"בכל מלחמה שיש בה ביצורים, יש שימוש במנהרות. לאורך ההיסטוריה של המין האנושי, המנהרות תמיד היו פתרון צבאי למצב סטטי בלחימה", אומר ההיסטוריון ומחבר הספר הפופולרי "קיצור תולדות האנושות", ד"ר יובל הררי.
אחת ממטרות מבצע "צוק איתן" הייתה טיפול באיום מנהרות התקיפה שחפרו פעילי חמאס מהרצועה לשטח ישראל. אך חמאס לא המציא את אסטרטגיית המנהרות. הלחימה התת-קרקעית היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה האנושית, ודוגמאות לכך ניתן למצוא במלחמות וסכסוכים רבים מאז תקופת הרומאים.
מנהרות היהודים נגד הכיבוש הרומי
למנהרות יש חלק חשוב בהיסטוריה של העם היהודי, לפני כמעט 2000 שנה, בימי המרד הגדול של היישוב היהודי בארץ ישראל. כישלון המרד הוביל את הכובש הרומי להשמיד באופן כמעט מוחלט את הנוכחות היהודית בארץ ישראל. ארכיאולוגים זיהו יותר מ-280 מנהרות מהתקופה באזור שפלת יהודה ובגליל. על פי ההיסטוריון היהודי הקדום יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו), טכנולוגיית המנהרות שימשה - כאמצעי הבסיסי והנפוץ ביותר - להגנה על הלוחמים ובני משפחותיהם.
האתר הארכיאולוגי חורבת בורגין שבאזור בית שמש הוא דוגמה קלאסית למערכת מערות מסתור ישראלית. המאבק המתמשך נגד הציוויליזציה הרומאית המתקדמת לא הותיר הרבה אפשרויות לאבות אבותינו, שנאלצו לרדת מתחת לפני השטח, ויצרו רשת מסועפת ומרשימה של תעלות.
חורבת בורגין (באדיבות ארכיון הצילומים, קק"ל)
באותה תקופה חשוכה כמובן שלא היו הפצצות מהאוויר ודעת קהל עולמית שהשפיעה, והרומאים פיתחו שיטה אכזרית לחיסול המנהרות על הדרים בהן. חיילי הלגיון היו סורקים רגלית אחר פתח של מערה, ולאחר שאיתרו את הפתח היו מדליקים מדורה גדולה ומוסיפים לה ענפים ירוקים כדי ליצור עשן סמיך.
העשן חדר למנהרות, חנק את הלוחמים היהודיים ובני משפחותיהם ואילץ אותם לצאת ולברוח מהמנהרה - דומעים ומשתעלים - רק כדי להישחט בחרב הרומאים. בנוסף, יציאות העשן בשטחים פתוחים דרך מנהרות האוורור עזרו לרומאים לגלות ולמפות פתחי אוורור, שמיד נחסמו. המנהרות הפכו לבתי קברות.
נמוכי הקומה למנהרות - מלחה"ע ה-1
מלחמת העולם הראשונה החלה בשנת 1914 עם שורת קרבות ניידים, שהפכו במהירות עצומה למלחמת חפירות סטטית ומתישה. בהיעדר הכרעה, שני הצדדים התבצרו ונכנסו לקרב תעלות עקוב מדם, שהשתרע מתעלת למנש שבקו החוף - עד גבול שווייץ שבהרי האלפים.
מתכוננים לפיצוץ מנהרה (צילום: gettyimages)
חיילים אמריקנים לצד מנהרה שחשפו (צילום: gettyimages)
הראשונים שהפעילו מנהרות תקיפה היו הגרמנים, שחפרו לאורך מאות מטרים, מתחת לשטח ההפקר, לכיוון מוצבים בשליטת לוחמי הצבא ההודי של בריטניה. פיצוץ מטענים רבי עוצמה מתחת למוצב הבריטי, ומיד לאחריו הרעשה ארטילרית כבדה והתקפה רגלית, הפתיעו וגרמו למאות הרוגים ולהלם גדול בצבא הבריטי.
לאחר שהמודיעין הבריטי גילה כי הגרמנים חופרים בשיטתיות מנהרות רבות במקומות נוספים הוקמה פלוגת המנהרות הבריטית הראשונה. באפריל 1915 התפוצצה מנהרת תקיפה בריטית ראשונה מתחת למוצב גרמני באזור בלגיה. 4.5 טונות של חומר נפץ ריסקו את הגבעה והותירו בור מרשים בעומק של 21 מטרים. מלחמת המנהרות יצאה לדרך באופן רשמי.
שנה לאחר מכן מנו פלוגות המנהרות הבריטיות 25,000 חופרים, שאליהם סופחו מספר דומה של לוחמי חי"ר, עם העדפה מתקנת ויוצאת דופן - לנמוכי קומה, שלא מצאו את מקומם ביחידות הרגילות. החופרים הבריטיים עבדו בשלשות: אחד חופר, השני אוסף את החול בשקים והשלישי מוציא את החול מהמנהרה בעזרת פסי הרכבת וחוזר עם חומר נפץ וקרשים לחיזוק.
אך באביב 1917 הפכה החזית ניידת וגמישה יותר, ומלחמת המנהרות הפכה רלוונטית פחות.
מחילות הווייטקונג
בתקופת מלחמת וייטנאם, משנת 1954 עד 1975, מנהרות תנועת ההתנגדות העממית, ווייטקונג, היוו בעיה אסטרטגית קשה ביותר לצבא ארצות הברית. האמריקנים, שזיהו את היתרונות של המנהרות, עברו למבצעים לחיפוש ולהשמדה של מערכות המנהרות. במהלך המבצעים הטילו מטוסי B-52 פצצות של 30 טונות על המנהרות ושיטחו את אזור קו צ'י.
מנהרות הווייטקונג
אך ההפצצות לא הצליחו להשמיד את מערכת המנהרות המסועפת, וארצות הברית עברה לפאזה אחרת בטיפול בהן. הוקמה יחידת לוחמים, "עכברי מנהרות", והם יצאו לשטח חמושים ברובה, סכין ופנס ללחימה פנים מול פנים עם האויב.
אולם גם מאמצים אלו לא חיסלו את המנהרות של ווייטקונג עד תום, וושינגטון חזרה להשתמש ב-B-52. ארצות הברית הבינה כי לא תוכל להכריע את החמושים, ומניין ההרוגים האמריקנים רק הלך וגדל.
לחצות את הגבול ממכסיקו לארה"ב - מתחת לאדמה
הצרות הביטחוניות של האמריקנים בענייני מנהרות לא עזבו את ארצות הברית גם בבית. הגבול היבשתי הארוך והמדברי של אריזונה עם מכסיקו מחורר כמו גוש גבינה צהובה ברשת מנהרות מסועפות להברחת סמים, נשק ומהגרים בלתי חוקיים. מאז שנת 2008 נחשפו לאורך הגבול האמריקני-מקסיקני בקליפורניה ובאריזונה 75 מנהרות. אזור החוף של האוקיינוס השקט בסן דייגו הוא פופולרי במיוחד בגלל אדמת החימר הקלה לחפירה.
מנהרת סמים בין מכסיקו לארה"ב (צילום: רויטרס)
הלשנות, פעילות מודיעינית וכלבי גישוש מסייעים בגילוי המנהרות. האמריקנים
פיתחו גם מערכות סיסמוגרפיות כדי להתמודד עם האיום התת-קרקעי. אחת המערכות שנמצאת כיום בשימוש היא Border Tunneling Activity Detection System שפותחה על ידי Raytheon BBN.
לאחרונה נחשפה מנהרת סמים ענקית ומתוחכמת, שנבנתה מתחת למחסן בעיר המכסיקנית טיחואנה עד למחסן באזור התעשייה בעיר האמריקנית סן דייגו, נחשפה במהלך ניסיון להעביר דרכה מריחואנה וקוקאין לצרכן האמריקני. זו הייתה המנהרה השמינית שנחשפה בסן דייגו בשבע השנים האחרונות.
סוכנים פדרלים עקבו אחר המתרחש במוצא האמריקני של המנהרה, לאחר הלשנה על פעילות הבנייה. היא נחשפה רשמית ונסגרה, לאחר ששלושה בלדרי סמים נתפסו וברשותם 148 ק"ג קוקאין ו-8 טון וחצי מריחואנה בשווי 8 מיליון דולר.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4551042,00.html
חשיפת המנהרות בעזה הפכה את המחשבה על מה שקורה מתחת לאדמה למטרידה, אבל אם נרחיק למקומות אחרים, נגלה שהן גם יכולות להסעיר את הדמיון, ובמקומות שונים בעולם, מנהרות ומחילות הפכו להזדמנות ולמקומות שוקקי חיים. בעוד אנחנו חיים מעל פני האדמה, מתחת לכפות רגלינו מתקיימים חיים שלמים, והם תוססים הרבה יותר מכפי שנדמה לנו. והם עשויים להיות עוד הרבה יותר תוססים בעשורים הקרובים.
עיר מקלט: לחגוג גם בעת מצור
במדינות רבות ברחבי העולם מוקמות אופרציות תת-קרקעיות מסיביות, הן לצרכים צבאיים והן לצרכים אזרחיים. אחת מהערים התת-קרקעיות הצבאיות הללו מתקיימת כנראה מתחת לרגליהם של ההולכים בתל אביב. רובנו יודעים על ה"בור" בקריה. מוקד נוסף הוא דיזנגוף סנטר, המיועד להיות מרכז ההיערכות האזרחית בעת מצוקה.
כל המערכת התפעולית של דיזנגוף סנטר קבורה מתחת לקומות הקניות במערכת של תעלות, שחלקן כה עמוקות, עד שזורמים בהן מי תהום. התעלות המאכלסות את תשתיות המרכז מתחברות למערכת נוספת של תעלות, שעליהן גם מנהלי הקניון לא יודעים הרבה. אנחנו כן יודעים שחניון הקניון יכול לשמש מקלט המוני והוא מאובזר באופן שמאפשר לנתקו מן העולם לתקופה ממושכת של כמה חודשים.
בירושלים עובדים בימים אלה על בניית "בור" נוסף ועל מנהרות מילוט לדרג המדיני בעת אסון. עלות כל קילומטר מנהרה מוערכת בכ-150 מיליון שקל.
זו אינה פרקטיקה חדשה ובוודאי לא מוגבלת לשנים האחרונות. ערים תת-קרקעיות צבאיות נבנו משחר ההיסטוריה. מי שהספיק להגיע לטורקיה לפני שיחסינו הידרדרו יכול היה לבקר בערים התת-קרקעיות באזור קפקודיה, כמו למשל העיר התת-קרקעית דרינקויו, שנבנתה מ-1400 לפני הספירה, והתגלתה מחדש ב-1969. בשיאה, היא יכלה להכיל עד 20,000 איש, על בעלי החיים שלהם וסחורות, ולהינעל מבפנים כמו מקלט.
מלבד אמצעים להישרדות, נכללו בעיר התת-קרקעית גם אורוות סוסים, בתי בד ויקבים, כנסיות, מבשלות בירה וכל מה שצריך כדי לחגוג בעת מצור.
עומקה של דרינקויו הוא כ-60 מטר, ובמקומות מסוימים בנויות בה שלוש קומות זו מעל זו. נחפרו בה פתחי אוורור רבים, שבימי שלום שימשו כבארות, שכן ניתן היה להגיע דרכן מן הקרקע אל מי התהום.
בין הערים השונות בקפדוקיה חפורות מנהרות עתיקות המחברות ביניהן, ובהן מנהרות הנמתחות לאורך שמונה קילומטרים. ההשקעה ברורה, אבל חוקרים אינם יודעים אם הערים הללו אכן שימשו לבסוף להימלטות מפני אויבים ומתי.
בהיסטוריה הקרובה יותר, יש לנו את ברלין. בתחילת המאה שעברה, נחפרו בה ערי מקלט תת-קרקעיות, שבהחלט שימשו למסתור בעת הפגזות בנות הברית בסוף מלחמת העולם השנייה. הבונקר המפורסם של היטלר לא היה מבנה מבודד, אלא חלק ממערכת ענפה של מנהרות ומבנים, אגמים תת-קרקעיים ומערכת תעלות מים. כ-600 בונקרים דומים לאלה של היטלר מפוזרים ברחבי ברלין.
בתקופה שבה גרמניה הייתה מחולקת בין מזרח למערב, העיר התת-קרקעית הזאת שופצה כך שתתאים לשמש מקלט מפני פצצה אטומית. היום, חלקם הגדול של הבונקרים מוצף במי תהום, אך עדיין ניתן למצוא בהם שאריות של ציוד רפואי (כולל גלולות רבות של ווליום), מכשירי חשמל, מדי צבא, חומרי נפץ וכדומה. הבונקר של היטלר נחסם, אולם אחרים שופצו ומשמשים היום כדיסקוטקים. אחרים משמשים כאתרים תיירותיים.
גם בלונדון נבנו בתקופת מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה מחילות תת-קרקעיות, הרחבות של הפעילות התת-קרקעית הענפה ממילא בעיר הודות לרכבת התחתית. המחילות הללו היו ועודן כה סודיות, שלא בטוח שיש אדם יחיד שמחזיק בידיו מפה מדויקת של כולן, ולא בטוח שיש בעולם מי שיודע כמה מחילות ומבנים תת-קרקעיים סודיים קיימים מתחת לעיר.
ויש דוגמאות נוספות המעידות על הפרקטיקה הנפוצה: באלפים השוויצריים הוקמה בתקופת מלחמת העולם השנייה עיר מילוט תת-קרקעית הכוללת מערכת של בתי חולים, בתי כלא ומערת אוורור, ויש בה די מקום ל-20 אלף איש. בבייג'ין הוקמה בתקופת המלחמה הקרה עיר תת-קרקעית שתוכל לאכלס 300 אלף איש בנוחות, כולל בתי קולנוע, היכלי החלקה על הקרח ומסעדות, שמעולם לא היו בשימוש. מדובר בשטח של 85 ק"מ, עם 90 כניסות מחנויות הנמצאות על פני השטח.
ובארה"ב? אחת מתיאוריות הקונספירציה הפופולריות במדינה מספרת על מערכת ענקית של מנהרות מתחת לכבישים המוכרים שמגיעה בין היתר מניו יורק לוושינגטון וממיזורי שבמרכז ארה"ב למיין שבצפון מזרח, כלומר אלפי קילומטרים של מנהרות שאין להן שימוש אזרחי.
הסודיות האופפת מבנים תת-קרקעיים הופכת אותם לאתר תיירותי נחשק. אפילו נוצר ענף "ספורט" בשם Urban Explorers (Urbex) - אנשים מנסים להגיע כמה שיותר עמוק לתוכם. הרשויות לא מתלהבות, גם משום שהחוקרים הללו עלולים לגלות אתרים סודיים אבל גם משום שהם פשוט מסוכנים. מבחינת אותם חוקרים, הסכנה היא כל הכיף, וללא הרפתקה הם כלל לא היו מתעניינים.
חיפה: המעלית שתחבר את העיר
אבל לא כל הערים התת-קרקעיות נטושות. בשיא גינס למרכז תת-קרקעי מחזיק מרכז PATH בטורונטו שגדלו כ-371 קמ"ר של חנויות מתחת לאדמה. המרכז נבנה לצורכי מעבר בין בנייני המשרדים שבמרכז העיר, בלי להיחשף לקור השורר בעיר בחורף, וכמוהו קיימים, בסדר גודל קטן יותר, מרכזים דומים בערים חורפיות אחרות.
"ראיתי במרכז בטורונטו אנשים עובדים, וכשיש להם הפסקת צהריים, אין להם שום בעיה להעביר אותה בתוך הקניון, אף שהם מעבירים יום שלם בלי להיחשף לאור טבעי", אומר איגור גרושקו, אחד האדריכלים שרוצים להביא את בשורת הבנייה התת-קרקעית לישראל. "הצורך של אנשים באור טבעי ובאוויר טבעי הוא סוג של תירוץ נגד בנייה תת-קרקעית. אנשים מבלים שעות וימים בקניונים, שהם מערכות סגורות מעל הקרקע. לא נראה שזה מפריע להם".
מזג אוויר הוא רק סיבה אחת טובה לבניית ערים תת-קרקעיות. סיבות אחרות הן ניצל טוב יותר של השטח העירוני (בדיוק כמו בנייה כלפי מעלה) וכתוצאה מכך הוזלת מחיר הדיור; שחרור צמתים פקוקים; הגדלת מרכזי הערים כשכבר אי אפשר לבנות יותר גורדי שחקים; הכנסת תשתיות מזהמות כמו כבישים ומערכות תחבורה ציבורית מתחת לקרקע; קבירת מתקנים עירוניים כעורים כחניונים ובנייני משרדים (כך מותירים על פני הקרקע קו רקיע נמוך, יפה ומרגיע) וכן חיבור מהיר ונוח של אזורים שונים של העיר, כדי להפוך אותה לנוחה יותר להולכי רגל ולמשתמשים בתחבורה הציבורית.
בערים בעלות מבנה הררי, "תלת ממדיות", יש לבנייה כזאת אפילו יתרונות רבים יותר. כך למשל בפרויקט שתכנן גרושקו לעיר חיפה. "העיר הזו מאופיינת בציר מרכזי אחד בגובה ההר, ציר מוריה, שהוא תמיד פקוק, וציר מרכזי שני לצד ההר, שם כביש החוף והרכבת מפרידים את העיר מן הים, וזה הורג את העיר", אומר גרושקו, "מתוך ציר מוריה, בראש ההר, יוצאים כבישים המובילים לשכונות ההרריות, שמלבד יציאות אלה, הן מבודדות. יש שני מתחמים עירוניים - מתחם מבואות העיר הדרומיים (אזור ההיי-טק) והצפוניים (ערי הקריות) - שרק כעת התחברו זה לזה דרך המנהרה, אבל מעלה העיר נותר מנותק מהן".
במבט על מפת העיר מלמעלה, ראה גרושקו שיש מקום שבו המנהרה התת-קרקעית וציר מוריה שעל ההר מתלכדים, כלומר נמצאים בדיוק זה מעל זה (כיכר קריית ספר, למי שמכיר את האזור), ואז צץ הרעיון: מעלית.
באמצעות מעלית כזאת יוכל אדם לצאת מביתו בקריית ספר שבראש ההר, ללכת ברגל כמה דקות, לרדת בערך 200 מטר (מקביל לכ-60 קומות) עם נוף סלע מרהיב, ולמצוא את עצמו כמה דקות הליכה ממקום עבודתו במת"ם, או מהטכניון לכיוון השני. כל הולך רגל כזה יגרע את מכוניתו מן הצירים הכי פקוקים בחיפה.
אבל זה לא הכול. גרושקו תכנן מערכת של פעילויות בידור וקניונים בתוך ההר, שאנשים יוכלו לעצור בהן בדרך מהעבודה. על פי חזונו, זה יהיה למעשה הרחוב המסחרי הראשי של חיפה, שיחבר בין כל חלקיה בהליכה, עניין שהיום אינו מתקבל על הדעת משום שהעיר כה הררית ושכונתיה כה מבודדות זו מזו.
פרויקט כזה יחסוך בכבישים שצפויים להיבנות בחיפה ויהרסו את היערות הטבעיים. "כבר היום ה'גראנד קניון' בנוי בחלקו בתוך ההר. לו היו בונים את כולו בתוך ההר, היה ניתן להשאיר את היער שגולח לטובתו", אומר גרושקו. והשוס? הטמפרטורה בתוך הקרקע נמוכה בכ-5-7 מעלות מאשר על פני הקרקע, כך שניתן לחסוך במיזוג אוויר.
גרושקו הפך לחסיד של בנייה תת-קרקעית רק אחרי שראה מה זה יכול לעשות לעיר כמו חיפה. מאז, הוא מכור. "הייתי במתחם שבנו בתוך מכרות המלח בווליצ'קה שבפולין, 260 מטר מתחת לפני הקרקע. יש שם מלון, אולמות אירועים, זה מקום מדהים. זה בכלל לא חייב להיות קודר. אפשר לשתול במקום הזה צמחייה מסוגים שונים. בבריטניה, למשל, הקימו פארקים תת-קרקעיים במקומות שהיו בהם פעם תחנות מטרו. בהחלט יש צמחים שלא חייבים אור טבעי, וכיוון שאין כמעט חרקים מתחת לאדמה, זה גם אורגני".
לדברי גרושקו, "היתרון האדריכלי של מתחם כזה הוא שלא חייבים לפתח את כולו בבת אחת". מבחינתו, קודם כול המעלית, ואחר כך יתר המרכיבים. אלא שגם בבנייה תת-קרקעית יש להביא בחשבון סיכונים אקולוגיים.
חסידי האדריכלות הירוקה חושבים באופן עקרוני שבנייה תת-קרקעית היא פתרון אקולוגי מוצלח - חסכוני בחומרים, בחימום ובקירור, מוגן באופן טבעי מפני רעש ולא מפריע לטבע שמעל הקרקע. עם זאת, יש להביא בחשבון שהאדמה היא מערכת אקולוגית בפני עצמה, המכילה מיקרו אורגניזמים שבין התפקידים שלהם גם הניקוי של האדמה ממזהמים שונים, כך שלא יחלחלו למי התהום, עיבוד של חנקן באופן שיהיה זמין לצמחים והזנה של יתר החיות על פני השטח. יער מקסים שמתחתיו אין אדמה אלא קניון לא יוכל כנראה לשרוד בתור יער מקסים במשך זמן רב, אלא אם כן הבניין יקבר מאוד עמוק מתחת לאדמה.
כדור הארץ כקופסת שימורים: מה יש בעומק האדמה
פרופ' שאול מרקו מהחוג למדע כדור הארץ באוניברסיטת תל אביב חוקר את אדמת כדור הארץ ומה שיש מתחתיה, אם כי הוא מודה שאנחנו היום מסוגלים להגיע רק כמה קילומטרים לתוכה. "לכן המידע שלנו לגבי מה שקורה בעומק האדמה מגיע בעיקר מסלעים שנפלטים מן העומק דרך הרי געש, וכן מניתוח של רעידות אדמה, שבעברית נקראות במדויק מאוד 'רעשי אדמה'. אנחנו מאזינים לרעש, וכך לומדים על התנועה בתוך כדור הארץ ומנסים להסיק מכך מה היה יכול ליצור אותו, כלומר האם מדובר בזרימה של חומר נוזלי או בהתנגשות של שני סלעים מוצקים. חשוב לדעת בכל רגע נתון אם במקום כלשהו בעולם מבוצע ניסוי גרעיני, אפילו קטן, כי כל ניסוי כזה נשמע בכל ססמוגרף בכל כדור הארץ ומעוות את המדידות. אם יודעים על ניסוי כזה מראש, התוצאות שלו דווקא מוסיפות מידע למחקר".
- אז מה בעצם יש שם, בתוך האדמה? עד איפה יש אדמה ואיפה מתחיל המרק הרותח?
"אין מרק רותח, למעט ממש בליבת כדור הארץ, ואין ים מבעבע, כפי שהוצג בחלק מהסיפורים. הלבה שאנחנו רואים בהתפרצויות הרי הגעש ממש לא מגיעה מליבת כדור הארץ, אלא מעומקים רדודים הרבה יותר, שם האדמה היא כמו מעין ספוג מאוד צפוף שיש בתוכו גם נגיעות של סלע מותך, בערך 10% מהסלע, והוא זה שיוצא מהרי הגעש.
"אין אפשרות שתהיה רתיחה כזאת כי כדור הארץ הוא סגור. אם תשימי קופסת שימורים על האש היא לא תרתח, ועומק כדור הארץ לחוץ ואטום כמו קופסת שימורים כזאת".
- כמה חם שם?
"כל ירידה של 100 מטר מוסיפה בערך 3 מעלות חום. במנהרות של עזה דווקא קריר, כי עומקן לא יותר מכמה עשרות מטרים והן מוגנות מהשמש, אולם אם יורדים למכרות עמוקים, בעומק קילומטר נניח, כבר מגיעים לחום של 60-70 מעלות וצריך להסתובב עם ציוד מיוחד".
- לאיזה עומק מגיעים בעלי החיים שמתחת לאדמה?
"לא עמוק. חולד יכול להגיע לעומק של כמה עשרות סנטימטרים. יש בקטריות שחיות בעומק של כמה מטרים, אין בשביל מה לרדת עמוק יותר. אין שם אוכל. אין שם אור".
- אנחנו בטוחים בזה? בוודאות אין בליבת כדור הארץ עולם חי ועשיר אך נסתר מן העין?
"בוודאות".
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000957860 |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה