מנהלת פורום רוטר: "יש לנו צנזורה-בדיעבד"
בתו של מייסד האתר המבוסס על דיווחי גולשים ומשמש עיתונאים רבים, מספרת על החזון של אביה, על היחסים המורכבים עם הצנזורה ועל אופיו של הציבור הישראלי: "צרכני חדשות אובססיביים"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גלשתי בדקות הללו בפורום, וראיתי איך האתר הזה מגיע אל רגע האמת הכואב, שבו נכתב באינטרנט על מה שקרה לאנשים היקרים לך עוד בטרם הגיעו הדברים לאוזנך באופן אישי. פטירתו של הרב ישעיהו רוטר, מייסד אתר רוטר.נט שכבש בבטחה את המקום הראשון בפורומי החדשות בישראל, דווחה באתר האינטרנט שלו עוד בטרם ידעה על כך משפחתו.
''אבא שלי תמיד אמר שכשהוא ימות ידווחו על זה בפורום'' רעות ברק, בתו של ישעיהו רוטר צילום: אבישג שאר ישוב
משפחת ברק גרה בנתניה, בדירה יפה בעלת מרפסת רחבת ידיים ושטופת שמש. את הדלת פותחת רעות ברק, לשעבר רעות רוטר, בתו של מייסד האתר המנוח. בממ"ד עומדים שני מחשבים: מכאן מנוהל פורום הסקופים של רוטר.נט, שמפרסם אלפי ידיעות ביום, בעשרות אלפי אשכולות מתעדכנים. "אבא שלי תמיד אמר שכשהוא ימות ידווחו על זה בפורום", אומרת רוטרית (הכינוי של רעות בפורומים, י"א) בראיון ל'דיוקן'. בשורת איוב, לדבריה, היא בשורת איוב, ולא משנה מי הוא המבשר.
"התגובה היא אותה תגובה כשאומרים לך שמישהו נפטר", היא אומרת. "זה לא משנה אם אתה קורא באינטרנט או שומע ממישהו בטלפון. אני מכבדת את הפרטיות של אחרים, ואנחנו עושים הכול כדי לא לפרסם שמות. יש אנשים שזה בהחלט משפיע עליהם אחרת, אבל אני חושבת שבשורה רעה היא בשורה רעה, ולא משנה איך הידיעה הזו מגיעה".
"נתן את הפוש"
רעות נולדה ב־1986 בחיפה, האחות הקטנה במשפחה בת חמישה ילדים. היא למדה בבתי הספר רמב"ם וצביה, ואחרי שהתחתנה (אביה סידר את החופה והקידושין, י"א) הגיעה לנתניה עם בעלה אורי. היא ובעלה, לצד אחיה נעם ואמה מיה, מפעילים את פורום הסקופים. לאורי ולנעם זו עבודה שנייה, שכן הם מועסקים במשרות אחרות, ועוזרים בפורום "מהצד". "אמא שלי היא המנכ"ל", מגדירה רעות. "הכול עובר את האישור שלה. באים אליה עם רעיונות פיתוח והיא זו שמחליטה.
אני מנהלת האתר 'בשטח', עורכת את העמוד הראשי ומטפלת בבעיות בתוך הפורומים". ברוטר אין סדר יום. "החדשות מגיעות כל הזמן", אומרת רעות. "אני טוענת את האייפון שלוש פעמים ביום. יש לא מעט מידע שצריך למחוק, גם מבחינת פניות של הצנזורה. צריך להפעיל מנהלים ואחראי מערכת, שעורכים את האתר מתוך התנדבות ואהבה. בשלוש בלילה אני מתעוררת לטפל בילדה שלי ושולחת הודעות למנהלים". היא עצמה משתדלת להתעסק פחות בתוכן ויותר בפיתוח העסק. במסגרת הזו היא מספרת על רעיונות חדשים לרוטר.נט, כמו מהדורת חדשות קצרה ביוטיוב שמסכמת את אירועי היום ואפילו ערוץ 'יוסטרים' שיזרים תכני חדשות.
אני מנהלת האתר 'בשטח', עורכת את העמוד הראשי ומטפלת בבעיות בתוך הפורומים". ברוטר אין סדר יום. "החדשות מגיעות כל הזמן", אומרת רעות. "אני טוענת את האייפון שלוש פעמים ביום. יש לא מעט מידע שצריך למחוק, גם מבחינת פניות של הצנזורה. צריך להפעיל מנהלים ואחראי מערכת, שעורכים את האתר מתוך התנדבות ואהבה. בשלוש בלילה אני מתעוררת לטפל בילדה שלי ושולחת הודעות למנהלים". היא עצמה משתדלת להתעסק פחות בתוכן ויותר בפיתוח העסק. במסגרת הזו היא מספרת על רעיונות חדשים לרוטר.נט, כמו מהדורת חדשות קצרה ביוטיוב שמסכמת את אירועי היום ואפילו ערוץ 'יוסטרים' שיזרים תכני חדשות.
''החלטנו שנמשיך במפעל החיים שלו'', ישעיהו רוטר, מייסד האתר צילום: רפרודוקציה
מהאתרים העבריים הראשונים בארץ. אתר רוטר צילום: צילום מסך
ההתמכרות לחדשות מסביב לשעון היא מהבית? "אחי מאיר ואני נולדנו כאלה. כשאתה יוצא לדייט תמיד מגיעה השאלה איך ייראה שולחן השבת שלנו. את שולחן
השבת שלי תמיד ראיתי כמו אצל אבא ואמא - מקום לדיונים בענייני חדשות ופוליטיקה. זה הבית שגדלתי בו. מובן שזו גם התוצאה של העובדה שאנחנו שניים וחצי אנשים שעובדים באתר באופן קבוע. יש מנהלים שעושים עבודה נהדרת, מתוך כיף ועניין בחדשות. אין אצלנו חופשות. פעם לכל מקום היינו הולכים עם לפטופים כדי שנוכל לעדכן את האתר או לטפל בו במקרה הצורך. היום הצלחנו למצוא פתרון דרך הסלולרי, אבל תמיד צריכים להיות זמינים וערניים".
ופתאום האיש שמנהל את כל הסיפור הזה לגמרי לבד חוטף דום לב. לא נשארו לכם אפילו סיסמאות גישה לחלק מהמערכות שהוא הפעיל מהבית בחיפה. "כשאבא שלי נפטר שאלנו את עצמנו מה אנחנו עושים. עוד לפני הלוויה, כשרק הגענו הביתה אחרי ששמענו
שהוא נפטר, לא היה הרבה זמן לבכות. הייתי צריכה להמשיך את החיים. אבא שלי היה עורך לפחות 3¬־4 חתונות בשבוע. לקחתי את היומן שלו והתקשרתי לזוגות כדי לספר להם שאבא שלי כבר לא יגיע. אחר כך הייתי צריכה לעדכן את העמוד הראשי של האתר, לדבר עם אנשים. לפני כן זה היה בעצם מופע של איש אחד, שלמד תוך כדי תנועה ובמקביל לעיסוקיו הנוספים. בשבעה ישבתי עם מחשב. פעם נכנסתי לפורום וכתבתי משהו בשם היוזר של אבא שלי, 'ניצן אור'. הגולשים הזדעזעו. מאז אף אחד לא משתמש בכינוי הזה בפורומים. בכל אופן, החלטנו שאנחנו ממשיכים הלאה את האתר, שהוא בעצם מפעל החיים שלו".
רוטר.נט היה מהאתרים העבריים הראשונים. הרב רוטר פתח אותו עוד לפני 1997, על בסיס תיבת דואר של נטוויז'ן. לאט־לאט הוא התפתח לפורום חדשות עמוס, עם חשיפה של חצי מיליון גולשים בחודש רגיל ושני מיליון באירועי חירום או מלחמה. את האתר הקים אז נעם, אחיה של רעות, כשהיה בן 12 בלבד. כשנעם עזב בגיל 18 לישיבת הסדר, רוטר האב הבין את הפוטנציאל והחליט להפנות אותו לכיוון חדשותי. הוא חשב שלאנשים בארץ יש המון פריטי מידע חלקיים, ואם כולם ישימו את כל החלקים במקום אחד תתקבל תמונה מלאה ונכונה יותר.
גם היום, לצד פייסבוק וטוויטר, רוטר.נט הוא פורום שנמצא בין האתרים המועדפים של כל עיתונאי, פתוח בכל דסק חדשות בישראל ומצליח להשפיע על סדר היום ולשנות את המציאות. וכשהגולשים יוצרים את התוכן – וזו הייתה אחת ממטרותיו של רוטר – נפתח מקום לשיח ימני יותר, המאזן הטיות שמאלה בתקשורת המיינסטרים. הרב רוטר נפטר בגיל 59 מדום לב. בכל רגע פנוי בחייו היה מטפל באתר, אך סדר יומו היה מלא גם בעניינים אחרים: הוא שימש כמחנך של כיתה י"ב בבית הספר יבנה בחיפה, והיה קצין מילואים ברבנות הצבאית ודוקטור למחשבת ישראל.
רוטר היה פורץ דרך לא רק ברמת התוכן של הפורום, אלא גם ברמת הטכנולוגיה. ייתכן שהיה הראשון בארץ להשתמש בהתרעות "פוש" לטלפון הסלולרי, כששלח למנויים בתשלום הודעות SMS המדווחות על פיגועים או אירועי חדשות גדולים. הוא חבש כיפה שחורה והגדיר את עצמו חרדי, אך היה חרדי מודרני ופתוח, מחלוצי האינטרנט הישראלי. רעות, כמו שאר בני משפחתה, היא דתייה־לאומית. "אבי אמר שהאישה מובילה את הקו החינוכי בבית, אבל מבחינתו הוא היה חרדי", היא אומרת. "השמירה על ההלכה הייתה חשובה לו מאוד, והוא ניסה להביא אותה גם בפורום. בקטע הזה, להבדיל מהעניין הפוליטי או האקטואלי, הוא היה טוטאלי. הוא אמר: 'אני מוכן להכיל הכול, עד התורה וההלכה. זה הגרעין ששמר עלינו וישמור עלינו'".
היו לו קונפליקטים עם הציבור החרדי בגלל התפקיד שלו, כמנהל אתר אינטרנט?
"ההפך. ידעו שיש לו אתר אינטרנט משפיע שאפשר 'לדבר דרכו'. המשפחה שלי מגיעה מחסידות גור, ולא פעם
נעזרו בו גם עם האדמו"ר מגור. כשאבא שלי חלה בסרטן, שנתיים לפני שנפטר מדום לב, הוא היה אצל האדמו"ר, והוא בירך אותו באריכות ימים. אריכות ימים הייתה לשנתיים, כפי שאנחנו יודעים היום, אבל מהסרטן הוא התאושש לחלוטין".
גן עדן של מידע
השינוי הגדול שעבר על פורום הסקופים הגיע בעקבות התערבות הצנזורה. בימים שלפני מלחמת לבנון השנייה הפורום היה גן עדן (ואולי גיהינום) של מידע לא מסונן, לא מעובד, לא מצונזר. שמות חיילים שנהרגו, למשל, הופיעו שם במפורש עוד בטרם נודע הדבר למשפחות. "הצנזורה ניסתה להתעלם מכאב הראש הזה של פורום שמפרסם מידע ישיר מהשטח, ללא פילטרים", מסבירה רעות. "בפורום הסקופים התפרסם כל המידע, בלי צווי איסור פרסום או הנחיות לביטחון מידע. אולי בצנזורה האמינו שזו במה חסרת השפעה או תופעה שתעבור מן העולם, אבל רוטר.נט היה כאן כדי להישאר. "יום אחד צלצלו לאבא שלי מהצנזורה, ואמרו לו שהחגיגה צריכה להסתיים. הוא הסכים מיד והציע לצנזורה לפנות בכל פעם שמתפרסם מידע שלא מותר בפרסום. כך, מאז ועד היום, גם בשלוש וחצי בלילה, יש מי שיתעורר כדי למחוק את הפרסום המסוכן".
זה גרם לפורום לאבד חלק גדול מהיתרון שלו. "אולי אבא שלי היה מצטער על זה. היום אנחנו תחת צנזורה־בדיעבד, המידע מתפרסם ואז הוא נמחק. למשל,
ביום חטיפת שלושת הנערים, כשהסיפור היה תחת איפול מוחלט, החטיפה צצה כמה פעמים בפורום. לא היינו בבית, עשינו סידורים, והתקבלה שיחת טלפון מהצנזורה ובה הבקשה להסיר את המידע מיידית. עצרנו בחנות בפתח־תקווה כדי להתחבר משם למחשב ולצנזר את הידיעות".
זה גרם לפורום לאבד חלק גדול מהיתרון שלו. "אולי אבא שלי היה מצטער על זה. היום אנחנו תחת צנזורה־בדיעבד, המידע מתפרסם ואז הוא נמחק. למשל,
ביום חטיפת שלושת הנערים, כשהסיפור היה תחת איפול מוחלט, החטיפה צצה כמה פעמים בפורום. לא היינו בבית, עשינו סידורים, והתקבלה שיחת טלפון מהצנזורה ובה הבקשה להסיר את המידע מיידית. עצרנו בחנות בפתח־תקווה כדי להתחבר משם למחשב ולצנזר את הידיעות".
''התקשרו לאבא שלי ואמרו לו שהחגיגה צריכה להסתיים''. מכתב של הצנזורה הצבאית
גם קבוצות החדשות בוואטסאפ קורצות היום הרבה יותר למכורי המידע. "הוואטסאפ בהחלט התקדם והתפתח, וגם אנחנו מחוברים אליו, אבל כשאתה מקבל מידע בוואטסאפ אתה לא יכול לאמת אותו. אתה צריך להיכנס לפורום כדי לעמת את המידע הזה מול מידע שאנשים אחרים מציגים בתגובה. רק שם אתה יכול לברר את התמונה האמיתית, אחרת אתה מתבסס על הודעות שרשרת שמישהו חיבר על דעת עצמו. "בשבוע שעבר דיווח אחד הגולשים על פיצוץ באזור צפת, גולש אחר אמר שהוא ראה יירוט וגולש שלישי טען שזה היה מזל"ט. הנתונים התחברו מספיק מהר כדי שמי שגלש בפורום התעדכן בזמן אמת בתמונת המצב, והבין שמזל"ט חדר מצפון ויורט על ידי סוללת 'פטריוט' של חיל האוויר. "גם היום, תחת צנזורה, מי שגולש בפורום יכול לדעת אם קורה משהו, גם אם הוא טרם הותר לפרסום. אתה רואה ידיעות שנעלמות ומבחין ברמזים ומבין די מהר מה הסיפור גם אם הוא עדיין לא נחשף. יש לנו גם פורום מסווג, פנימי, שחברים בו רק עיתונאים ואנשי מערכת, ושם רצות ידיעות חדשותיות לפני פרסום".
יש עוד אתגר ברוטר.נט: הימין הקיצוני מקבל אצלכם ביטוי גדול בהרבה מחלקו באוכלוסייה. "זה לא נכון. ההפך. לכל אתר חדשות יש בעל הון ואג'נדה שעומדים מאחוריו. ברוטר.נט זה לא קורה. כל גולש
יכול להעלות מה שהוא רוצה. האג'נדה היחידה שלנו היא העניין הדתי, שלא מאפשר לנו לפרסם תמונות או קטעי וידאו לא צנועים. רוב המנהלים באתר הם חילונים, חלקם שמאלנים. אנחנו דתיים, ולכן נדמה שאנחנו יוצרים קו ימני, אבל אבא שלי התעקש רק על דבר אחד: לא לוותר תמורת שום דבר, לא למסור שטחים בלי לקבל דבר מה יציב. "למשל, בסיפור של הצבת פלוגת מג"ב ביצהר, היו כמה משתמשים צעקניים שדאגו לפרסם שוב ושוב את האג'נדה שלהם. באירוע הזה ראינו שהפורום נוטה ימינה במידה לא שגרתית. החלטנו לעצור את זה. למזלי אחי הגדול מאיר עוקב אחרי רוטר.נט כבר שנים. כשהוא אומר לי: 'רעות, זה לא הפורום שלנו' - אני יודעת שמשהו לא בסדר ושצריכים לסדר אותו".
בזמן ההתנתקות הייתי חבר פעיל בפורום, ואני זוכר איך אבא שלך יצא אז מגדרו נגדה. הוא פרסם יותר ויותר טורי דעה, הקצין את הכותרות בעמוד הבית, נלחם. "היה כאב אישי, כי קרובי משפחה שלנו הם ממגורשי גוש קטיף. מה שהרג אותו, לדעתנו, הוא הסיפור של גבעת
האולפנה. הוא לא מצא מנוח באותה תקופה, הוא סבל. הוא לא הבין את האירוע הזה. הוא שמע שהולכים לפנות וזה כאב לו. כל מסירת שטחים תמורת טרור הכאיבה לו מאוד. "אבא שלי נפטר דווקא ביום ששמע בשורות טובות מאוד. נעם הגיע אליו באותו יום לחיפה, יחד עם אשתו, כדי לחתום על חוזה לדירה החדשה שלהם בירושלים. באותה הזדמנות הוא סיפר להורים שאשתו בהיריון. כולם עשו יום כיף ביחד, וכשאבא שלי הלך לישון הוא דיבר בבית על כמה כיף להיות סבא וסבתא".
הדור הבא
מערכת הפורומים של רוטר.נט זכתה בעשור האחרון לשינויים טכניים מינוריים. האתר שבנתה משפחת רוטר לבדה נותר פחות או יותר בעיצוב הפשוט המקורי, ואותה סביבת עבודה שהייתה לפני עשר שנים מקבלת את פני המשתמשים גם כיום. אתר 'וואלה' אפילו בחר ברוטר.נט לאחד מעשרת האתרים המכוערים בישראל. עכשיו, אחרי מות, חושבים במשפחה על שינוי עיצובי. "הפורום היה עבודה של איש אחד, אבא שלי, שהוא בכלל לא מתכנת", אומרת רעות. "הוא אפילו למד אנגלית לבד, לא באופן מסודר. נעם ואורי, שהם מקצועיים, למדו את מה שהוא עשה והופתעו לגלות שהוא המציא שפת תכנות שבאמצעותה הפורום עובד".
הודעה על מותו של ישעיהו רוטר צילום: צילום מסך
לא קצת מפחיד לשנות עיצוב שהגולשים רגילים לו? "את עמוד הבית אנחנו רוצים לשדרג, אבל גם את הפורומים. אנחנו קשובים לגולשים, רוטר.נט הוא המקום שלהם ובלעדיהם האתר לא היה קיים. אנחנו מבינים שחייבים לשנות. "אבא שלי אמר 'לא' לכל מה שנמצא מחוץ לפורום. הוא לא רצה לפתח אפליקציות בעצמו, למשל, אבל אמר לגולשים: אתם רוצים לפתח? בבקשה, אני לא מתנגד. היום יש כמה אפליקציות שפיתחו גולשים, על חשבון זמנם ומרצם, שמאפשרות גלישה לרוטר.נט".
השאלה היא אם אביך הצליח להקים סלון ישראלי להתדיינות בחדשות, או שהפורום מצליח גם להשפיע על סדר היום הציבורי? "לדעתי כן. אני יודעת שהאתר הזה פתוח בכל מערכת חדשות בישראל וגם בקרב מקבלי ההחלטות. אומרים לי כמה פעמים ביום: 'קראנו את זה אצלכם בפורום'. יש גם עלייה במספר הקוראים והמשתמשים באתר. מי שרוצה להוציא סיפור או דיווח תקשורתי לא צריך לחפש איזה קרוב של קרוב משפחה שהוא עיתונאי כדי שיביא את הסיפור שלו. הוא רק צריך לפרסם את המידע בפורום, ומשם הדברים מתגלגלים והופכים לסיפור שמהדהד בכלי התקשורת".
חשוב לך לשמר את ההשפעה הזו? "בוודאי, מאוד. בתקופת אבא שלי הייתה לעורכים עמדה אחת - מה שהוא חשב. היום יש חמישה עורכים שמתייעצים ביניהם, ולכל אחד מהם דעה שונה. יש לנו כמה קבוצות של 'וואטסאפ' ו'טלגרם' (אפליקציית מסרים מיידיים, י"א), ואנחנו מתייעצים וקובעים מדיניות. אם אנחנו מתנגדים להפסקת האש הראשונה של 'צוק איתן', למשל, אנחנו מנסים לפמפם ידיעות ולקדם עדכונים שקשורים בנושא הזה. אבל בעיקרון, החדשות מגיעות מנקודת המבט של הגולשים, בטח בלי אינטרסים כלכליים". המשך הפעלת אתר רוטר.נט איננו חלק מצוואתו של הרב רוטר. הוא עצמו חשב שכשילך לעולמו, ילך גם האתר אחריו. "אולי הוא לא רצה להטריח אותנו", אומרת רעות. "ואולי היה לו נוח לא לשתף אחרים אלא להוביל את המפעל לבדו. אני יכולה להבין את זה. זה היה הבייבי שלו".
ואת, שפתאום מצאת את עצמך מנהלת פורום חדשות, חיה עם זה בשלום? "האמת היא שאני מאושרת ושמחה לקרוא חדשות. אני לא רואה בזה עול. סיפרתי לך שיש מי שמחפש את שולחן השבת שלו כשהוא יוצא לדייט, אז הנה, אני חיפשתי 'שולחן שבת' חדשותי, אקטואלי, פוליטי, מתווכח - אבל בעלי ממש לא כזה. גם יתר בני המשפחה שלנו הצליחו לברוח מהחדשות אף שגדלו איתן בערוגה שאבי השקה. עכשיו זה מלווה אותי מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה, וטוב לי עם זה". ביציאה מרעות אני פתאום שם לב שכאשר היא מדברת על אביה, ישעיהו, היא משתמשת מדי פעם בלשון הווה. אולי מפני שעברו רק שנתיים מאז דום הלב שקרע אותו ממעשיו ומפעליו, ואולי מפני שהבייבי שלו ממשיך לבעוט באינטרנט, למרות כל אירועי הלב והווטאסאפ ואתרי החדשות והאייפונים והצנזורה. רוטר עדיין חי, ובמדינה של צרכני חדשות אובססיביים, שמוכנים להישאר ערים כל הלילה רק כדי לעדכן חדשות בפורום ללא כל תמורה כספית, נראה שהוא גם ימשיך לחיות עוד שנים רבות.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/617/650.html
