השב"כ ירה ברבין את הכדור הקטלני במהלך הנסיעה, ולאחר מותו ירה בגופה את 2 כדורי ההולופוינט שיוחסו ליגאל עמיר
נתון זה משלים למעשה את תמונת הרצח בכללותה, רבין נורה במכוניתו לאחר שהיה ברור שהוא סיים את תפקידו כראש
ממשלה בעקבות שבץ מוחי פטלי, כשהשארתו בחיים היתה צפויה להיות בעייתית לו עצמו, למפלגה וכמובן לשב"כ.
דו"ח שמגר חשף (שלא במתכוון) את הארוע המוחי בו לקה רבין בטרם הוא נורה במכוניתו ע"י איש שב"כ. סיבת המוות: שבץ מוחי (ראה קביעה זו בדו"ח שמגר, ע' 38). אישור לממצאים המוחיים שצויינו בדו"ח שמגר נמצא גם במסמכי המיון.
באוגוסט 1995, כשהפופולריות של רבין ומפלגתו צללה לשפל המדרגה ואילו זו של נתניהו נסקה מעלה מעלה, התקבלה ההחלטה ליישם את עבודת התזה של כרמי גילון, אודות מתנקש ימני בודד שינסה לפגוע בראש ממשלה הלכה למעשה (בבחינת נבואה המגשימה את עצמה).
באותו הזמן הכין כרמי גילון את דעת הקהל, באמצעות התקשורת, לנסיון התנקשות עתידי ברבין ושירטט את פרופיל המתנקש הפוטנציאלי ("סטודנט ימני, חובש כיפה, לא מתנחל, גר בהרצליה ולומד בבר אילן"), ובמשך 3 החודשים הבאים הבשילו התנאים לביצוע הקנוניה.
נבחרה תפאורה הולמת (מה יותר מתאים מעצרת שכותרתה: "כן לשלום לא לאלימות"?) וככיסוי לקנוניה הוצמד המהלך ל"תרגיל שב"כ", למקרה שמשהו ישתבש ופרטים ידלפו. מאבטחי השב"כ תורגלו מראש ועם התקרב שעת האפס קיבלו "התראות" באופן שוטף (שכללו צפי אפשרי ליריות סרק), ובכלל זה הופצה תמונתו של יגאל עמיר בין המאבטחים. גם רבין ופרס היו בסוד התרגיל וקיבלו התראות קונקרטיות לקראת סיום העצרת.
יגאל עמיר, סוכן שב"כ שפעל בבר-אילן וגוייס לשירות כבר ב- 1992, נקרא לעצרת ע"י אבישי רביב, ובדרכו לעצרת התלווה אליו איש שב"כ נוסף. בזמן שהותו בחניון החשוך, נצמדו ליגאל עמיר איש קשר נוסף, שהחנה את מכונית ה GMC שלו בסמוך למכוניתו של רבין, על מנת להבטיח שיגאל עמיר לא יוזז מהמקום בטעות, וכן קבוצה של אנשי שב"כ שהתרועעו עימו מספר דקות לפני הארוע.
ברובד הגלוי של "התרגיל", היה אמור יגאל עמיר לאתגר את אגף האבטחה ולהוות "אבן הבוחן" לערנות המאבטחים (לאחר שהללו קיבלו התראה מראש, כולל את תמונתו של עמיר), כשעל פי התרגולת היה אמור יגאל עמיר להיעצר ע"י המאבטח הרביעי א', שכיסה את גבו של רבין משמאל.
ברובד החסוי של "התרגיל" (לו היו חשופים רק מתי מעט) , על יגאל עמיר היה לשחק את המשחק, ולהודות לאחר מעצרו ("עם אקדח טעון") בהשתייכותו לאירגון אי"ל של אבישי רביב, ולשבת תקופה קצרה בפנים, תוך שעורך דינו דואג להצביע על הסתה מצד רבנים וגורמי ימין (ובהם נתניהו) כנסיבות מקלות. הפרקליטות כבר הספיקה עד אז לצבור מוניטין רב בשיתוף הפעולה ההדוק עם האגף היהודי, כפי שהוכח בכל משך הפעלתו של אבישי רביב וסביב הפרובוקציות שלו. בסופו של דבר היה אמור יגאל עמיר לשוב לתפקידו כמודיע/פרובוקטור יעיל ומוצלח באוניברסיטת בר אילן ובקרב ההתיישבות ביו"ש, לאחר שיקבל "הכרה" כפעיל ימין קיצוני בעקבות מעצרו.
ואכן, עד לכ- 10 שניות לפני יריות הסרק הכל דפק ממש כמו שעון שוויצרי, ואולם אז אירעה תקלה איומה, חמורה ובלתי צפויה!
המאבטח הרביעי א' שאיבטח את גבו של רבין, והיה אמור על פי "התרגולת" לצעוד עם הפמלייה עד לדלת המכונית ואז לפנות לאחור כשגבו לרבין ופניו ליגאל עמיר, כשהוא מצפה ליגאל עמיר ועוצר אותו כמתוכנן (ובכך מסיים את "תרגיל ניסיון ההתנקשות" בהצלחה), הקדים במספר שניות את תמרון הפנייה לאחור. כתוצאה מכך, נוצר רווח בין המאבטח הרביעי לבין רבין, ויגאל עמיר שנכנס בהתאם לתרגולת לתוך הפמליה לאחר שרבין חלף על פניו, הופתע למצוא את עצמו לבדו במרחק נגיעה מרבין, כשהמאבטח הרביעי שהיה אמור לחצוץ בינו לבין רבין חסר.
יגאל עמיר שלא היה מתורגל למצב זה הוסיף חטא על פשע ובמקום להכיר בשיבוש בתכנית ולאפשר ל- 3 המאבטחים האחרים לעצרו, הלך עם התרגיל "עד הסוף", שלף את אקדחו וירה 3 כדורי סרק מטווח מגע מרבין, אשר נכנס לפאניקה ונחרד עד עמקי נשמתו.
יש לציין שיגאל עמיר נחשב מלכתחילה דמות בעייתית ואישיות מופרעת בעיני השב"כ (בדומה לאבישי רביב), אבל כרמי גילון דאג לכך שבשום מקרה לא תהיה לעמיר נגישות לנשק חם, ושהוא יישאר תחת השגחה צמודה. אולם כרמי גילון לא חזה את הנולד, ומי שבכל זאת הציל את המצב ומיהר מייד לשגר קריאות חדל: "סרק, זה לא אמיתי" היה מפעילו של יגאל עמיר, שקלט כהרף עין שהארוע עומד לגלוש לירי אמיתי או לחיסולו במקום של סוכן השב"כ-יגאל עמיר.
למרות הסטייה החמורה מן התכנית המקורית, נכנס יצחק רבין למכונית השרד ללא שריטה לגופו (כפי שהעידה מרים אורן), והמכונית שעטה כמתוכנן לעבר מטה השב"כ/ צהלה, לשם הזדרז עוד קודם לכן איתן הבר על מנת לארגן מסיבת עיתונאים "מאולתרת" בה יהיה נוכח הפר' גבי ברבש, שהוזמן על מנת להקנות לארוע גוון של "כמעט התנקשות" עם הפי-אנד.
מה שהתרחש במהלך הנסיעה לא לגמרי ברור, אך מה שידוע הוא שיצחק רבין, אשר עבר חוויה טראומטית, התמוטט לפתע ולקה בארוע מוחי, שהתבטא באובדן הכרה עם סטיית מבט חזקה שמאלה ואובדן שליטה על הסוגרים.
מאבטחי השב"כ נאלצו לדווח למעלה על ההתפתחות החמורה, ואיכשהו, כאשר נראה היה לבכירים שרבין "אבוד", התקבלה החלטה לירות ברבין על מנת להקנות לאובדנו הודאי אופי של התנקשות אמיתית בכיכר, להבדיל ממוות מטופש במכונית כתוצאה מכשל של השב"כ.
רבין הועבר למיון באמבולנס נט"ן, והגיע למיון 22 דקות לאחר הארוע הכושל בכיכר מלכי ישראל (קרי בשעה 21.52). הרופאים לא עודכנו בתחילה שמדובר ברבין, ורק לאחר שיורם רובין הגיע במכונית השרד למיון, נודע להם שהפצוע המונשם הוא לא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל.
רבין הגיע למיון עם פצע ירייה בודד בחזה מימין, אשר ריסק את החוליה בגובה D5-6 וגרם לשוק ספינלי. הוא נפטר כעבור 40 דקות בדיוק, קרי ב 22.32, לאחר החייאה ומתן 8 מנות דם.
עם מותו של רבין נשארו אנשי השב"כ להשגיח על הגופה, ואז התקבלה הוראה לירות בגופה 2 כדורים נוספים בגב, על מנת לשוות למותו של רבין אופי של התנקשות מאחור, לאור הדווחים התקשורתיים הראשוניים על ירי מאחור.
המאבטחים אכן ירו בגבו של רבין 2-כדורי הולופוינט (שמטבעם אינם יוצאים מחוץ לגוף) , ומייד אח"כ הורו לצוות הרפואי לחזור ולטפל בגופה, וזאת על מנת להבטיח ש-2 היריות בגופה יהיו מתועדים במסמכים הרפואיים.
הרופאים נאלצו לקחת את הגופה לחדר הטראומה ולהזליף עוד 14 מנות דם, ולנתח גופה, על כל המשתמע בכך. הפר' ולדימיר יקירביץ אשר ניתח את ליבו של רבין, לא היה מודע לפטירתו של רבין 40 דקות קודם במיון ולכן וסירב לנתק את רבין מן המכשירים עם סיום הניתוח. אולם הרופאים גוטמן וקלוגר שנכחו בכל שלבי הטיפול הרפואי, התעלמו מטענותיו של יקירביץ וניתקו את המכשירים מייד בתום הניתוח, קבעו את מותו של רבין פעם נוספת. (במאמר מוסגר, יקירביץ איים לדבר בעתיד, אולם בהמשך דאגו הרשויות להלביש עליו 2 אישומי הריגה ולנטרלו).
כל שנותר בשלב זה היה להפעיל על פר' יהודה היס מכבש לחצים ואיומים (ולסלק את הפתולוג פר' לוי שנילווה אליו). היס אכן נכנע ללחצים והשמיט את הכדור בחזה ולעומת זאת הכליל את פצעי הירייה בגופה כאילו היו שייכים לרצח רבין.
לבסוף, השב"כ מיהר להחרים את כל המסמכים הרפואיים המקוריים ודאג להכתיב לד"ר גוטמן גירסה משלו, כשבפועל שקד ד"ר גוטמן למחרת על כתיבת מסמכי המיון מחדש.
עתירות לבג"ץ בפרשת רצח רבין שהתקשורת מעלימה מן הציבור
בינואר 2006 היגשנו לבג"ץ את העתירה האחרונה (229/06), הדורשת לפסול את הדו"ח הפתולוגי שך היס בפרשת רצח רבין. בג"ץ הורה לשר הבריאות להשיב על העתירה ותשובת הפרקליטות ניתנה כבר בפברואר 2006. אולם מאז חלפה שנה וחצי והחלטה אין.
הרקע: המסמכים הרפואיים וצילומי הרנטגן קובעים בודאות שרבין הגיע למיון בשעה 21.52 כשהוא סובל מסטיית מבט שמאלה, ובגופו קליע בודד בעמוד השידרה. רבין נפטר בשעה 22.32 בחדר הטראומה, לאחר שקיבל 8 מנות דם. דקות לאחר פטירתו נקראו הרופאים חזרה לחדר הטראומה ונדרשו להמשיך את הטיפול בגופה. הם לקחו את הגופה של רבין לחדר הניתוח וגילו שם שני פצעי ירייה נוספים, הפעם בגבו של רבין. לאחר 40 דקות נוספות הם קבעו את מותו של רבין בשנית, אלא שפרופסור יקירביץ שהגיע בשלבים מאוחרים יותר לא היה מודע למותו של רבין והתעקש שהטיפול ברבין יימשך, בניגוד לדעתם של קלוגר וגוטמן שידעו מה שיקירביץ לא ידע והחליטו לנתק את רבין מכל המכשירים. יקירביץ סירב לחתום על דו"ח הפטירה ואיים לחשוף דברים, אך בסופו של דבר הוא מצא את עצמו תחת שני אישומי הריגה, שלפחות אחד מהם מוטל בספק.
המסמכים הרפואיים: פרט למסמך אחד, כל המסמכים הרפואיים
שהגיעו לבית המשפט הינם מסמכים משוכתבים, מסמכים שנכתבו בדיעבד ע"י ד"ר גוטמן למחרת הרצח במקום המסמכים האותנטיים שנכתבו ע"י רופאי המיון, ד"ר ניר כהן וד"ר ענת רביד.
צילומי הרנטגן:כל הצילומים הועלמו מייד, שכן הצילומים חושפים את
הקליע בעמוד השידרה ואת ריסוק החוליה הגבית, הנוגדים באופן מוחלט את הגירסה הרשמית ואת הדו"ח הפתולוגי שהוכנסו בו שינויים בלחץ השב"כ. אולם למרבה המזל, אחד הצילומים נחשף בשגגה ע"י פר' היס בנובמבר 2005 והוא אימת לגמרי את מסמך המיון האותנטי שהכתב מייד לאחר פטירתו של רבין במיון. העובדות הרפואיות: רבין הגיע למיון עם שיתוק בגפיו התחתונות, כתוצאה מירי מלפנים שריסק את החוליה הגבית D5-6 וגרם לשוק ספינלי. שני כדורים נוספים נורו בגבו של רבין לאחר המוות, והם איפשרו לטשטש את אופן ביצוע הרצח, ירי מלפנים בזמן הנסיעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה