״אבירי הזנב הכפול״

 הכירו את טייסת הקרב  ״אבירי הזנב הכפול״   

חיל האוויר הישראלי מחזיק שני טייסות קרב מסוגי f-15טייסת 133, המכונה גם טייסת "אבירי הזנב הכפול", היא טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת מטוסי F-15A/B/D איגל ("בז"). ציוני דרך בתהליך פתיחת הטייסת : **1 באפריל 1976 לקראת קליטת מטוסי ה- F-15 איגל הראשונים בחיל האוויר הישראלי. ** מפקדה הראשון של הטייסת מונה סא"ל איתן בן-אליהו ולסגניו מונו בני צינקר ומשה מלניק. ** 10 בדצמבר 1976 קלטה הטייסת את שלושת מטוסי ה- F-15A הראשונים שהגיעו לישראל. טבילת האש הראשונה של הטייסת הייתה במבצע ליטני במרץ 1978, במהלכו פיטרלו מטוסי הטייסת בשמי ישראל וחיפו על כוחות צה"ל בפעולתם בדרום לבנון. לא נרשמה לטייסת תקרית אווירית במהלך המבצע. טייסת חוד החנית טייסת 106 טייסת 106, המכונה גם "טייסת חוד החנית", (כונתה בעבר: "טייסת הבז השנייה") היא טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת מטוסי F-15A/B/C/D איגל ("בז") . ציוני דרך בפתיחת הטייסת : נובמבר 1981 החלו בחיל האוויר להיערך לקראת פתיחת טייסת F-15 שנייה, לאחר טייסת אבירי הזנב הכפול שנפתחה כבר ב-1976 ושקלטה את מטוסי ה-F-15 הראשונים שהגיעו לישראל. מפקד הטייסת הראשון נבחר סא"ל יואל פלדשו. לאחר ויכוחים קשים על תאריך פתיחת הטייסת הוחלט לבסוף על ה-6 ביוני 1982. ברם, פריצת מלחמת לבנון שהחלה בהפצצות חיל האוויר ב-4 ביוני 1982 ולאחר מכן פלישת ישראל ללבנון ב-6 ביוני, עיכבה את פתיחתה, והוחלט לחבר בינתיים את שתי הטייסות למסגרת אחת. הטייסת המשותפת פעלה במהלך המלחמה, וב-13 ביוני, לאחר הפסקת האש עם סוריה שהושגה ב-11 ביוני, נפרדה טייסת "חוד החנית" מ-"אבירי הזנב הכפול" ונפתחה כטייסת עצמאית. מטוס הבז תעודת זהות : סוג: מטוס קרב רב-משימתי ארץ ייצור: ארה"ב מימדים : מוטת כנף - 13.05 מטר, אורך - 19.43 מטר, גובה - 5.63 מטר, שטח כנף - 56.48 מ"ר ביצועים מהירות מירבית - 2.5 מאך משקל ריק - 14,379 ק"ג, טעון - 36,741 ק"ג מנוע שניים, "פראט אנד ויטני" F100-PW-220 בעלי דחף של 10,637 ק"ג כל-אחד חימוש תותח וולקן שישה-קני בקוטר 20 מ"מ עם 970 פגזים, טילי אוויר-אווויר ספארו, אמראם, סיידווינדר, פיתון-3 ופיתון-4, פצצות אוויר-קרקע. החימוש של המטוס לא כולל רק פצצות אוויר-קרקע אלא גם טילי אוויר-קרקע. שירות המטוס בחיל האוויר הישראלי נקודות ארועים מפורסמים : ברוכים הבאים לישראל ב-1974 הוקם צוות בדיקה לבחירת מטוס להשגת עליונות אווירית. המטוס הנבחר אמור היה להבטיח את שמירת העליונות של חיל-האוויר על-פני צבאות ערב למשך שנים רבות. המטוסים המועמדים היו ה-F-14 וה-F-16, שניהם הוטסו בארה"ב על-ידי טייסי חיל-האוויר. הצוות ערך בחינות של כושר תימרון, מערכת-הנשק ותכונות הטיסה. נקבע פה אחד כי ה-F-15 עולה על ה-F-14 ומאפשר להכתיב את צורת הקרב ולהשיג הכרעה כנגד כל אחד מסוגי המטוסים הנמצאים במדינות-ערב. ביולי 1976 יצא צוות ההקמה של טייסת ה-F-15, שקיבל בינתיים את הכינוי "בז", לקורס הסבה בארה"ב. בראש הצוות עמד מפקד הטייסת הנבחר, ולימים מפקד חיל-האוויר, האלוף איתן בן-אליהו. ב-10 בדצמבר 1976 הגיעו ארצה המטוסים הראשונים. נחיתתם ביום שישי, לאחר כניסת השבת, הביאה לנפילת הממשלה. 40 הפלות מטוסי ה"בז" בשירות חיל-האוויר הישראלי הפילו 40 מטוסים, כולם של חיל-האוויר הסורי. ב-27 ביוני 1979 הפיל תא"ל (מיל') משה מטוס מיג-21 סורי בשמי לבנון. היתה זו הפלת הבכורה העולמית של המטוס. ב-13 בפברואר 1981 הפיל F-15 של חיל-האוויר בטיל אוויר-אוויר מיג-25 סורי. היתה זו ההפלה הראשונה בעולם של מיג-25. מבצע "אופרה" לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב ב-7 ביוני 1981, ליוו שישה מטוסי F-15 את שמונת מטוסי ה F-16 שתקפו את הכור הגרעיני בעיראק. מטוסי הבז נועדו לתת למטוסים התוקפים הגנה בפני מטוסי אויב. מלחמת לבנון הראשונה מלחמת לבנון ביססה את מעמדו של מטוס ה"בז" כמטוס יירוט. במהלך המלחמה הופלו כ-30 מטוסי מיג-21 ומיג-23 סוריים. הקמת טייסת F-15 נוספת היתה מתוכננת ל-6 ביוני 1982, אולם באותו תאריך בדיוק פרצה מלחמת לבנון. נוצר מצב, שבו המטוסים הנוספים היו כבר בדרכם לישראל, אולם בשל העיכוב הבלתי מתוכנן, הם נשארו ככוח חיזוק למטוסי הטייסת האחרת. בתום המלחמה הוקמה הטייסת החדשה. נחיתה ללא כנף http://youtu.be/t739hAxWnxM.youtub בקיץ 1983 ביצע F-15 ישראלי אימון קרב-אוויר נגד מטוסי סקייהוק באיזור נחל צין. בשעת הקרב סטה אחד הסקייהוקים ממסלולו, והתנגש בעוצמה רבה בשורש הכנף של ה"בז". הייס הבחין כי לכנף נגרם נזק קשה, אך החליט לנסות להנחית את המטוס בבסיס סמוך. רק לאחר הנחיתה, כשיצא הטייס מתא-הטייס והביט לאחור, הוא גילה כי הכנף נתלשה מהמטוס לחלוטין, והוא הנחית את המטוס עם כנף אחת בלבד. תוך חודשים ספורים שופץ ה-F-15 חסר-הכנף, וחזר לטוס באופן מבצעי בטייסת. מהנדסי חברת מקדונל דאגלס התקשו להאמין לסיפור הנחיתה, שכן על-פי תוכניות המטוס, אין אפשרות להנחיתו ללא כנף. מבצע "רגל עץ" ב-1 באוקטובר 1985 בוצעה התקיפה לטווח הארוך ביותר שביצע צה"ל מעולם. מטוסי F-15 תקפו והשמידו מפקדות של אש"ף בחמאם א-שאט על חוף טוניס, בתגובה על רצח שלושת השייטים הישראלים בלרנקה שבקפריסין בספטמבר אותה שנה. התקיפה גרמה להרס של 90 אחוזים משטח המחנה. עשרות מחבלים נהרגו ורבים נפצעו. 25 מטוסים נוספים בחודש אוקטובר 1993 קיבל חיל-האוויר הישראלי 25 מטוסי F-15 מעודפי חיל-האוויר האמריקאי. חמשת המטוסים הראשונים הגיעו מארה"ב לאחר נחיתת-ביניים בת יום באירופה, והגיעו אל בבסיס חיל-האוויר במרכז הארץ. הפנים אל שנות ה-2000 בשנת 1995 החלה בישראל תוכנית "בז-2000" במטרה להתאים את מטוסי ה-F-15 טיסה בשדה-הקרב של שנות ה-2000, תוכנית ההשבחה כוללת שינויים מקיפים במערכות האוויוניקה של המטוס בעלות כוללת של כ-90 מיליון דולר, בהם שיפור בתצוגות תא-הטייס המתקבלות מהמכ"ם ומחיישנים נוספים שבמטוס. את מחשב החימוש הישן במטוס החליף מחשב החימוש שנמצא בגרסת מטוסי ה-F-15 המתקדמים ("רעם") והמטוסים צווידו באוויוניקה ברמה דומה לאוויוניקה של מטוסי ה-F-16. המטוסים המושדרגים זכו לשם בז משופר (בזמ"ש). מטוסי ה"בז" המשופרים לקחו חלק פעיל במלחמת לבנון השניה אשר פרצה ב-2006, במבצע "עופרת יצוקה" בשנת 2008 ובמבצע "עמוד ענן" בשנת 2012.  רגע האמת : טייסות קרב מתמקדות בדרך-כלל באימונים שיכינו אותן לרגע האמת בו ייקראו למשימות תקיפה, יירוט והגנת שמי המדינה. אך בטייסת "אבירי הזנב הכפול" מתמקדים במשימה נוספת: איסוף מודיעין באוויר באמצעות צילום. הכירו את טייסת הקרב שרואה הכל. מטוסי הבז בשירות חיל האוויר הישראלי : בדרך להמראה : בעלייה למטוס: מידי יום יוצאים צוותי-האוויר בטייסת "אבירי הזנב הכפול" לפעילות מבצעית קרובה ורחוקה במטוסי ה"בז" (F-15). לעיתים מסתיימת המשימה ברעש פצצות אדיר כשתחתם בוערת האדמה, ולעיתים מטרתם תושג עם השמע קליק בודד והם ייעלמו כשם שבאו. חלק ניכר ממשימותיה של טייסת התקיפה הוותיקה היא דווקא איסוף מודיעין מהאוויר באמצעות צילום. את התוצאות יראו צוותי-האוויר שוב אם יהפכו למטרות. מטוסי הבז עולים לאוויר : מאז שהומצא, הצילום האווירי מהווה פוטנציאל מודיעיני אדיר עבור חילות-אוויר בכל רחבי העולם. כיום קיימים שני סוגי צילום מהאוויר: אלכסוני ואנכי. בצילום אנכי המטוס חוצה קו ונמצא ישירות מעל השטח אותו הוא מצלם. "פעם היו משתמשים הרבה יותר בצילום אנכי", מספר סרן מ', ששירת בעבר כקצין הצילום של הטייסת. "היום בשל האיומים והטכנולוגיות שנכנסו לחיל-האוויר, אנחנו משתמשים בעיקר בצילום אלכסוני". בטכניקת הצילום האלכסוני, נשאר המטוס בשטחי ישראל ומצלם מחוצה לה. "החיישנים שלנו מספקים תמונה טובה מאוד כך שניתן למנוע כניסה לשטח אויב ועדיין לאסוף מודיעין איכותי", מוסיף סגן עומר, קצין הצילום של הטייסת. אחד מפרודי הצילום המשמשים את מטוסי הבז ומטוסי חיהא בכלל : בתחתית המטוס : פוד האופיר צילום בתלת מימד ובזווית שונות : והרי התחזית: צפויה התחממות בטייסת "אבירי הזנב הכפול" מרגישים לא פעם את ההתחממות הבאה רגע לפני שהיא מגיעה לכלי-התקשורת. "בכל פעם שיש התחממות אנחנו יודעים עליה לפני שהיא מתרחשת, כי אנחנו מקבלים יותר משימות מודיעין", מספר רס"ן דוד, סגן מפקד הטייסת למבצעים שמרכז תחתיו את נושא הצילום. וידאו של טייסות הבז בשירות חיהא הישראלי : לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב פעילות אינטנסיבית : מטוסי בז עולים לאוויר במבערים פתוחים : בתקופות של לחימה, פועלת הטייסת באינטנסיביות בשני הכובעים המרכזיים שלה: בראשון, היא משתתפת במאמץ המלחמתי ותוקפת לצד שאר טייסות הקרב, ובשני היא ממשיכה במשימות צילום מודיעין בגזרות השונות. "יש יותר גיחות צילום בזמן לחימה", קובע סרן מ'. "בין אם זה בזירה בה מתרחשת הלחימה או במקומות אחרים בהם המצב עלול להתחמם". תמונת מצב יושבים על תצלומים מפות ושאר חומר מודיעיני: שיתוף פעולה פורה : על סיפוק מודיעין מהאוויר: לצידם פועלים גם סוגים שונים של מטוסי תובלה וכלי-טיס בלתי מאוישים בגזרות השונות ומסייעים בהרכבת תמונה מודיעינית רחבה ומדויקת. למרות זאת, לכל אחד מהמערכים ישנם יתרונות שונים ולכן פועלים במשימות אחרות: יתרונותיו של מטוס ה"בז" טמונים בגודלו העצום - כך הוא יכול לשאת על גחונו אמצעי צילום כבדים ואיכותיים יותר. בנוסף, יש לו את היכולת להגן על עצמו במשימות חוצות קו ובאזורים מאוימים. פרט ליכולת להגן על עצמו, המטוס יכול לצאת מהטייסת גם למשימה משולבת. "זה לא קורה בשגרה", מבהיר סרן מ'. "אבל יכול לקרות שמטוס ימריא עם חימוש וציוד צילום. מדובר במשימה מורכבת משום שצוותי-האוויר מבצעים שתי משימות למעשה" מקור רוב התמונות : http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=313915http://www.iaf.org.il/Templates/HOMEPAGE/4407-41788-he/IAF.aspx

חלוקת ירושלים לתפיסת ברק

כך הסכימה ישראל לראשונה לחלוקת ירושלים

התגובה הישראלית המלאה למתווה ההסכם שקלינטון הציע לברק ולערפאת בשנת 2000. מהמסמך עולה כי ישראל הייתה נכונה לוויתור דרמטי בירושלים: רחבת הר הבית לא בידינו

ראש ממשלת ישראל אהוד ברק ויו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת בקמפ דייוויד, יולי 2000 (צילום: גטי אימג'ס)

"ישראל מבינה כי העיקרון הבסיסי בהצעתו של הנשיא קלינטון לגבי הר הבית, הוא: מה שקדוש למוסלמים יהיה תחת ריבונות פלסטינית, ומה שקדוש ליהודים יהיה תחת ריבונות ישראלית. בהתאם לכך, ההגדרה של 'האזור הקדוש ליהודים' צריכה לכלול בתוכה את מנהרת הכותל, בניין ה'מחכמה', הכותל המערבי עצמו והחלק הנוסף שלו שסמוך לכותל הדרומי, כמו גם את גן העופל, עיר דוד, הר הזיתים וקברי המלכים והנביאים".

כך, בשני משפטים תמציתיים, סיכמה ממשלת ישראל בינואר 2001 את הקווים האדומים שלה, האחרונים בהחלט, בנושא הרגיש ביותר במשא ומתן עם הפלסטינים - אזור האגן הקדוש והר הבית. המשפטים הללו לקוחים ממסמך היסטורי, שמתפרסם במלואו לראשונה כאן בוואלה! חדשות: התשובה הרשמית של ממשלת ישראל להצעת השלום של הנשיא קלינטון מדצמבר 2000 ("מתווה קלינטון"). קטעים וציטוטים מן המסמך פורסמו בעבר בעיתון "הארץ", ובספרים מאת בני מוריס וגלעד שר. הנוסח המלא שלו מתפרסם כאן לראשונה:

הקווים האדומים האחרונים בהחלט. תגובת ישראל להצעת קלינטון

מספר האנשים שנחשפו למסמך, בירושלים ובוושינגטון, מצומצם ביותר. אף שעברו 13 שנים מאז ניסוחו, המסמך רלוונטי מאוד בימים אלה, על רקע כוונת ארה"ב להציג בקרוב הסכם מסגרת, מעין "מתווה ג'ון קרי", שרבים משווים אותו למתווה שהציג ביל קלינטון. הנשיא דאז ביסס את הצעתו על עמדות הצדדים, כפי שהושמעו לאורך חודשי המשא ומתן בשנת 2000, וביקש משני המנהיגים לקבל את הצעתו כבסיס למשא ומתן על הסכם קבע. קרי יבסס את הצעתו על שיחותיו עם נתניהו ועם אבו מאזן בחודשים האחרונים, ויבקש גם הוא שהצעתו תתקבל כבסיס להמשך השיחות.

"מה שערבי לפלסטינים, מה שיהודי לישראל"

יציג הסתייגויות? נתניהו מארח את קרי בלשכתו (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

אבו מאזן עם קרי ברמאללה (צילום: אי-פי)

נתניהו צפוי לדון במסמך של קרי בפגישתו עם הנשיא ברק אובמה, שתתקיים בתחילת השבוע הבא בוושינגטון. כמה ימים לאחר מכן צפוי גם יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, להגיע לבית הלבן. השניים יידרשו להשיב להצעה האמריקנית עד סוף מרץ, אז צפויה הפעימה הרביעית של שחרור האסירים. הפעם האחרונה שבה מנהיגי ישראל והרשות הפלסטינית היו במצב דומה הייתה בדצמבר 2000, כאשר אהוד ברק ויאסר ערפאת נאלצו להתמודד עם "מתווה קלינטון". עיון בתגובה הישראלית להצעת השלום של קלינטון יכול להציע כמה הבחנות מעניינות, לקראת העתיד הקרוב.

הצעתו של קלינטון הוצגה לצדדים ב-23 בדצמבר 2000. ישראל הייתה בעיצומה של מערכת הבחירות לראשות הממשלה בין אהוד ברק לאריאל שרון, ברקע השתוללה האינתיפאדה השנייה ואילו בבית הלבן התכוננו לחילופי משמרות בין קלינטון לג'ורג' בוש. המתווה של קלינטון היה "הצעה סופית בהחלט", שהוצגה לשני הצדדים רגע לפני שהנשיא יוצא לפנסיה.

המתווה כלל נסיגה ישראלית מכ-95% משטחי הגדה, לצד סיפוח ישראלי של גושי ההתנחלויות בהיקף 6-4%; חלוקת ירושלים לפי מפתח של "מה שערבי לפלסטינים, מה שיהודי לישראל"; השארת הכותל ו"קודש הקודשים" - האזור שמתחת להר הבית - בידי ישראל, והעברת רחבת הר הבית לריבונות פלסטינית; ויתור פלסטיני על זכות השיבה לתחומי ישראל, לצד כניסה סמלית של פליטים משיקולים הומניטריים; פירוז המדינה הפלסטינית והכרזה על סיום הסכסוך ועל קץ התביעות.

בניגוד לקרי, שמתכוון להציג מסמך כתוב, קלינטון הציג את רעיונותיו בעל פה. מן הצד הישראלי נכחו בפגישה שר החוץ שלמה בן עמי, ראש לשכת ראש הממשלה גלעד שר, סגן ראש השב"כ ישראל חסון, היועץ המדיני פיני מידן-שני ומזכיר צוות המשא ומתן, גידי גרינשטיין, שרשם את דבריו של קלינטון - תחילה במחשב הנייד שלו, ובהמשך בכתב יד, לאחר שהסוללה של המחשב אזלה.

הצעה אחרונה לפני שהנשיא יוצא לפנסיה. ערפאת, קלינטון וברק בקמפ דייוויד, יולי 2000 (צילום: גטי אימג'ס)

לאחר הצגת המתווה, קיבלו שני הצדדים ארבעה ימים כדי להודיע אם הם מקבלים את הצעת הנשיא כבסיס למשא ומתן, או דוחים אותה. ב-27 בדצמבר כינס אהוד ברק את הקבינט המדיני-ביטחוני שלו, ומיד לאחר מכן את שרי הממשלה. ראש לשכתו, עו"ד גלעד שר, תיאר בספרו "במרחק נגיעה" את הדיון הדרמטי: "ראש הממשלה אמר כי רעיונות הנשיא אינם החלום שלנו, ובנושאים מסוימים הם גולשים אל מעבר למה שהיינו מוכנים לקבל, לו היינו מפרידים כל נושא לגופו. אלא שאם הצד השני יהיה מסוגל לעשות את הצעד, אנו נחטא לאחריותנו אם לא נהיה נכונים לדון בחבילה הכללית".

ברק הציע לשרים כי ישראל תשיב בחיוב להצעה, אך תעביר לאמריקנים מסמך עם הסתייגויות והבהרות. עשרה שרים תמכו בהצעה, שניים - מיכאל מלכיאור ורוני מילוא – התנגדו, ושניים נוספים נמנעו. יועצו המדיני של ברק, צבי שטאובר, העביר הודעת פקס דחופה לשגריר ארה"ב בישראל דאז, מרטין אינדיק (כיום שליחו של ג'ון קרי למשא ומתן), כדי לבשר לו שישראל החליטה לקבל את מתווה קלינטון "עם הבהרות".

לאחר מכן כינס ברק את ה"כוורת" המצומצמת שלו – שר החוץ בן-עמי, ראש הלשכה גלעד שר, המשפטן ד"ר דניאל דרייזנר ומזכיר צוות המשא ומתן גידי גרינשטיין, כדי לנסח את התשובה הרשמית לאמריקנים. התשובה הועברה על ידי שר ישירות לנשיא קלינטון כעבור שבוע, ב-5 בינואר.

הנוסח המלא של התשובה, שהגיע לידי וואלה! חדשות, חושף את "הקווים האדומים ביותר" של ישראל, באחד הרגעים הדרמטיים בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

"משטר מיוחד באזור האגן הקדוש"

התשובה הישראלית למתווה קלינטון מחולקת לשני חלקים: תשובה כללית ונספח "הבהרות" מפורט. בפתח התשובה הכללית נכתב: "אנו מחשיבים את רעיונות הנשיא כבסיס לדיון, בתנאי שהם יתקבלו כבסיס לדיון - בנוסח הנוכחי - גם על הצד הפלסטיני. ישראל מודה לנשיא קלינטון על תרומתו הקריטית לתהליך השלום. ישראל תבקש מספר הבהרות בנושאים החיוניים ביותר עבורה". אלה משפטים שבנימין נתניהו יכול (ויש שיגידו, צריך) לאמץ ככתבם וכלשונם אל מול מתווה קרי.

קלינטון אמנם הצהיר שהצעתו מבוססת על עמדות שהצדדים עצמם העלו במשא ומתן, אך ישראל הבהירה כי עמדת הנשיא לגבי האגן הקדוש - הכותל וקודש הקודשים לישראל, רחבת הר הבית לפלסטינים - לא מייצגת את עמדת ישראל בשיחות. "רעיונותיו של הנשיא לגבי העיר העתיקה והר הבית שונים מאלה של ישראל, שהציעה משטר מיוחד בכל אזור האגן הקדוש", נכתב במסמך. הרקע לדברים: ישראל העלתה במהלך השיחות הצעה ל"משטר מיוחד" במעורבות בינלאומית, שיאפשר לשתי המדינות - ישראל ופלסטין - גישה וזיקה להר הבית, מבלי להעביר את ההר לריבונות פלסטינית.

ריבונות ערטילאית בעיר התת-קרקעית. תיירת במנהרות הכותל (צילום: אי-פי)

קלינטון, כאמור, הציע חלוקה חותכת של אזור הר הבית, שלפיה הפלסטינים מקבלים ריבונות על רחבת הר הבית שעליה ממוקמים המסגדים, ואילו ישראל מקבלת ריבונות ערטילאית על השטח שמתחת לרחבת הר הבית, מקום משכנו של "קודש הקודשים". בנוגע לכך נכתב בתשובה הישראלית כי "ההסדרים המוצעים בתחומי הריבונות וחלוקת הסמכויות בהר הבית וסביבתו דורשים עוד עבודה, כדי שישקפו בצורה ראויה את הקשר בן 3,000 השנים של היהדות להר הבית". הדגשת הקשר של היהדות להר הבית לא הייתה מקרית: יו"ר הרשות הפלסטינית דאז, יאסר ערפאת, דחה בתוקף את הקשר הזה, ואף טען במהלך השיחות עם ישראל שבית המקדש היה ממוקם בשכם ולא בירושלים.

החלק הכללי של תשובת ישראל כלל גם הערה חשובה בנושא הטריטוריאלי. ישראל השיבה כי הצעותיו של קלינטון - העברת 96-94% משטח הגדה לפלסטינים – חורגות מהסכמותיה בקמפ דייוויד: כ-92% מהשטח לכל היותר. עם זאת, ישראל לא נקבה במספר נגדי להצעתו של קלינטון. בוועידת טאבה שנערכה כעבור כחודש, ישראל הייתה קרובה מאוד להסכים באופן רשמי למספרים של קלינטון.

פשרה היסטורית בירושלים

נספח ההבהרות כולל התייחסות מפורטת לחמשת נושאי הליבה של הסכסוך, שעומדים גם כיום במוקד המשא ומתן: סיום הסכסוך, טריטוריה, ירושלים, ביטחון ופליטים. הנספח נפתח בהתייחסות לקץ התביעות ולסוף הסכסוך. ישראל דרשה כי ברגע שייחתם הסכם מסגרת בין הצדדים, תהיה הכרזה על סוף הסכסוך וקץ התביעות. כפי שהתברר בהמשך, הפלסטינים העדיפו שההכרזה על סוף הסכסוך תהיה רק לאחר הסכם הקבע, אם בכלל.

בנושא הטריטוריאלי, הבהירה ישראל כי היא מוכנה להעניק אזרחות לפלסטינים שכפריהם ממוקמים בגושי ההתנחלויות. "ישראל מבינה שיהיו פלסטינים בתוך גושי ההתנחלויות שיסופחו לישראל. הפלסטינים הללו לא יהיו נתונים למשטר מיוחד", נכתב בתשובה. לא ברור אם העמדה הזו מקובלת על ישראל גם כיום.

אזרחות לפלסטינים בגושי ההתנחלויות. היישוב תקוע (צילום: עומר מירון)

הפשרות המשמעותיות ביותר של ישראל לנוכח מתווה קלינטון משתקפות בהבהרות בנושא ירושלים. קלינטון הציע לחלק את העיר כולה, כולל העיר העתיקה, על פי מפתח דמוגרפי. ההבהרות של ישראל בנושא ירושלים נפתחו במשפט: "ישראל מבינה כי העיקרון שלפיו מה שערבי לפלסטינים ומה שיהודי לישראל, ייושם לגבי השכונות בירושלים, תוך התחשבות ברציפות". זוהי הפעם הראשונה אי פעם שממשלת ישראל הכירה, במסמך רשמי, בחלוקת ירושלים. אף שהטקסט מתייחס אך ורק לירושלים האורבנית ולא לעיר העתיקה, אי אפשר להמעיט בחשיבות הדברים. אפשר רק לדמיין עד כמה היה קשה למנסחי המסמך לכתוב את הדברים.

בהמשך נכתב: "ישראל מבינה שהעיקרון הבסיסי בהצעת הנשיא לגבי הר הבית, הוא - מה שקדוש למוסלמים תחת ריבונות פלסטינית, ומה שקדוש ליהודים תחת ריבונות ישראלית. בהתאם לכך, ההגדרה של 'האזור שקדוש ליהודים', או לחלופין של 'קודש הקודשים', צריכה לכלול בתוכה את מנהרת הכותל, בניין ה'מחכמה', הכותל המערבי עצמו והחלק הנוסף שלו שסמוך לכותל הדרומי, כמו גם את גן העופל, עיר דוד, הר הזיתים וקברי המלכים והנביאים".

קשה להבחין בכך בקריאה ראשונה, אך הפסקה הזו היא הדרמטית ביותר במסמך. קלינטון, כאמור, הציע לחלק את אזור הר הבית כך שישראל תשמור על הכותל ועל "קודש הקודשים", ואילו הפלסטינים יקבלו את רחבת הר הבית. פיסקת ה"הבהרה" הזו אינה סותרת את הצעתו של קלינטון. היא מפרטת מהם המקומות הקדושים ליהדות שישראל תתעקש לשמור תחת ריבונותה בכל מצב. רחבת הר הבית אינה מוזכרת.למרות שישראל הדגישה בתחילת המסמך שהיא מעדיפה "משטר מיוחד" באגן הקדוש על פני חלוקה ברוח קלינטון, היא השאירה פתח לקבלת להצעת הנשיא. זוהי כנראה הפשרה הכואבת ביותר אי-פעם שממשלה ישראלית הסכימה להעלות על הכתב, תמורת האפשרות לשים קץ לסכסוך עם הפלסטינים.

הפשרה הכואבת ביותר אי-פעם. מתחם הר הבית מכוסה בשלג, בדצמבר האחרון (צילום: אי-פי)

לגבי העיר העתיקה, הנשיא קלינטון הציע לחלק אותה כך שהפלסטינים יקבלו שני רבעים, המוסלמי והנוצרי, וישראל תשמור על הרובע היהודי ועל הרובע הארמני. גם בסוגיה הזו, ישראל לא הציגה הסתייגות מפורשת מהצעת הנשיא, מעבר להבהרה הכללית שישראל מעדיפה "משטר מיוחד" באגן הקדוש.

פיקוד אמריקני בבקעה

בנושא הביטחון, קלינטון הציע כי המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת וכי בגבולותיה יפעל כוח בינלאומי. בבקעת הירדן הציע הנשיא להשאיר נוכחות מצומצמת של צה"ל לתקופה של שש שנים, תחת פיקודו של הכוח הבינלאומי. ישראל הבהירה בתגובה כי היא "מבינה שהכוח הבינלאומי יהיה בפיקוד ארצות הברית" וכי "הכוח הישראלי בבקעה לא יהיה כפוף לכוח הבינלאומי". ישראל הבהירה כי עמדתה בנוגע ללוח הזמנים "שונה מעמדת הנשיא", אך לא נקבה במספר שנים חלופי לנסיגת צה"ל. כמו כן, ישראל התעקשה לשלוט במרחב האווירי והאלקטרו-מגנטי של המדינה הפלסטינית.

בנושא הפליטים ישראל קיבלה את הצעתו של קלינטון שלפיה לא תהיה זכות שיבה לישראל, אך הבהירה כי הניסוח של הנשיא "עמום מדי" מבחינתה. כמו כן, ישראל לא פסלה את האפשרות לקלוט פליטים פלסטינים מעטים, שלא במסגרת זכות השיבה. "ישראל מבינה שכל כניסה של פליטים לתחומה תהיה נתונה להחלטתה הבלעדית של ישראל, על בסיס שיקולים ישראליים בלבד, כגון צרכים הומניטריים". ישראל לא ציינה כמה פליטים תסכים לקלוט, אם בכלל. ככל הנראה, בנושא הפליטים, המסמך של קרי יהיה נוח יותר לישראל ממתווה קלינטון - כלומר, קרוב יותר לעמדתו של ברק מאשר להצעתו של קלינטון.

מסמך קרי יהיה קרוב יותר לעמדת ישראל. קלינטון וברק בקמפ דייוויד, יולי 2000 (צילום: גטי אימג'ס)

קלינטון לא הזכיר בהצעתו את סוגיית הפיצוי ליהודי מדינות ערב. ממשלת ברק ביקשה להצמיד את הסוגיה הזו לסוגיית הפליטים הפלסטינים בנספח ההבהרות: "ישראל מניחה שנושא הפליטים היהודים יטופל". כלקח מן העבר, במתווה של קרי צפויה להיות התייחסות מפורשת לנושא, מה שיהווה הישג מדיני עבור ישראל.

מתווה קלינטון קבע כי ישראל היא "המולדת ההיסטורית של העם היהודי". ישראל לא הסתייגה מהניסוח, ולמרבה ההפתעה גם הפלסטינים, בתשובתם שלהם למתווה קלינטון, לא הסתייגו מהקביעה הזו. ישראל לא דרשה הכרה מפורשת בה כמדינה יהודית, והתעקשה במקום זאת שהקמת המדינה הפלסטינית "תבטא באופן סופי את הזכות להגדרה עצמית של העם הפלסטיני", ניסוח שלא יאפשר לפלסטינים להציג תביעות לאומיות לאחר הקמת מדינתם. עמדה זו של ישראל זכתה לתמיכה נלהבת של ממלכת ירדן, שגם היא מעוניינת להסדיר באופן סופי ומוחלט את השאיפות הלאומיות של הפלסטינים.

הטעות של ערפאת

קלינטון וערפאת בקמפ דייוויד (צילום: גטי אימג'ס)

בשורה התחתונה, ברק השיב בחיוב לקלינטון, עם הסתייגויות "סבירות" בעיני ארה"ב. התשובה הפלסטינית, לעומת זאת, כללה הסתייגויות מפורטות וארוכות, שבעיני בכירי הממשל "רוקנו מתוכן" את המתווה. למרות ההסתייגויות, הודיע קלינטון כי המנהיגים הסכימו לקבל את רעיונותיו כבסיס למשא ומתן, וההמשך ידוע: הצדדים נפגשו לסבב שיחות אחרון בטאבה, שנערך כשבועיים לפני הבחירות בישראל. הם לא הגיעו להסכם, אך בהודעת הסיכום נאמר כי "הצדדים מעולם לא היו קרובים יותר להסכם". שבוע לאחר מכן, הפסיד ברק בבחירות לאריאל שרון.

בחזרה לימינו. עיון בתשובת ברק מבהיר את הבעיה שבפניה ניצב כעת נתניהו. המסמך של קרי יהיה יותר "פרו ישראלי" ממתווה קלינטון, לפחות בשלושה נושאים: ירושלים (הניסוח יהיה עמום וכללי), הכרה הדדית (קרי ידגיש את עניין המדינה היהודית) והפליטים. למרות קולות השבר בקואליציה שלו, בנסיבות הללו לנתניהו יהיה קשה מאוד להציג הסתייגויות משמעותיות.

אבו מאזן ינסה לטעון שהמסמך מהווה נסיגה מהצעת קלינטון – אך האמריקנים ישיבו לו, ובצדק, שהאחריות לכך מוטלת על קודמו בתפקיד, יאסר ערפאת, שעשה שגיאה חמורה כאשר דחה את הצעת הנשיא. בסופו של דבר, אחרי עוד עשרות שיחות עם ג'ון קרי ואינספור התייעצויות פוליטיות, יצטרכו שני המנהיגים לספק תשובה דומה לתשובה שהציג בזמנו אהוד ברק: הרבה "כן", מעט "אבל". השאלה הגדולה היא אם הם באמת מסוגלים לכך.

http://mag.walla.co.il/item/2724848

ספר עזרא בתרגום עברי

ספר עזרא בתרגום עברי
תוכנו של ספר עזרא	פרקי מקרא	תרגום עברי בסגנון מקראי			ביאור
		תרגום עברי	מקור ותרגום פסוק מול פסוק	מקור ותרגום שורה מול שורה
חלק ראשון: עליות ראשונות ותחילת בניין
התעוררות הכרזת כורש (א)	פרק א	(בעברית)			פרק א
עלייה ראשונה שמות העולים משבי הגולה (ב)	פרק ב	(בעברית)			פרק ב
התחלת בנין בנין המזבח ויסודות להיכל ה' (ג)	פרק ג	(בעברית)			פרק ג
מעשי איבה מדור כורש עד השטנה בימי ארתחשסתא (ד)	פרק ד	תרגום עברי (ח'-כ"ד)	פסוק מול פסוק	שורה מול שורה	פרק ד
חנוכת הבית בימי דריוש זירוז ותמיכה למרות העיכובים (ה-ו)	פרק ה פרק ו	תרגום עברי (ה,א - ו,י"ח)	פסוק מול פסוק	שורה מול שורה	פרק ה פרק ו
חלק שני: עליית עזרא ומעשיו
עזרא הכהן הסופר כתב מינוי ותמיכה מארחתשסתא המלך (ז)	פרק ז	תרגום עברי (י"ב-כ"ו)	פסוק מול פסוק	שורה מול שורה	פרק ז
עליית עזרא עזרא ו"הָעֹלִים עִמִּי" לירושלים (ח)	פרק ח	(בעברית)			פרק ח
מַעַל בני הגולה בנשים הנכריות תפילה וּוידוי, תיקון וכפרה, ושמות האשמים (ט-י)	פרק ט פרק י	(בעברית)			פרק ט פרק י
חלק שלישי: עליית נחמיה ובניין חומות ירושלים "דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן-חֲכַלְיָה..."
תפילת נחמיה וקבלתה שנת עשרים לארתחשסתא המלך (א,א-ב,ט)	פרק א ב,א-ט	(בעברית)			פרק א ב,א-ט
חומת ירושלים בנייה תוך כדי הגנה מפני הצרים הלועגים (ב,י-ד,יז)	ב,י-כ פרק ג פרק ד	(בעברית)			ב,י-כ פרק ג פרק ד
צעקת העם מעשים טובים מתוך יראת ה' (ה)	פרק ה	(בעברית)			פרק ה
"וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה" מאת ה' חרף מעשי הצוררים (ו)	פרק ו	(בעברית)			פרק ו
סדרי ביטחון ואוכלוסייה בירושלים על פי "סֵפֶר הַיַּחַשׂ הָעוֹלִים בָּרִאשׁוֹנָה" (ז)	פרק ז	(בעברית)			פרק ז
חלק רביעי: תקנות ומעשים לקיום התורה
ספר תורת משה קריאת התורה וקיום מצוַת סוכה בשמחה (ח)	ז,עב2 פרק ח	(בעברית)			ז,עב2 פרק ח
תשובת הציבור וידוי וכריתת אמנה (ט,א - יא,ב)	פרק ט פרק י יא,א-ב	(בעברית)			פרק ט פרק י יא,א-ב
יושבי ירושלים וערי יהודה מבני יהודה ובנימין, מהכהנים והלויים והנתינים (יא,ג-לו)	יא,ג-לו	(בעברית)			יא,ג-לו
כהנים ולויים מעליית זרובבל ובדורם של עזרא ונחמיה (יב,א-כו)	יב,א-כו	(בעברית)			יב,א-כו
חנוכת החומה שמחה על ידי הכהנים והלויים (יב,כז-מז)	יב,כז-מז	(בעברית)			יב,כז-מז
תקנותיו של נחמיה בקהל ה' ובמקדשו, ללויים, השבת, בנות נכר (יג)	פרק יג	(בעברית)			פרק יג
מידע על התרגומים לארמית המקראית בוויקיטקסט עזרא בתרגומו של ש"ל גורדון עזרא בתרגום עברי (בארי)
ספר דניאל בתרגום עברי

ISRAEL

PALESTINIANS: THE INVENTED PEOPLE

Assyrians found no “Palestinians.” Photo Source: http://oracc.museum.upenn.edu/

By: Y.K. Cherson

“The history of the Palestinian people goes back as far as”… This is where Arab “historians” disagree. Some say the “Palestinian people” have a proud 4000-year history; others say 10,000 years, 30,000 years, and even –don’t laugh- 200,000 years, which makes the Neanderthals pretty young people compared to the “mysterious Palestinians”. But although Arab historians do not agree on the “insignificant” details like the age of the “Palestinian people”, they do agree that this people is incredibly ancient-far more ancient than Jews, Romans or Greeks.

In the glorious history of the “Palestinian people”, there is only one “small” problem; nobody in history ever found them.

In 721 BCE, Assyria conquered the Kingdom of Israel. This is a historical fact nobody denies. Of course, the “Palestinian people” heroically fought against the aggressors and caused them heavy losses? Well, not exactly. Not a single Assyrian Chronicle, not even a single clay tablet, mentions this noble people. Could it be that hundreds of thousands of “Palestinians” were heroically fighting the Assyrian invaders – and these invaders did not even notice it? At the same time, those same Assyrian Chronicles are full of reports about the battles with the Israelis. So, Assyrians very well found Israelis, but did not notice any “Palestinians”?

No “Palestinians” in the Babylonian Chronicles either. Photo Source: http://www.bible-history.com/

Well, Assyrians did not notice any “Palestinian people”. Most probably, because the King Sargon II was a Zionist. And what about Babylonians? The same mystery awaits us when we start reading the Babylonian Chronicles about the conquest of the Kingdom of Judah between 597 and 582 BCE. Jews are there at every second page. And “Palestinians”? There is not a word about them. Babylonians did not find them, either.

But of course Persians found “Palestinians” and left to us the detailed description of this wonderful people, of its rich culture, interesting  habits, language…? Alas. They did not. The Persian Chronicles are telling us about Jews, about how Cyrus granted them the permission to return to Jerusalem, about how Persian satraps ruled in Judah and Israel… But about the “Palestinians” – not a word.

What makes the “quest to find Palestinians” even more amusing is that Alexander the Great passed all along the coast of Palestine from Tyre to Gaza in 332 – but did not find a single “Palestinian”: only Jews.

Where the heck did the “Palestinians” hide?

Well, ok, Assyrians, Babylonians, Persians, even Alexander the Great: it was so long ago! But what about the scrupulous and methodical Romans? The same story.

Romans explain in great detail how they were besieging Jerusalem, scrupulously informing us about how Jews were desperately defending it. They describe the Jewish revolts and how they quelled them and provide information about how Jews were fighting against them in Masada, about how Romans divided Judah and renamed it Palestine, about how they renamed Jerusalem in Aelia Capitolina…They tell us about a lot of things – but they do not say a single word about some “Palestinians”.

Moreover, although they renamed the land in “Palestine”, they went on calling its inhabitants as they were called for thousands of years: Jews. So, “Palestine” became the official name of the land, but its inhabitants remained Jews.

Just a moment, and where were the “Palestinian people” when Arabs came?

It’s a million dollar question. Modern Arabs say they are “Palestinians”. And what did the Arabs of the 7th century, those who conquered Palestine, say about this?

Do you know any document written in the period of the Arab rule in Palestine that would say a word about some “Palestinians”? I do not. And nobody does, because such a document does not exist.

The situation becomes really amusing! Arabs today are foaming about how their forefathers lived in Palestine since the Time Immemorial, and their forefathers did not have any idea about their glorious and ancient past there.

Well, after all, the Arab rule in Palestine did not last long. Just 300 years after the Arab conquest, Turks –first Mamluks and then Ottomans-  threw them out. Under various names – Seljuks, Mamluks, Ottomans- the Turks ruled in Palestine for 600 years. Quite enough time to find such a numerous and glorious ethnic group as the “Palestinian people”. Did the Turks find them? Alas! The Turkish official statistics accurately puts the number of Jews, Arabs, Circassians and Bosnians in Palestine, providing detailed information about the number of Muslims, Christians and Jews – yet they never mention any “Palestinian people”.

Even the Romans who renamed the land “Palestine” found no “Palestinians.”

Ok. Assyrians, Babylonians, Greeks, Romans, Persians and Arabs did not happen to notice any “Palestinian people”. Turks, in those 600 years they ruled in Palestine, did not find them either. And where was this incredibly ancient and unbelievingly heroic people hiding after 1917? The numerous League of Nations Commissions (later UN Commissions) did not find them; all the League of Nations documents of that period are only about Jews and Arabs, but there is not a word about any “Palestinians” as a separate people. Maybe the politicians of the Western countries talked about “Palestinians” then? No, they did not. Delegates from 11 nations went to the area and found what had long been apparent: two conflicting groups, Arabs and Jews, whose national aspirations could not be reconciled. “Palestinians”? Who are they?

But the politicians of the Arab counties, of course… Alas. The politicians of the Arab countries were very clear on this subject.

“We consider Palestine as part of Arab Syria, as it has never been separated from it at any time. We are connected with it by national, religious, linguistic, natural, economic and geographical bonds.” (First Congress of Muslim-Christian Associations, February 1919)

The representative of the Arab Higher Committee to the United Nations submitted a statement to the General Assembly in May 1947 that said, “Palestine was part of the Province of Syria,” and that, “politically, the Arabs of Palestine were not independent in the sense of forming a separate political entity.”

In 1937, a local Arab leader, Auni Bey Abdul-Hadi, told the Peel Commission, which ultimately suggested the partition of Palestine: “There is no such country as Palestine! ‘Palestine’ is a term the Zionists invented! There is no Palestine in the Bible. Our country was for centuries part of Syria.”

“Palestine and Transjordan are one.” King Abdullah, Arab League meeting in Cairo,12 April 1948

So the Arabs in the 1940s did not notice any “Palestinians”. Moreover, they did not “notice” any “Palestine” either!

Ok. In the 40s, the Arab politicians did not find any “Palestinian people”. It’s no surprise; nobody could find them.

But maybe they “found” this mysterious “Palestinian people” later? They did not.

Syrian President Hafez Assad addressing the Palestinian leader, the Chairman of the Palestine Liberation Organization (PLO), President of the Palestinian National Authority (PNA) and “Father of the Palestinian People” Yasser Arafat, explained to him:

“You do not represent Palestine as much as we do. Never forget this one point: There is no such thing as a Palestinian people, there is no Palestinian entity, there is only Syria. You are an integral part of the Syrian people, Palestine is an integral part of Syria. Therefore it is we, the Syrian authorities, who are the true representatives of the Palestinian people.”

Of course, the Palestinian leader, “Father of the Palestinian People” and so on, rejected these insinuations with indignation and… Actually, no, he did not.

“Our nation is the Arabic nation that stretches from the Atlantic Ocean to the Red Sea and beyond it…” -Yasser Arafat. Photo Source: http://www.familysecuritymatters.org/

Moreover, Arafat himself made a definitive and unequivocal statement along the same lines as late as 1993, when he declared that, “The question of borders doesn’t interest us… From the Arab standpoint, we mustn’t talk about borders. Palestine is nothing but a drop in an enormous ocean. Our nation is the Arabic nation that stretches from the Atlantic Ocean to the Red Sea and beyond it…The P.L.O. is fighting Israel in the name of Pan-Arabism. What you call “Jordan” is nothing more than Palestine.”

Not long ago, Azmi Bishara (the ex-Knesset member exiled fromIsrael for passing sensitive information to Hezbollah during the Second Lebanon War) who is anything except Israel’s friend, said the same: there is no Palestinian people. You can see and hear his words for yourselves, here is the link.

“The truth is that Jordan is Palestine and Palestine is Jordan.” – King Hussein of Jordan, in 1981

“Palestine is Jordan and Jordan is Palestine; there is only one land, with one history and one and the same fate,” Prince Hassan of the Jordanian National Assembly was quoted as saying on February 2, 1970.

Abdul Hamid Sharif, Prime Minister of Jordan declared in 1980, “The Palestinians and Jordanians do not belong to different nationalities. They hold the same Jordanian passports, are Arabs and have the same Jordanian culture.”

But the Arabs who lived in Palestine since, as they assure us, the Time Immemorial, of course did not let Syrian and Jordanian dictators deprive them of their proud Palestinian past? You will be surprised, but they let them. And they had very serious reasons for this.

Do you know that until 1950, the name of the Jerusalem Post was THE PALESTINE POST?
That the journal of the Zionist Organization of America was NEW PALESTINE?
That the Bank Leumi’s original name was the ANGLO-PALESTINE BANK?
That the Israel Electric Company’s original name was the PALESTINE ELECTRIC COMPANY?
That there was the PALESTINE FOUNDATION FUND and the PALESTINE PHILHARMONIC?
And all these were JEWISH ORGANIZATIONS, organized and run by JEWS.
In America, the Anthem of the Zionist youngsters sang “PALESTINE, MY PALESTINE”, “PALESTINE SCOUT SONG” and “PALESTINE SPRING SONG”.

Until the late 60s, to call an Arab a “Palestinian” would mean to insult him because until the late 60s, the word “Palestinian” was commonly and unanimously associated in all the world with Jews, and all the world knew: Palestine is just another name for Israel and Judah, like for example Kemet was just another ancient name for Egypt. Arabs who lived in Palestine identified themselves as Arabs and were insulted when someone called them “Palestinians”: we are not Jews, we are Arabs, they used to respond.

Let’s Set Things Straight

There is a country in the Far East. The people who live there, (and they have lived in this country for many centuries), poetically called it “The Land Of The Rising Sun”. Then the Western travelers and geographers came to this country and gave it another name. Why? Maybe they were not poets, or maybe they came there on the sunset, or maybe they could not pronounce the original name in the original language… Did the people who lived there change because Western travelers and then politicians and journalists started to call their country by another name? No. They were those same people and they went on calling their country “The Land Of The Rising Sun”.

And the West calls it Japan.

There is a country in the Middle East. The people who lived there for many centuries called it “Eretz Israel”- The Land of Israel. Then the people from the West came- and gave to it another name. Did the people who lived there change? No. They were those same people and they went on calling their country “The Land of Israel”.

And the West calls it Palestine.

Article by Y.K. Cherson

http://upww.us/vinienco/2014/02/15/palestinians-invented-people/

http://www.canarymission.org/

The Canary Mission database was created to expose individuals and groups that are anti-Freedom, anti-American and anti-Semitic in order to protect the public and our democratic values.