יש להם הרבה חומר, הם צריכים לקרוא הם קוראים מברקים, דוחות, קטעי עיתונות,
אבל ישנו שר אחד, שאינו מעלעלים בכיוון הזה והוא מעלעל תמיד דו צדדי,
כי הוא קורא בספר, והספר שהוא קורא בו הוא ספר התנ"ך. והשר שמדובר בו הוא שר המשפטים יעקב נאמן. אין לערב קודש בחו"ל אבל עבורו עבודה ציבורית ושליחות הציבורית היא עבודה מקודשת ויש לו ספר אחד שהוא קרא שם והוא מעת לעת חולק איתי. זו הבחנה שהוא גילה. ועל כן אני שמח להיות כאן עימו ועם תלמידי חכמים אחרים, רבנים גדולים, הרב הראשי לישראל הרב מצגר, הרב הראשי לשעבר הרב לאו, ראש עיריית ירושלים (אתה הופך להיות תלמיד חכם כי אתה מבקר בהרבה ישיבות).
אני זוכר את הרב הדגול הרב שפירא, הוא חי כאן ברוחכם ברוח רבני הערים שנמצאים כאן וראשי הישיבות, אבל מעל הכל ברוח שלכם תלמידים ובוגרים של ישיבת מרכז הרב.
הייתי אכן מעבר לים, והגיעו אלי ברכותכם, ותמיכתכם ושמחתכם, ביקשתם לחזק אותי ואכן עשיתם זאת . במהלך שבוע זה פסוק אחד הדהד בליבי "חזק חזק ונתחזק" והדבר הזה, איש את ריעהו מחזק, אנו זקוקים לחיזוקים האלה ההדדיים כל ימות השנה. אנחנו במאבק גדול, אבל יש לנו גם הישגים כבירים. לפני 44 שנה, ממשו חיילי צה"ל בגופם את חזון הנביאים, והם החזירו את עטרתה של ירושלים למקומה הראוי. כולנו זוכרים, את התיאורים של ירושלים במגילת איכה, תיאורים קשים וכואבים.
עברו כמעט 2000 שנים מאז החורבן, והיום ירושלים היא אכן כלילת
יופי משוש כל הארץ. אנחנו חזרנו לירושלים כבנים, החוזרים לביתם.
חזרו לירושלים גם כבונים. ירושלים נמצאת היום בתקפות הזוהר שלה. אדוני ראש העיר יש לי כמה הצעות, שיפורים, אני תושב ירושלים ואנחנו זקוקים להמשך הפעולה, להמשך הבנייה להמשך הפיתוח, תושבי ירושלים מהלכים בה בביטחון ובגאווה, ושוב כימי קדם, הפכה ירושלים של היהודים לבירתה הזוהרת. אין אדם בעולם שהצליח לקומם את כל כך בירתו אחרי שנים רבות.
אני הזכרתי בשנה שעברה, בזמן הזה, את העובדה שהעיר
ירושלים מוזכרת בתנ"ך מאות פעמים.
להבדיל, אתם יודעים ממה.
היום אני על רוצה לדבר הקשר הארצי
בין העם ובין ירושלים. אני מתכוון, לארץ. לאדמה.
בעצם אני מתכוון למעמקי האדמה, משום שהקשר הזה לפעמי נמצא חבוי,
מתחת לפני האדמה אבל הוא הולך ונחשף. השבוע, קיימתי את
דוד ישיבת הממשלה במגדלת לציון יום ירושלים, זה היה מאד מרגש.
השקנו תוכנית להעצים את ירושלים.
שבנו ובנינו מחדש בתי כנסת מושלמים בימי זוהרם. לאחר ישיבת הממשלה, ביקשתי לעשות סיור מסביב למצודת דוד, בטעות חושבים רבים שדוד המלך בנה אותה, למקום הזה יש קשר אמיץ לפרקים הדרמטיים ביותר בתולדות עמנו.
במצודה נחשפתי לעדויות ארכאולוגיות גם מימי בית ראשון.
נחשף שם מקווה וגרם מדרגות גדול שהוביל, לבריכה מפוארת,
על פי ההערכות מדובר בארמונו של הורדוס. אבל זה לא הדבר המרגש,
מה זה שבשרידים שמרגש באמת, של החומה בתקופת החשמונאים ממש
צמודים להם במקום חשיפתם, רואים אבני בליסטראות, שאלתי מה
הם האבנים הללו? הסבירו לי שאלה אבני בליסטראות ששוגרו על
ידי הסלבקים בזמן המלחמה של החשמונאים בהם.
הנה עדות חייה למאבק שבסופו שוחררה ירושלים .
אין דבר יקר לכם מתורת ישראל, לעם ישראל, מארץ ישראל שבליבה
בירת ישראל, ירושלים.
תפקידכם הוא תפקיד כפול, מצד אחד ללמוד תורה ולגדול בה ומצד שני
ולא פחות חשוב מכך ללמד תורה ולהעשיר את העם שבתוכו אתם חיים, העם שלנו.
אני רואה בכם סיירת של תורה. יש פה כמה שהיו בסיירות אחרות,
אבל אתם סיירת של תורה. ובדומה לתפקידה של הסיירת בצבא,
כך אתם הולכים לפני מחנה בכדי להאיר את דרכו.
אני אתן עצה, תמיד שמרו על קשר עין. תמיד לשמור על קשר עם המחנה .
חלוץ שאין מאחוריו המחנה, כטועה במדבר. אתם כולכם רבנים,
אברכים ותלמידים, אתם שומרים ואני בטוח שאתם שומרים ובטוח
שתמשיכו לשמור על קשר עם, עם ישראל כולו. ירושלים תוסיף
להתפתח רק אם עם ישראל ימשיך להפתח, ועם ישראל ימשיך להתפתח
רק מתוך אחדות , אחדות רוחנית, אחדות מעשית. יש כוח עצום באחדות,
כוח שמרכז את מירב הכוחות בעם סביב הדברים החשובים לנו והקדושים לנו, אין דבר שהוא קדוש לנו יותר מירושלים. נשמור על ירושלים והיא תשמור עלינו. אנחנו נטפח אותה. מכיוון שנשאלתי, אני משיב לכם לא רק בברכת חג שמח, אלא בברכת חג שמח ולשנה הבאה בירושלים הבנויה יותר!
חג שמח! "
חקיקה לא עקבית; פרלמנט האיחוד האירופי צילום :. סדריק פויסני
האיחוד האירופי לא הצליח לגבש רוב כדי להגדיר את חיזבאללה כארגון טרור, אך כן הצליח לגייס רוב כדי לסמן את מוצרי יהודה ושומרון כמוצרים "מן השטחים הפלשתינים הכבושים".
החלטה זו תמוהה משתי סיבות עיקריות.
ראשית, יהודה ושומרון אינם "שטחים כבושים" על-פי הקריטריונים של המשפט הבינלאומי. "שטח כבוש" הוא שטח שנכבש ממדינה ריבונית. לא הייתה מדינה ריבונית בגדה המערבית לפני מלחמת ששת-הימים. ירדן כבשה ואף סיפחה את הגדה לאחר הסכמי הפסקת האש של 1949, אך סיפוח זה לא הוכר על-ידי הקהילה הבינלאומית (למעט בריטניה ופקיסטן), כך שלא היה ריבון מוכר בגדה המערבית לפני 1967.
כאשר מדינת ישראל השתלטה על הגדה המערבית במלחמת ששת-הימים, היא לא כבשה מדינה זרה או חלק ממדינה זרה, אלא שטח שהוענק לעם היהודי לצורך הגדרה עצמית בהצהרת בלפור (1917), על-ידי אמנת סבר (Sèvres) ב -1920, על- ידי המנדט של חבר הלאומים ב -1922, ועל-ידי מגילת האו"ם ב -1945. לעומת החלטות מחייבות אלו, תכנית החלוקה של 1947 הייתה בגדר המלצה בלבד (כמו שאר החלטות של העצרת הכללית), ובלאו הכי הפכה לבטלה ומבוטלת מן הרגע בו נדחתה על הסף על-ידי הליגה הערבית.
מבחינת המשפט הבינלאומי, אם כן, הגדה המערבית היא לכל היותר שטח שנוי במחלוקת.
אוכלוסיות לא מסומנות
הסיבה השנייה לכך שמדובר בהחלטה תמוהה היא העובדה שישנם הרבה שטחים בעולם שהריבונות עליהם שנויה במחלוקת, ושבהם מתגוררת אוכלוסייה התובעת את עצמאותה מן הריבון. והנה, אין לאיחוד האירופי כל כוונה לסמן מוצרים מן השטחים הללו כ"מוצרים משטח כבוש ". רשימת הדוגמאות ארוכה, ולכן נתמקד בדוגמאות הבולטות.
סין שולטת בשתי ארצות כנגד רצון תושביהן: טיבט וקסינג'יאנג (Xinjiang) סין אף שינתה את המבנה הדמוגרפי של קסינג'יאנג :. בני המקום המוסלמים (האויגורים - Uighurs) מהווים רק 60% מארצם, לעומת 90% לפני 60 שנה בחודשים האחרונים. ... יש יותר ויותר תקריות אלימות בין האויגורים לבין הממשלה הקומוניסטית גם הטיבטים לא מקבלים את השלטון הסיני מאז מרץ 2011, הציתו את עצמם יותר מ -100 טיבטים במחאה על הכיבוש הטיבטים הללו לאו דווקא נלחמים למען עצמאות מלאה; הם מוחים על דיכוי התרבות, השפה והמסורת שלהם.
הטיבטים והאויגורים אינם יכולים לסמוך על המערב שיגן על זכויותיהם. סין מחזיקה בכ -800 מיליארד דולר של איגרות חוב ממשלתיות אמריקניות, והיא מסוכסכת עם בעלות-הברית של ארה"ב במזרח אסיה (טייוואן ויפן). אין פלא, אפוא, שהנשיא אובמה מעולם לא מדבר על הזכויות של העם הטיבטי. באשר לצרפת, הנשיא סרקוזי דיבר גבוהה על טיבט לאחר שנבחר ב -2007, ואף נפגש עם הדלאי לאמה. אולם, בפסגת ה- G20 בלונדון, באפריל 2009, סירב נשיא סין דאז הו ג'ינטאו להיפגש עם עמיתו הצרפתי עד שהאחרון "יכיר כי טיבט היא חלק מסין". סרקוזי נכנע בקלות יתרה.
התקפל מול הלחץ הסיני; סרקוזי צילום :. אוליבר פיטוסי, פלאש 90
ב -1979 השתלטה מרוקו על כל סהרה המערבית, שהייתה אמורה להפוך למדינה ריבונית לאחר סוף השלטון הקולוניאלי של ספרד. מרוקו מדכאת ביד קשה את המאבק של סהרה המערבית לעצמאות, ומזרימה לשם מתנחלים מרוקנים. בפועל, העולם המערבי השלים עם הכיבוש המרוקני בסהרה המערבית, והפסיק להתייחס לסוגיה הזו.
ב -2008 פלשה רוסיה לחבל אבחזיה, ומאז היא מעודדת התנחלות רוסית באזור. מדובר בהתנחלות לכל דבר ועניין, אך לעולם הנאור יש מספיק כאבי ראש עם רוסיה, ואין בדעתו להתעסק עם כיבוש ועם מתנחלים רוסים.
ב -2009 הפעילה ממשלת סרי-לנקה כוח צבאי אכזרי כדי למוטט את המאבק של העם הטמילי. עשרות-אלפי טמילים נרצחו ומאות-אלפים גורשו מבתיהם, אך הקהילה הבינלאומית התייחסה למלחמה זו כעניין פנימי.
גם המערב לא פטור
אמנם, בכל המקרים הללו מדובר במדינות עולם שלישי ו / או במשטרים אוטוריטריים, והטענה כי המערב מצפה מישראל לנהוג על-פי סטנדרטים נאורים יותר היא סבירה בהחלט. אלא שבמערב עצמו ישנם מקרים לא מעטים של התנגדות, ואף התנגדות אלימה, להגדרה עצמית.
בחודש שעבר חידש האו"ם את הסטטוס של פולינזיה הצרפתית כ"שטח ללא ממשל עצמי "העצרת הכללית העבירה החלטה -. בתום ישיבה שהוחרמה על-ידי צרפת - הקוראת לצרפת לקדם תהליך שיוביל את פולינזיה לעצמאות (בעולם יש בסך הכל 16 שטחים אשר מוגדרים על -ידי האו"ם כ"שטחים ללא ממשל עצמי ").
הצרפתים נוהגים להשיב לאו"ם שלא כולם רוצים להיות עצמאיים ולהיפרד ממדינת האם, אך טענה זו בוודאי לא תופסת לגבי קלדוניה החדשה - מושבה צרפתית באוקיאנוס השקט מאז שנת 1853. ב -1980 הצליחו הקלדונים להכניס את ארצם לתוך רשימת האו"ם של "שטחים ללא ממשל עצמי ". בעקבות זאת התפתח מאבק אלים בין הקלדונים לבין המתנחלים הצרפתים והממשלה הצרפתית. ב -1988 הסכימה ממשלת צרפת לערוך משאל עם על הענקת עצמאות לקלדוניה החדשה תוך עשר שנים, אלא שכעבור עשר שנים (ב -1998), שכנעה ממשלת צרפת את הקלדונים . לדחות את ההצבעה בעוד "15 עד 20 שנה" 1998 ועוד 15 שווים 2013, והקלדונים החלו לברר מה קורה עם משאל העם שלהם ;. תשובת צרפת היא שכל מושבה שתבחר בעצמאות תאבד את התמיכה הכלכלית שהיא מקבלת כיום אין ספק שמדובר באיום משכנע.
צרפת מונעת עצמאות מנתינים מרוחקים, אך התופעה קיימת גם בתוך האיחוד האירופי. קפריסין, מדינה חברה באיחוד האירופי, כבושה באופן חלקי על-ידי טורקיה מאז 1974. הטורקים גירשו כ -200,000 קפריסאים-יוונים לחצי הדרומי של האי. מאז, טורקיה מעודדת מדיניות של התנחלות טורקית בצפון קפריסין. עמדת האיחוד האירופי כלפי קפריסין היא שהסכסוך בלתי-פתיר, ויש להשלים עם הסטאטוס-קוו.
מעדיפים לא להתעסק עם הרוסים; פלישת רוסיה לגאורגיה צילום :. יאנה אמלניה
ספרד מדכאת ביד קשה את המאבק של הבאסקים ושל הקטלונים לעצמאות. גם בריטניה לא טומנת ידה בצלחת, ומנעה בכוח את צירופה של צפון-אירלנד לרפובליקה האירית.
אמנם, הקלדונים הם בעלי אזרחות צרפתית והקטלונים הם בעלי אזרחות ספרדית, ועל כן הם במצב שונה מן הפלשתינים. ובכל זאת, בלב העניין עומדים עמים החיים בשטחים שנויים במחלוקות (באירופה או במושבות), שזכותם לעצמאות נשללת על-ידי מדינות אירופאיות.
ישראל כעבריין מורשע
לאחר ההחלטה האירופאית לסמן את המוצרים מיהודה ושומרון, ישראל שלפה את הטענה כי הצעד עלול לפגוע בפרנסתם של הפועלים הערבים שעובדים במפעלי "המתנחלים". ישראל מתנהגת כאן כעבריין מורשע, שמבקש מבית-המשפט שלא להכניסו לכלא כדי שיוכל להמשיך ולפרנס את אשתו ואת ילדיו המוכים.
במקום זאת, על ישראל להודיע לאיחוד האירופי כי בכוונתה ליישם את העיקרון האירופי החדש, ולסמן את המוצרים מצפון קפריסין, מקלדוניה החדשה, מקטלוניה, ומהחבל הבאסקי. העובדה שצעד הגיוני ומתבקש זה נחשב על-ידי הממסד הדיפלומטי הישראלי כמתגרה וחצוף, היא שערורייה בפני עצמה, או לפחות מדיניות "שנויה במחלוקת".
ד"ר עמנואל נבון הוא ראש החוג למדע המדינה ותקשורת במכללה החרדית ירושלים, עמית בכיר בפורום קהלת למדיניות, ומרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל-אביב
http://mida.org.il/2013/06/26/%D7%94%D7%9E%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9C-%D7%91%D7%99% D7% 9F-% D7% 9B% D7% 99% D7% 91% D7% 95% D7% A9-% D7% 9C% D7% 9B% D7% 99% D7% 91% D7% 95% D7% A9 /
" יהודים המתיישבים בתל אביב משתמשים באותה זכות משפטית שישלהם להתיישב בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימיםʱ?? (פרופ 'יוג'ין רוסטוב) [1]
תקציר מנהלים
סכסוכים בין מדינות מורכבים מטבעם מספקטרום רחב של תביעות ושאיפות. אינטרסים כלכליים והבדלים תרבותיים העומדים במרבית המקרים בשורשם של סכסוכים, זוכים לביטוי מדויק יותר בדמותן של טענות משפטיות. טענות בדבר בעלות על טריטוריה או קשר היסטורי ואתני מלוות את המלחמות האנושיות משחר קיומן. כך, לגבי חבלי אלזאס-לוריין שויכוח משפטי אודותם עמד בבסיס ההצדקה למלחמת העולם הראשונה; כך לגבי חלק מתביעותיו הטריטוריאליות של היטלר; וכך לגבי מחלוקות על מעמדן של טריטוריות שונות המערערות את יציבותו של הקווקז בשנים האחרונות.
מערכה משפטית ענפה נגד ישראל מתנהלת במקביל למלחמת הטרור הגלויה. מערכה זו, המנוהלת באמצעות ארגונים חוץ פרלמנטאריים, גופים שונים של האו"ם ובתי משפט מקומיים, זכתה לכינוי ' Law-Fare', קרי:' מלחמת חוק 'ובמסגרת זו משמשת הנוכחות הישראלית ביהודה ושומרון כר נרחב לביקורת משפטית כפי שניכר מההתבטאויות הבאות ..:
"אנו נדרוש לפרק את כל ההתנחלויות שנבנו על האדמה הפלסטינית מאז 1967, שכן אנו רואים בהקמתן פעולה בלתי חוקית." (אבו מאזן, 5.11.10) [2]
"ההתנחלויות הן בלתי חוקיות ומהוות מכשול לשלום "(קופי ענאן, מזכ" ל האו" ם (21.10.00
. במסמך זה נבחן את הטיעונים השונים ונציג את העמדה המשפטית התומכת באחיזה בשטחים אלו ואף בהתיישבות בהם טיעונים אלו קובעים כי:
א. מעמדה המשפטי של כל ארץ ישראל מבוסס על 'המנדט על פלשתינה ', אשר חל גם על שטחי יהודה ושומרון.
ב. תכנית החלוקה שהציעה חלוקה של הארץ בין יהודים לערבים, נדחתה על ידי הערבים ואינה מחייבת.
ג. הקו הירוק הוגדר בהסכמי שביתת הנשק כקו צבאי בלבד שאינו מביע שינוי במעמד השטח.
ד. הסיפוח הירדני של השטח לאחר מלחמת השחרור היה לא חוקי ולא מוכר.
ה. החלטה 242 של האו"ם הקוראת לנסיגת כוחות ישראלים משטחי 67 'לא דורשת נסיגה מלאה בכל הגזרות.
ו. האיסור באמנת ג'נבה התיישבות בשטח כבוש לא על על חל יהודה ושומרון באשר הם אינם שטח כבוש.
ז. הסכמי הביניים עם הרשות הפלסטינית היו זמניים ולא כללו הסדרה או על תביעות הצדדים ויתור.
אמנם, על חלק מהנחות אלו ייתכן ויכוח משפטי בין הצדדים. אולם יש להכיר בכך כי מחלוקת זו הנה חלק בלתי נפרד מסכסוך ישראל-ערב, וכי על ישראל לצדד בטיעונים המועילים לשמירת האינטרסים שלה. מסמך זה מבקש לרכז את העובדות הבסיסיות ואת הטיעונים המשפטיים המצדיקים את זיקתה של ישראל ליהודה ושומרון. לזיקה זו ביסוס משפטי נרחב, והכרה של טיעונים אלו הנה הכרחית לכל העוסק בסכסוך ובסיבותיו.
'פלשתינה' - טריטוריה ולא מדינת לאום
הכינוי 'פלסטין' משמש כיום לתיאור עם, ארץ ומדינה השייכת לערבים תושבי ארץ ישראל. אולם שימוש זה הוא חדש ביותר וימיו כימי מדינת ישראל, אם לא פחות מכך.
בניגוד לתפיסה הרווחת מקורו של השם 'פלסטין' איננו בשפה הערבית, וככל הנראה שורשו בפלישתים הקדומים שאכלסו את אזור החוף בתקופת המקרא. לאחר דיכוי מרד בר כוכבא, בשנת 135, שינוי הרומאים את שמו של האזור מהפרובינציה 'יהודיאה' ל 'פלסטינה', ומאז נצמד כינוי זה לטריטוריה הידועה בשם ארץ ישראל.
מגוון ביטויים המתייחסים לטריטוריה זו משתמשים בכינוי 'פלשתינה' גם ביחס ליהודים: [3]
· בנק לאומי לישראל, שהוקם ב 1902 נקרא " החברה האנגלו- פלשתינית"
עד1948 ʱ??
עד1948 ʱ??
· הסוכנות - היהודית - זרוע של התנועה הציונית שעסקה בהתיישבות יהודית
מאז 1929 - נקראה בתחילה " הסוכנות- היהודית של פלשתינהʱ??
מאז 1929 - נקראה בתחילה " הסוכנות- היהודית של פלשתינהʱ??
· המגבית - היהודית- המאוחדת נוסדה ב 1939- כמיזוג של " המגבית- המאוחדת
של פלשתינה "ומערך גיוס הכספים של הג' וינטʱ??
מכיוון שהכינוי 'פלסטין' מתייחס לטריטוריה ולא לעם או מדינה, הרי שהשימוש בו בכדי לציין קבוצה אתנית או לאומית כלשהי הוא אנכרוניסטי וחדש יחסית. ולא זו בלבד, ממקורות מסוימים ניכר כי שימוש זה לא נבע מתפיסה לאומית אוטנטית, אלא מסיבות תועלתיות ופוליטיות. כך העיד למשל זוהייר מוחסיין, חבר הועד הפועל של אש"ף:
"רק למען מטרות טקטיות אנחנו מקפידים להדגיש את זהותנו הפלסטינית, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלסטינית נפרדת כדי להעמיד אותה מול הציונות ... מדינה פלסטינית היא מכשיר חדש במלחמה נגד ישראל" ( ועידת רבת עמון, נובמבר 1987ʱ??
ובאופן דומה המלך חוסיין, מלך ירדן:
"הופעת האישיות הלאומית הפלסטינית באה כמענה לתביעת ישראל כי פלסטיין היא יהודית, אולם לאמיתו של דבר אין להרשות סטייה מהמסגרת הלאומית הערבית" ( ועידת רבת עמון, נובמבר 1987ʱ??
'פלסטין' הוא מונח המתאר טריטוריה. כל שימוש במונח זה לתיאורה של מדינה או עם חסר ביסוס היסטורי.
הצהרת בלפור והמנדט הבריטי
בשנת 1917 הכריז שר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור על כך ש 'ממשלתו רואה בעין יפה את הקמתו של בית לאומי יהודי בארץ ישראל'. (ראה נספח ד) הצהרה זו סייעה לבסס את טענות הבריטים על ארץ ישראל לאחר המלחמה, ובוועידת סאן- רמו ב 1920 החליט חבר הלאומים על מסירת הטריטוריה למשמרת בריטית תחת תנאים שפורטו 'במנדט על פלשתינה'.
מסמך זה, שנועד על פי הגדרתו לשמש ל "הגשמת ההצהרה שניתנה לכתחילה ... מטעם הממשלה הבריטית ... לטובת הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ", כולל בתוכו הצהרה ברורה בדבר הזכות היהודית על הארץ:
" בכך ניתנה הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלסטיין ולהצדקת בנייתו מחדש את ביתו הלאומי בארץזו ... "(המבוא למנדט, ראה נספח ה)
מסמך זה, שנוסח במסגרת חבר הלאומים, מבטא הסכמה גורפת של המדינות החברות בו, ובעל משמעות מחייבת על פי החוק הבינלאומי. ארצות הברית, שלא השתתפה בחבר הלאומים, התחייבה לתוכנו של המנדט באמנה שחתמה עם אנגליה ב 1924, בו נקבע מפורשות כי "ארצות הברית נותנת הסכמתה לניהול פלסטיין על ידי הוד מעלתו הבריטית על פי המנדטשצוטט לעיל ...ʱ??
שטח המנדט הבריטי כלל בתחילה טריטוריה רחבה המשתרעת משני עברי הירדן. אולם בשנת 1922 עדכן ווינסטון צ'רצ'יל (אז שר המושבות) בצעד שנוי במחלוקת [4] את גבולות המנדט, וצמצם את התחום המיועד למדינה היהודית לעבר הירדן המערבי בלבד (ראה מפות בנספח א).
תקפו של המנדט כיום
עם התפרקותו של חבר הלאומים והקמתו של ארגון האומות המאוחדות לאחר מלחמת העולם השנייה, נוסח סעיף מיוחד באמנת האו"ם הנוגע להמשכיותן של התחייבויות חבר הלאומים ביחס אל האו"ם, בסעיף זה נקבע כי
"דבר מתוך האמנה אל לו להתפרש כשינוי כלשהו של זכויות כלשהן של כל מדינה או או תנאים של עם כל הסכמים בינלאומיים קיימים" (סעיף 80 מאמנת האו"ם) [5]
תקפותו של סעיף ידי בית על זה נקבע הדין הבינלאומי לצדק בשלוש הזדמנויות שונות, ב 1950, 1971 ו 2004. [6] ובין השאר קבע כי:
"החלטתה האחרונה של אסיפת חבר - הלאומים וסעיף , 80 פסקה , 1 בכתב ההקמה של האומות המאוחדותשימרו את מחויבויותיהם של המנדטורים . בית הדין הבינלאומי לצדק הכיר בעקביות בכך שהמנדט שרד גם לאחרקצו של חבר - הלאומים "(חוות דעת מה 21.6.1971)
'המנדט על פלשתינה' מכיר בזכויות ההיסטוריות של היהודים על הארץ ומהווה את הבסיס החוקי לקיומה של מדינת ישראל. המנדט חל על כל השטח שממערב לירדן, ללא יוצא מן הכלל.
תכנית החלוקה
ב 29 בנובמבר 1947 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 181 ( II) הידועה בשם 'תכנית החלוקה'. על פי תכנית זו נועדה ארץ ישראל לחלוקה לשתי מדינות, ערבית ויהודית, לפי מפת ההתיישבות והדמוגרפיה באותו זמן. (מפה בנספח ב)
החלטה זו - ככל החלטות העצרת הכללית של האו"ם -. אינה בעלת תוקף מחייב, ותוקפה נובע מהסכמת הצדדים בלבד ואולם, בעוד שישראל קיבלה החלטה זו בחפץ לב, נציגי הערבים התנגדו לה בתוקף ופתחו בהתקפות על היישוב היהודי, שהתפתחו למלחמת העצמאות החלטת החלוקה. נותרה אפוא לא מחייבת, ולא שינתה דבר מהתחייבויות המנדט.
"כינונה של מדינת ישראל איננו שאוב, מבחינה משפטית, מתוכנית החלוקה, אלא נשען (כמרבית המדינות בעולם) על העמידה על זכותו לעצמאות של עמה ושל ממשלתה, על הצידוק המלא שיש לעצמאות זו להתגונן בכוח הנשק נגד כל מתקפה מצדן של מדינות אחרות ועל הכינון של ממשל תקין בשטח הנמצא בשליטתה היציבה ... " [7]
תכנית החלוקה נותרה חסרת תוקף בשל התנגדות ערבית. 'המנדט על פלשתינה', הכולל את יהודה ושומרון, נותר הבסיס החוקי המחייב היחיד לגבולות המדינה.
מלחמת השחרור - הקו הירוק והכיבוש הירדני
סיומה של מלחמת השחרור יצר מפת גבולות חדשה בטריטוריה המנדטורית. מפה זו גובשה במסגרת הסכמי רודוס שסיימו את המלחמה, ושיקפה את המצב הצבאי בשטח באותה עת. השאיפה כי מפה זו תשמש בסיס להסדר קבע עתידי נדחתה על ידי מדינות ערב שדרשו כי הקו הירוק יוגדר כקו הפרדה בין הצדדים הלוחמים, ולא כקו המבטא בעלות או ריבונות על שטח כלשהו:
כן מכירים הצדדים כי לא שום תנאי מתנאי ההסכם הזה יחרוץ בשום פנים מראש את זכויותיו, תביעותיו ועמדותיו של כל אחד מהצדדים ביישובה הסופי שאלת של ארץ-ישראל בדרך שלום, באשר תנאי הסכם זה נקבעים מתוך שיקולים צבאיים בלבד. [8]
לאחר מלחמת השחרור נותרו שטחי יהודה ושומרון תחת שלטון ירדני, ובמשך השנים הבאות סופחו כולם לממלכה ההאשמית. סיפוח זה היה לא חוקי והוכר על ידי בריטניה ופקיסטן בלבד.
ואולם, אף אם נטען כי ישראל נחשבה כובש ביחס לירדן, יש להודות כי קביעה זו אינה תקפה כיום, ומשתי סיבות:
א. ירדן ויתרה באופן חד צדדי על תביעותיה ב'גדה המערבית 'בשנת 1988, ובכך אפשרה למעשה לישראל להחיל את ריבונותה בשטח.
ב. הסכמי השלום עם ירדן הסדירו את סוגיית הגבולות בין שתי המדינות, ושחררו בכך את ישראל מכל מחויבות כלפי ירדן בשטחי 67 '.
כך קובע יורם דינשטיין בשנת 1983 בספרו 'דיני מלחמה':
"הכרחי להדגיש כי הגדה המערבית, אשר היתה חלק אינטגרלי ממלכת ירדן ונכבשה מידיה, ממשיכה להיות שייכת לה. כל עוד ירדן אינה מצטרפת להסדר, ישראל ... ממשיכה לשאת כלפי ירדן בחובות ובזכויות של כובש. "(עמ '211- 212)
כאשר ירדן הצטרפה להסדר, ב 1994, ממילא פקעה כל טענה בדבר הכיבוש ישראלי בשטחי יהודה ושומרון.
ה 'קו הירוק' ששורטט עם סיומה של מלחמת העצמאות היה קו צבאי בלבד שלא יצר גבולות מדיניים מוכרים. הכיבוש הירדני של יהודה ושומרון היה לא חוקי ולא מוכר. כאשר נחתמו הסכמי השלום עם כל ירדן הוסרה תביעה טריטוריאלית שלה כלפי השטח.
מלחמת ששת הימים - החלטה 242
מלחמת ששת הימים שינתה את מפת האזור באופן דרסטי, כאשר לראשונה הושגה נוכחות ישראלית ברורה על כל שטחי ארץ ישראל המנדטורית מלחמת ששת הימים -. שהייתה מלחמת מגן -. הייתה מוצדקת מבחינה חוקית עובדה זו בצירוף הזיקה החזקה של ישראל לשטחים אלו, שוללות את הטענה כי מדובר בכיבוש לא חוקי.
עם סיומה של המלחמה התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם החלטה 242, הקוראת להפסקת אש ולהשכנת שלום בין הצדדים. בהחלטה זו נקבע בין השאר כי
"קיום עקרונות המגילה מחייב השכנת שלום צודק ובר-קיימא במזרח התיכון, שיושתת על ... פינוי כוחות מזוינים ישראליים מ שטחים שנתפסו במסגרת הסכסוך האחרון ... ביטול כל טענה או מצב של לוחמה, וכיבוד והכרה של הריבונות, השלֵמות הטריטוריאלית והעצמאות המדינית של כל מדינה ממדינות האזור, ושל זכותן לחיות בשלום בגבולות מוכרים ובטוחים, ללא איומים או מעשי אלימות ". (סעיף 1, ראה נספח ו)
ניסוחה המדוקדק של ישראל כי ההחלטה קובע מחויבת בנסיגה מחלק מהשטחים שתפסה במלחמה, אך לא מכולם . ניסוח זה לא נעשה כלאחר יד, וקדמו לו דיונים רבים במוסדות האו"ם, כאשר הנוסח הסופי נקבע בבירור בכדי לאפשר לישראל את שימור השליטה באותם שטחים הנצרכים לביטחונה. זאת בניגוד לעמדתם של הסובייטים והערבים שביקשו להחיל עיקרון זה ביחס לכלל השטחים שנתפסו במלחמה ובכל הגזרות.
כפי שהעיד ארתור גולדברג, שגריר ארה"ב באו"ם באותה עת:
"החלטה 242 אינה דורשת במפורש שישראל תיסוג לקווים שהיו קיימים לפני פרוץ המלחמה. מדינות ערבהפצירו שנשתמש בלשון הזאת; ברית המועצות ... הציעה זאת במועצת הביטחון, וגם יוגוסלוויה וכמה אומות אחרות בישיבה מיוחדת של העצרת הכללית. אבל לשון של נסיגה כזאת לא קיבלה את התמיכהשנדרשה ממועצת הביטחון או מהעצרת הכללית " [9]
מלחמת ששת הימים הייתה מוצדקת ותוצאותיה חוקיות. החלטת האו"ם 242 אינה מחייבת נסיגה מכל השטחים שנתפסו במלחמה, ולפיכך אינה סותרת זכותה הבסיסית של ישראל על כל הטריטוריה המנדטורית.
תקפו של החוק ההומניטארי ביהודה ושומרון
טיעון נפוץ קובע כי מדיניות ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון אינה חוקית, שכן מפירה היא את אמנת ג'נבה הרביעית, עליה ישראל חתומה. בסעיף 49 לאמנה זו נקבע בין השאר כי
"... המעצמה הכובשת לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית לשטח שנכבש על ידה ... "
החלתו של סעיף זה על ההתיישבות ביהודה ושומרון מניחה שהנוכחות הישראלית בשטח אינה לגיטימית, שהשטח מוחזק על ידי ישראל כשטח כבוש ושההתיישבות באזור מהווה 'העברה' של חלקים מאוכלוסייתה לשטח הנכבש.
אולם הנחות אלו אינן עומדות במבחן הביקורת, משני טעמים מרכזיים: [10]
. א אמנה זו חלה לא על שטחי יהודה ושומרון - .. ישראל אינה כובש זר בשטח, וזיקתה המשפטית לטריטוריה לא בוטלה מאז הענקת המנדט כמו כן, אמנת ג'נבה עוסקת בשטח שנכבש ממדינה אחרת ואילו בשטחי יהודה ושומרון מעולם לא הייתה קיימת ריבונות לגיטימית אחרת (כזכור, הכיבוש הירדני ב 1948-1967 לא הוכר כלגיטימי).
ב. ההתיישבות הישראלית חוקית גם לפי האמנה - .. אמנת ג'נבה שוללת רק העברה בכפייה, על פי תקדימי העברות האוכלוסין של הנאצים יוזמות אזרחיות פרטיות, כגון הגירה פנימית ורכישה, אינן נשללות באמנה זו מלבד זאת, האמנה אינה שוללת הקמת התיישבות והעברת אוכלוסין לצרכי ביטחון במידה ומרקם האוכלוסייה הקיים מהווה סכנה לכובש.
יש לציין, כי למרות העובדה שאמנת ג'נבה לא חלה עקרונית על שטחי יהודה ושומרון, נקטו בתי משפט בישראל בפרקטיקה משפטית המקבלת את תקנות האמנה. התנהלות זו נבעה מהעובדה שמעמדם של שטחים אלו לא הוסדר כראוי על ידי הכנסת והממשלה מסיבות פוליטיות ומדיניות, כך שהקטגוריה 'שטחים כבושים' הוחלה על האזור במידה רבה באופן וולנטארי.
ההתיישבות ביהודה ושומרון חוקית גם על פי אמנת ג'נבה. ישראל אינה כובש בשטח ואופי ההתיישבות בו אינו נוגד את האמנה.
מאוסלו והלאה - תקפן של התחייבויות ישראליות
בהסכם הביניים משנת 1995 של ישראל עם אש"ף התחייבה ישראל להעביר לידי הרשות הפלסטינית את יהודה ושומרון בשלבים, כולל אדמות המדינה שבהם. (סעיף 16 נספח ג) הסכם זה יצר לראשונה הכרה ישראלית ובינלאומית בריבונות כלשהי בשטח. ואולם, בהיותו הסכם ביניים שנועד לייצר את התנאים להבשלתו של משא ומתן על הסדר הקבע, נקבע כי תוצאות ההסדר הסופי לא יושפעו מהאמור בהסכם זה, וכי הצדדים לא ייחשבו כמי שוויתרו על אף אחת מהזכויות או התביעות להם הם טוענים:
שום דבר בהסכם זה או לא ישפיע יפגע בתוצאות המשא ומתן על מעמד הקבע שינוהל
בהתאם להצהרת העקרונות. אף לא אחד מהצדדים להסכם ייחשב, סמך כניסתו להסכם על
זה, כאילו ויתר על אף אחת מזכויותיו, תביעותיו או עמדותיו הקיימות, או חזר בו מהן. [11]
בהתאם להצהרת העקרונות. אף לא אחד מהצדדים להסכם ייחשב, סמך כניסתו להסכם על
זה, כאילו ויתר על אף אחת מזכויותיו, תביעותיו או עמדותיו הקיימות, או חזר בו מהן. [11]
מלבד זאת תקפותו של הסכם הביניים הוגדרה לתקופה של חמש שנים, תקופה שהסתיימה בשנת 2000.
הסכמי אוסלו נשאו אופי של הסכמי ביניים זמניים -. ההתחייבויות הכלולות בהם לא כללו ויתורים על זכויות או תביעות לאחר פקיעת ההסכמים בשנת 2000, פקעו ההתחייבויות.
סיכום: בין שיח 'ג'ראח לשיח' מוניס
מבחינת המשפט הבינלאומי לא קיימת הבחנה בין שטחי יהודה ושומרון לשאר חבלי הארץ. הזיקה המשפטית לטריטוריה כולה נובעת מכתב ה 'מנדט על פלשתינה' שהוענק על ידי חבר הלאומים לבריטניה, אשר מטרתו היא הקמתו של בית לאומי יהודי בארץ ישראל, מתוך הכרה בזכות היהודית ההיסטורית על השטח כולו.
ההתרחשויות שאירעו במשך השנים לא שינו עובדה בסיסית זו. הקו הירוק הוגדר כקו צבאי בלבד, הסיפוח הירדני של השטח היה לא חוקי והחלטה 242 של האו"ם אינה מחייבת נסיגה ישראלית מכל קווי 67 '. ההסכמים עם אש"ף מ 1995 לא כללו ויתור על זכויות משפטיות של הצדדים, וממילא תוקפם הזמני כבר פג.
אמנם, ישראל לא סיפחה את יהודה ושומרון (למעט מזרח ירושלים ומובלעת לטרון) - ובכך טרם ממשה את זכותה ההיסטורית והמשפטית לעשות זאת - אך עובדה זו נובעת בעיקר משיקולים פוליטיים ומדיניים ולא מאילוץ משפטי.
בלשונו הקולעת של דאגלאס פייט, ניתן לסכם כי:
" אם ליהודים אין עתה שום זכויות חוקיות מוכרות בתביעתם ליהודה ושומרון כחלק ממדינתם, כי אז אין להם זכויות כאלו בשוםמקום בארץ ישראל, שהרי הזכויות הללו נובעות מאותו מקור: הקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ ישראל כפי שהוכרבכתב המנדט " [12]
פור
[1] "The Peace Making Process: UN Resolutions 242 and 338", in: Israel
[3] אלי הרץ 'המנדט על פלסטינה - ההיבטים החוקיים של זכויות היהודים' http://www.mythsandfacts.com/Conflict/mandate_for_palestine/MandateN%20-%2010-29-07-Hebrew.pdf
[4] רבים טוענים כי צעד זה עצמו היווה חריגה בוטה ממטרת המנדט המקורית ראה :. הווארד גריף: 'זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על ארץ-ישראל על-פי המשפט הבינלאומי ': http://www.news1.co.il/Archive/003-D-2711-00.html?tag=11-07-37
[6] חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק מ 11- ביולי ; 1950 חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדקמ 21- ביוני 1971. חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק מ 9- ביולי 2004ʱ??
[7] . Julius stone, "Israel and Palestine , Assault on the Law of Nationsʱ??ʱ??Baltimore
[8] "הסכם ממלכת הירדן ההאשמית-ישראל על שביתת נשק כללית נחתם באפריל ב- 3, 1949", סעיף 2.2. http://www.knesset.gov.il/process/docs/armistice_jordan.htm
[9] הווארד גריף, 'החלטה 242 של מועצת הביטחון: הפרת חוק ונתיב לאסון' - http://www.acpr.org.il/nativ/articles/2008_3_grief.pdf
[10] טליה איינהורן, 'ארץ-ישראל ויישובה במשפט הבינלאומי': http://www.news1.co.il/Archive/003-D-2708-00.html?tag=15-47-49
[12] Douglas J. Feith, The League of Nations Mandate for Palestine , in: Israel
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה