לחזית האחידה ולדרישות הבסיס של הצד הפלסטיני לפני שמדברים על פתרון בנושא המים: "אנחנו צריכים להתמקד בהגעה להסכם שלום והקמתה של מדינה פלסטינית", אמר. "שני הצדדים חייבים לשבת יחד ולפתור את כל הבעיות, כולל המים, בהסכם שיוביל ליציבות אזורית".
בשיחה עם nrg השיב זהראן לשאלתנו האם ישנה אפשרות להגיע להסכמי ביניים ולפתרונות ספציפיים בנושאים כמו מים, גם ללא הסכם שלום כולל: "גם היום פועלות ועדות בנושאים שונים מול הישראלים, ואפשר להשיג פתרונות קונקרטיים לבעיות", הוא השיב. "יש לנו ציפייה שממשלת ישראל תחליט לשוב למשא ומתן ותקבל החלטות אמיצות כדי להשיג הסכם כולל וצודק עבור הפלסטינים. הדבר יוביל ליציבות אזורית ולפתרון מצוקת המים".
גורמים ירדניים שאיתם שוחחנו הביעו תקווה שהפלסטינים יציגו גישה מעט שונה. "היחסים בין ישראל לירדן טובים יותר מהיחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית, ואפילו מהיחסים שלנו עם הפלסטינים. לא אחת הביעו הפלסטינים בפנינו מחאה על השיחות המתקדמות והחמות שניהלנו מול ישראל, ואפילו טענו שאנחנו פוגעים באינטרסים של העם הפלסטיני. אבל האמת היא שהנושא של נהר הירדן מהותי ואקוטי לישראל ולירדן הרבה יותר מאשר לפלסטינים. ירדן תומכת פומבית בפתרון שתי המדינות ומובן שהיא תומכת בפלסטינים, אבל ההתנגדות הפלסטינית והקשר שהם עושים בין נושא הגבולות והמדינה למצבו של נהר הירדן לא מועילים".
לנוכח המציאות בבקעת הירדן מבינים הירדנים כי אין להם פריבילגיה להמתין לפלסטינים שיואילו בטובם לאשר להם לשתף פעולה עם ישראל, לצורך שיקום מארג החיים של אזרחיהם הדורשים פרנסה ומזון.
סעיד אבו־האמור, הממונה מטעם ממשלת ירדן על אזור בקעת הירדן, מציין כי הבעיה הפלסטינית לא תמנע את שיקום נהר הירדן. "צריך אמנם הסכם שלום כדי לפתור את הסוגיה באופן מוחלט, אבל הסוגיה הפלסטינית לא תמנע את שיקום האזור. הנהר הזה חשוב לנו היסטורית, דתית ותרבותית. שיקום נהר הירדן הוא לטובת כל העמים", אומר אבו־האמור. הודות למאמציו של אבו־האמור, יחד עם ממשלת ישראל, חלה בשנים האחרונות עלייה חדה בכמות מים המופנים לנהר הירדן. בין היתר נבע הדבר מהתרחבות השימוש בהתפלת מים בישראל, המאפשרת להפנות מים מהכנרת לאפיק הירדן.
"הפלסטינים לא מעניינים את הקהילה הבינלאומית מעבר לקלישאות", קובע ד"ר עודד ערן, שכיהן כשגריר ישראל בירדן וכיום הוא חוקר־עמית בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). “העולם מסתכל על השינויים במזרח התיכון ומבין שהפלסטינים לא נמצאים בראש סדר העדיפויות". ערן מותח ביקורת על הגישה הפסימית של הפלסטינים: “ישראל והפלסטינים צרכים לקבל החלטה שכרגע אי אפשר להגיע לפתרון הסכסוך, אבל כן אפשר להתמודד עם בעיות יומיומיות שלא בהכרח קשורות לאיפה יעבור הגבול העתידי, כמו בנושאי כלכלה ואיכות הסביבה. הפלסטינים יכולים להמשיך להצהיר הצהרות, אבל זה לא יפתור את בעיית המים. המפתח הוא לתאם פעולות בדברים קונקרטיים כמו שיקום הירדן".
נהר הירדן. ''צריך הסכם שלום כדי לפתור את הסוגיה באופן מוחלט, אבל הסוגיה הפלסטינית לא תמנע את שיקום האזור''. צילום: איתמר גרינברג
גשר על מים סוערים
מחוץ לאולם הכנסים הממוזג שבו ישבו המשתתפים חנוטים בחליפותיהם, שרר חום קיצי של 35 מעלות. בין דיון למשנהו אנחנו יוצאים למרכז קניות מקומי, בלב אזור המלונות שלחופי ים המלח. המחירים בשמים, החנויות ריקות, והירדנים יודעים טוב מאוד מהי הסיבה להיעדרם של התיירים: "הכול בגלל המשוגעים מדאעש", רוטן באוזנינו ואליד, נהג המונית שלקח אותנו אל מרכז הקניות.
"הם הבריחו לנו את התיירים ורוקנו את המלונות. האירופים שהיו ממלאים פה את האזור מפחדים לבוא, ואנחנו נשארנו עם החום. אם אין תיירות, אין עבודה. האבטלה פה מגיעה לרמות שלא ידענו אף פעם, וזה בהחלט מדאיג". אגב, הנסיעה הנמשכת חמש דקות בלבד עולה לנו 42 שקלים לכל כיוון. ככה זה באזור הנשען על תיירות בלבד.
כאמור, את ממשלת ישראל ייצג בכנס שחקן חדש־ישן בזירה, הבקי בז'רגון המזרח תיכוני: סגן השר לשיתוף פעולה אזורי, ח"כ איוב קרא, שהתקבל בוועידה באהדה גדולה. הוא מבין את שפת השותפים, יודע להשיב לשאלות קשות ונראה כי אנשי הרשות הפלסטינית רוחשים לו כבוד והערכה.
בשיחה עם nrg גילה קרא כי במהלך הכנס התקיימה פגישה בין משלחות מישראל, מירדן ומהרשות הפלסטינית, שדנה גם בנושאים פוליטיים. "הכנס הזה הוא בעל חשיבות עליונה", אומר קרא. "המסר של הפרויקט ברור - יש צורך חיוני לשקם את נהר הירדן ואת סביבתו מבחינה אקולוגית,
לפתח תשתיות חדשות ולטפל בביוב שנמצא בשטחי הרשות הפלסטינית. האיחוד האירופי וגורמים בינלאומיים נוספים מבינים היום שצריך להשקיע כספים כדי לשקם את הירדן, וכי המשך המצב הנוכחי משמעותו גזר דין מוות מבחינה אקולוגית לכל האזור הזה. שמחתי לפגוש את יושבת ראש הבנק הבינלאומי ויושבת ראש הבנק של האיחוד האירופי, שהבינו שחייבים להציל את נהר הירדן ואת ים המלח". "הם הבריחו לנו את התיירים ורוקנו את המלונות. האירופים שהיו ממלאים פה את האזור מפחדים לבוא, ואנחנו נשארנו עם החום. אם אין תיירות, אין עבודה. האבטלה פה מגיעה לרמות שלא ידענו אף פעם, וזה בהחלט מדאיג". אגב, הנסיעה הנמשכת חמש דקות בלבד עולה לנו 42 שקלים לכל כיוון. ככה זה באזור הנשען על תיירות בלבד.
כאמור, את ממשלת ישראל ייצג בכנס שחקן חדש־ישן בזירה, הבקי בז'רגון המזרח תיכוני: סגן השר לשיתוף פעולה אזורי, ח"כ איוב קרא, שהתקבל בוועידה באהדה גדולה. הוא מבין את שפת השותפים, יודע להשיב לשאלות קשות ונראה כי אנשי הרשות הפלסטינית רוחשים לו כבוד והערכה.
בשיחה עם nrg גילה קרא כי במהלך הכנס התקיימה פגישה בין משלחות מישראל, מירדן ומהרשות הפלסטינית, שדנה גם בנושאים פוליטיים. "הכנס הזה הוא בעל חשיבות עליונה", אומר קרא. "המסר של הפרויקט ברור - יש צורך חיוני לשקם את נהר הירדן ואת סביבתו מבחינה אקולוגית,
אגב, מטעם המשרד להגנת הסביבה לא נשלח נציג לכנס. גורם מהמשרד טען בשיחה עמנו כי לאנשי המשרד יש רעיונות משלהם לפיתוח שטחי אגן הירדן, וכי הם אינם זקוקים ליוזמות של ארגונים וולונטריים.
המשותף לכל הנוכחים בוועידה לשיקום הירדן הוא לא בהכרח האהבה הגדולה לטבע, או מאבק של לוחמי איכות סביבה ירוקים. "איכות הסביבה היא נושא חשוב, אבל האינטרס שלנו הוא קודם כול מדיני והוא גובר על כל שיקול", מבהיר ד"ר עודד ערן.
שגריר ישראל בירדן, דניאל נבו, סבור כי פתרון בנושא המים יכול לסמן את תחילתו של פתרון פוליטי. "פתרונות בנושא המים מצליחים בהרבה מקרים לגשר על פני מחלוקות פוליטיות. יש שיתופי פעולה פנטסטיים שמתחילים במים ומובילים למקומות אחרים. יש לנו עם ירדן שיתופי פעולה בנושא מים שהתגברו על מכשולים רבים, כמו למשל ההסכם שחתמנו בפברואר האחרון על הקמת מתקן התפלה בעקבה שבדרום ירדן. המתקן ישרת את הירדנים ואת ישראל שתרכוש מהם מים, ובתמורה היא תמכור לירדנים מים ממתקן התפלה ישראלי בצפון".
בסופו של דבר, קובע ד"ר ערן, "ישראל צריכה לעשות כל מה שאפשר כדי לחזק את המשטר בירדן ולמנוע סחף ביציבות שלו. בירדן יש כעת שני מיליון פליטים סורים ועיראקים, וכרגע הם מקבלים מימון שעוזר להם להתמודד עם המצב, אבל אין שום תעודת ביטוח שהמצב הזה יימשך עוד 15 שנה. ישראל עושה הרבה כדי לסייע לירדן במגוון תחומים, ושיתוף הפעולה הזה חשוב ביותר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה